הטקס "המסורתי" של הצתת דגלי ישראל וארה"ב במהלך תהלוכות יום ירושלים העולמי בטהראן (סוכנות מאהר) 

כללי

1.    כמידי שנה צוינו אירועי יום ירושלים, באיראן בעולם הערבי/מוסלמי ובמדינות נוספות ברחבי העולם. גם השנה התקיימו האירועים המרכזייםבאיראן, בהשתתפות הצמרת האיראנית. מוקד נוסף הייתה לבנון שם התקיימו אירועים בהובלת חזבאללה. במערב התקיימו הפגנות בלונדון, ברלין, וכמה ערים בארה"ב, ובמדינות נוספות.

2.   להלן כמה מאפיינים של האירועים הללו :

א.     מספר קטן יחסית של משתתפים באיראן– מארגני האירועים באיראן, שעשו מאמץ תעמולתי רב כדי לעודד את הציבור להשתתף בהם, טענו, כי השתתפו באירועים "מיליונים". אולם בפועל דיווחו כתבים זרים, כי מספר המשתתפים השנה היה קטן בהשוואה לשנה שעברה וקטן בהרבה בהשוואה לשנים הראשונות , שלאחר המהפכה.

ב.     השתתפות דלה במדינות אחרות– בלטה ההשתתפות הדלה ברצועת עזה, שם נמנעה חמאס מלהוביל את האירוע; גם ביהודה ושומרון לא הורגשו האירועים; במדינות מערביות, ובכלל זה במוקדים המרכזיים בלונדון ובברלין הייתה השתתפות מעטה (הגם שבלונדון הושקעו כספים רבים במסע פרסום מקדים על גבי אוטובוסים). גם התהודה התקשורתית הייתה מעטה והאירועים ברחבי העולם דווחו בעיקר על ידי התקשורת האיראנית.

ג.     בולטות האופי האיראני-שיעי של האירועים– הכוונה המקורית של יום ירושלים הייתה להפגין את אחדות המוסלמים, סונים ושיעים, סביב הבעיה הפלסטינית. בפועל השתתפו באירועים בעיקר ארגונים ופעילים שיעים או כאלה הנתמכים ע"י איראן (במדינות המערב חברו אליהם פעילים אנטי-ישראלים השותפים למתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל). כמה מסרים, שהושמעו באירועים הללו היו בעלי אופי שיעי וכאלה שעל סדר היום הפוליטי של איראן ובתוכם, תמיכה במשטר העלוי בסוריה, בשיעים בבחרין ובמרד החות'י בתימן.

3.   במסרים של ההנהגה האיראנית ושל ארגון חזבאללה, שחזר עליהם בלטו שני נושאים :

א.    קריאות להשמדתה של  מדינת ישראל,שתוארה כ"יצור מלאכותי", "סרטן ממאיר" ו"סכנה לאנושות". קריאות אלו לוו בהסתה אנטישמית שתארה את הציונים, קרי היהודים, כמי ששולטים על ארה"ב והעולם כולו (ברוח המיתוסים של הפרוטוקולים של זקני ציון) .

ב.    אזהרה כלפי ישראל לבל תעז לתקוף את איראן. מנהיגי איראן הדגישו את הצורך בהמשך ה"התנגדות" כאמצעי להשמדת ישראל ובו בזמן הזהירו את ישראל מפני תקיפת מתקני הגרעין האיראניים ("אם ישראל תעשה חישוב מוטעה ותתקוף את מתקני הגרעין האיראניים התגובה החזקה של איראן תביא להשמדת הישות הציונית"). חסן נצראללה, מנהיג חזבאללה הוסיף, כי גם לחזבאללה יש יכולת לפגוע בעורף הישראלי באמצעות טילים מדויקים ש"יהפכו את חייהם של מאות אלפי ציונים לגיהנום של ממש". 

להמשך המסמך בפורמט PDF לחץ כאן

מאמרים נוספים בתחום

כללי

 1.   ב-17 באוגוסט יציינו האיראנים השנה את "יום ירושלים העולמי" ברחבי העולם המוסלמי/ערבי ובמדינות נוספות ברחבי העולם. אירועי יום ירושלים מתקיימים מידי שנה  מאז שנת 1979, על פי החלטת האיאתאללה ח'מיני וממשלת איראן, ביום השישי האחרון של חודש רמצ'אן. האירועים נועדו לבטא את תמיכת איראן והעולם המוסלמי בעניין הפלסטיני וב"שחרור ירושלים" ובאופן מסורתי הם מהווים במה להסתה קשה נגד ישראל וארה"ב. בשנים האחרונות השתלבו אירועי יום ירושלים  במדינות המערב במסע הדה-לגיטימציה המנוהל נגד ישראל .

 2.   השנה צפויים להתקיים האירועים במספר מוקדים ברחבי העולם הערבי/מוסלמי ובמדינות המערב. להלן תמונת מצב (חלקית) שבידינו:

א איראן – באיראן, המהוה באופן מסורתי מוקד מרכזי לאירועים,  ניכרת תכונה רבה לקראת יום ירושלים. ראשי מחוזות ראשי ערים ופונקציונרים רבים נקראו לתרום לארגן האירוע. תושבי איראן התבקשו להגיע בהמוניהם לאירועים המתקיימים במרכזי הערים. בראיית המארגנים נועדו האירועים השנה "לחזק ידו של ציר ההתנגדות".

ב. תורכיה – בשלוש הערים הגדולות בתורכיה (איסטנבול, אנקרה ובורסה) יתקיימו שורה של אירועים לציון יום ירושלים. מאחורי האירועים עומדים ארגונים אסלאמיסטיים אנטי-ישראליים. התושבים התבקשו להגיע ולהשתתף באירועים הללו. באנקרה צפוי להתקיים אירוע מול שגרירות ישראל מטעמו של ארגון תורכי אסלאמיסטי.

ג. בריטניה ומדינות נוספות במערב אירופה– האירוע המרכזי יהיה תהלוכה והפגנה שיתקיימו במרכז לונדון ב-17 באוגוסט לשם "הזדהות עם פלסטין ועם המדוכאים בעולם" (www.ihrc.org.uk). כמו בשנה שעברה, גם השנה מאורגן האירוע בלונדון על-ידי ארגון מקומי המזוהה עם איראן. צפוי, כי יושמעו באירוע בלונדון דברי הסתה קשים נגד ישראל כפי שארע בשנים הקודמות.

ד. אוסטרליה– מתוכננת תהלוכה בסידני ב-17 באוגוסט, אשר תצא מהייד פארק בשעה 14:00 כהפגנת תמיכה בפלסטינים (יוטיוב)

ה. ארה"ב – ברחבי ארה"ב מתוכננים מספר אירועים ב-17 באוגוסט, ביניהם תהלוכה  אשר תתקיים בוושינגטון די סי. כמו כן מתוכננות תהלוכות בניו יורק מתוכננת (בטיימס סקוור) ובדטרויט (http://alqudsday.org/).

ו. קנדה – ב-18 באוגוסט מתוכננת להתקיים תהלוכה בוונקובר (פייסבוק).

 3.   ברחבי לבנון, כולל בדרומה, יערכו אירועים בהובלת חזבאללה. אחד האירועים צפוי להתקיים ליד שער פטמה, בקרבת הגבול, ב-16 באוגוסט 17:00.

 4.   ברצועת עזה וביהודה ושומרון– לא ניכרת לפי שעה תכונה רבה לקראת יום ירושלים. בעזה מתוכננת להתקיים תהלוכה. להערכתנו, סביר כי לאחר תפילת יום השישי תתקיימנה עצרות והפגנות מקומיות גם ביהודה שומרון.

 5.   להלן פירוט.

להמשך המסמך בפורמט PDF לחץ כאן

מאמרים נוספים בתחום

במוקד אירועי השבוע

• רעידות האדמה במערב-איראן: שתיקת התקשורת הממלכתית, הזנחת התשתיות וזעם האזרחים
• גוברת הביקורת על אופן הסיקור התקשורתי של ההתפתחויות בסוריה
• מחיר כינוס ועידת מדינות הבלמ"ז בטהראן: עשרות מיליוני דולרים והשבתת הפעילות בבירה
• התפרסמו נתוני האבטלה הרשמיים: עליה קלה בשיעור האבטלה הכולל; ירידה בשיעור האבטלה ברוב המחוזות
• זרקור קצר על נעליו של המנהיג העליון
• תמונות השבוע: בעקבות רעידות האדמה בצפון-מערב איראן

רעידות האדמה במערב-איראן:
שתיקת התקשורת הממלכתית, הזנחת התשתיות וזעם האזרחים

רעידות האדמה, שפקדו בשבת שעברה (11 אוגוסט) את צפון-מערב איראן וגבו את חייהם של למעלה מ-300 בני-אדם, עוררו מחדש את הדיון בהתנהלותם הלקויה של אמצעי התקשורת הממלכתיים במצבי חירום. אתרי חדשות המזוהים עם מבקרי הממשלה ובלוגרים איראנים מתחו ביקורת חריפה על התעלמותם הכמעט מוחלטת של אמצעי התקשורת הממלכתיים מרעידות האדמה הקשות במהלך השעות הראשונות לאחר התרחשותן. אמצעי התקשורת לא העבירו עדכונים מאזור האסון והמשיכו בשידוריהם הרגילים, שכללו, בין היתר, דיווחים מטקסי חודש הרמדאן. למחרת האסון אף שידרה הטלוויזיה האיראנית כהרגלה תוכנית בידור.

האתר עצר-י איראן (Asr-e Iran) טען במאמר פרשנות שפרסם בראשית השבוע, כי רשות השידור נכשלה שוב בהתנהלותה לאחר רעידות האדמה. בעוד שאתרי החדשות, סוכנויות הידיעות והרשתות החברתיות דיווחו במהירות ובאופן שוטף על רעידות האדמה ותוצאותיהן, אמצעי התקשורת הממלכתיים נדרשו לשעות ארוכות עד שהחלו לדווח על ההתרחשויות. מדובר בעלבון קשה לאזרחים, נכתב במאמר. רשות השידור, שלא הקדישה את שידוריה לכיסוי ההתרחשויות לאחר האסון אפילו בערוץ טלוויזיה אחד, מצאה לנכון להעביר דיווחים חדשותיים על תאונת דרכים בין משאית לרוכב אופניים בגרמניה, שגרמה למותו של אדם אחד ולפציעתם של שלושה, ועל מחאה של כמה אזרחים אמריקאים נגד המצב הכלכלי בארצות-הברית.

רשות השידור הממלכתית, שבמהלך המשחקים האולימפיים קטעה את שידוריה הרגילים על מנת להעביר שידורים חיים מלונדון, לא מצאה ברעידת האדמה במערב איראן ערך חדשותי דומה לזה של תחרויות הטאקוונדו, ההיאבקות והפינג-פונג. האתר תהה, מתי תחדל רשות השידור הזוכה לתקציב ענק של אלפי מיליארדי תומאן מדי שנה מקופת המדינה לשמש רק שופר תעמולה ותהיה ראויה להתכנות רשות השידור הלאומית הקשורה לכלל האזרחים. האתר מתח ביקורת גם על העיתונים היומיים רסאלת (Resalat) וכיהאן (Keyhan), שכלל לא דיווחו על רעידות האדמה במהדורת יום ראשון שלהם (עצר-י איראן, 12 אוגוסט 2012).

גם האתר תאבנאכ  (Tabnak) תקף בחריפות את התעלמותם הכמעט מוחלטת של אמצעי התקשורת הממלכתיים מרעידות האדמה. מותם של מאות אזרחים, פציעתם של אלפים והרס ניכר באזור האסון לא הצליחו לגרום לאחראים על כלי התקשורת הממלכתיים לקטוע את השידורים הרגילים או לכל הפחות להעביר ידיעות הקשורות בהתפתחויות, טען האתר.

תאבנאכ מתח ביקורת גם על התנהלות הממשלה, שהסתפקה בשעות הראשונות לאחר רעידות האדמה בפרסום הודעת תנחומים וכמה המלצות בנוגע לצורך לגייס אמצעים וסיוע. בעוד שבמדינות אחרות הזדרזה הממשלה במקרים דומים להכריז על אבל לאומי, הממשלה באיראן לא נהגה כך. הישגיהם הספורטיביים של נציגי איראן באולימפיאדה זכו לתגובה מיידית מצד הנשיא והתקשורת הממלכתית בעוד שרעידת האדמה לא זכתה לתגובה דומה לא מצד הנשיא ולא מצד רשות השידור (תאבנאכ, 12 אוגוסט). בתגובות שהעלו גולשי תאבנאכ טענו רבים מהם, כי שמעו לראשונה על רעידת האדמה משידורי ה-BBCולא מהטלוויזיה האיראנית.

ביקורת על התנהלות אמצעי התקשורת לאחר רעידת האדמה נמתחה גם מצד חברי מג'לס. חבר המג'לס עלי-רזא מנאדי ספידאן (Ali-Reza Manadi Safidan) אמר, כי האזרחים ונציגיהם מרוגזים מאופן הסיקור התקשורתי של רעידת האדמה באמצעי התקשורת הממלכתיים (איסנ"א, 12 אוגוסט 2012). חבר המג'לס לשעבר, מסעודי ריחאן (Mas'oudi Reyhan), ציין, כי רשתות הטלוויזיה הזרות פעלו בצורה טובה יותר מאשר תחנות הטלוויזיה האיראניות, וכי העדר סיקור תקשורתי מספק גרם לעיכוב בהגשת הסיוע לאזורים שנפגעו באסון וכתוצאה מכך למספר הרוגים גבוה יותר (אילנ"א, 12 אוגוסט 2012).

בלוגרים איראנים הביעו, אף הם, את זעמם לנוכח התנהלות התקשורת הממלכתית לאחר האסון. אחד הבלוגרים כתב, כי אילו הייתה נשפכת טיפת דם אחת של פלסטיני בעזה, הייתה התקשורת האיראנית מדווחת על כך באופן נרחב יותר (http://tatanahoo.blogfa.com/post/397). בלוגר נוסף המזוהה עם מתנגדי המשטר קרא לאזרחים לדרוש מהממשלה לסייע להם במקום להגיש סיוע למשטר הרודני בסוריה ולארגוני הטרור (http://iran-darband.blogspot.ca/2012/08/blog-post_11.html). בלוגר אחר התייחס ליום האבל, שצוין בסוף השבוע שעבר לרגל מותו של האימאם השיעי הראשון, עלי בן אבו-טאלב, ואמר כי הוא מעדיף להתאבל על מותם של בני ארצו ברעידות האדמה. בשעה שהשיעים במסגדים מתאבלים על מותו של אדם לפני 1,400 שנים והממשלה משקיעה כספים רבים לקיום טקסי אבלות לזכרו, היא אינה מצליחה להתמודד עם רעידות האדמה או להגיש סיוע רפואי לנפגעים. ממשלה, שהפילוסופיה שלה מבוססת על האימאם עלי, אינה יכולה לספק רווחה לאזרחיה ולהגיש סיוע רפואי בעת הצורך. במדינה כזו, טען הבלוגר, חשיבותם של המתים מן העבר עולה על זו של החיים (http://unirani.blogspot.co.il/2012/08/blog-post_11.html).

במקביל לביקורת על התנהלות אמצעי התקשורת נמתחה גם ביקורת על הזנחת התשתיות, שהובילה למספר הנפגעים הגדול. בריאיון, שהעניק פרופ' בהראם עכאשה (Bahram Akashe) לסוכנות הידיעות "אילנ"א", אמר הסיסמולוג האיראני הבכיר, כי באף מדינה אחרת בעולם לא הייתה גורמת רעידת אדמה בעוצמה 6 בסולם ריכטר למספר הרוגים כה רב וכי מספר הנפגעים הגבוה נובע מהזנחה של תשתיות הבינוי בערים ובכפרים ברחבי איראן ומכשלים בניהול משברים (אילנ"א, 12 אוגוסט 2012).

חבר המג'לס, אללה-ורדי דהקאני (Allahverdi  Dehqani), המייצג את אחד המחוזות במערב איראן שנפגעו ברעש האדמה, הלין בריאיון לסוכנות הידיעות מהר (Mehr) על כך, שאין אף בית חולים באזור הכפרים שנפגעו באסון ולכן היה צורך להעביר את הנפגעים לעיר תבריז (Tabriz). הוא ציין, כי צוותי ההצלה הראשונים הגיעו לאזור האסון רק שבע שעות לאחר התרחשותו (מהר, 12 אוגוסט). גם נציג העיר תבריז במג'לס, מסעוד פזשכיאן (Mas'oud Pezeshkian), הצביע על בעיות קשות בהגשת סיוע לנפגעי רעידת האדמה. במהלך דיון במג'לס טען פזשכיאן, כי צוותי הסיוע לא פעלו באופן מאורגן וכי האזרחים נאלצו להוביל את נפגעי האסון לקבלת טיפול רפואי במכוניותיהם הפרטיות. הוא גם ציין, כי 8,000 אוהלים, שאמורים היו להגיע לאזור האסון, לא הועברו עדיין לשימוש האזרחים נכון ליום שני (13 אוגוסט 2012).

יציאתו של הנשיא אחמדינז'אד לביקור מדיני בערב הסעודית עוררה, אף היא, ביקורת חריפה. האתר עצר-י איראן טען, כי נסיעת הנשיא בלוויית כמה משרי ממשלתו לערב הסעודית יומיים בלבד לאחר רעידת האדמה מעוררת פליאה. האתר ציין, כי בכל העולם נהוג שכאשר מתרחש אירוע כזה בזמן שמנהיג המדינה נמצא בחו"ל, הוא מקצר את ביקורו ושב לארצו על מנת לפקח מקרוב על פעולות ההצלה והחילוץ. אחמדינז'אד, לעומת זאת, מוצא לנכון לקיים ביקור מדיני זה – שנחיצותו מוטלת בספק – ומעדיף לקיים ביקור בערב הסעודית על פני ביקור באזורים שנפגעו כתוצאה מרעידת האדמה (עצר-י איראן, 13 אוגוסט 2012). 

מספר אתרים ובלוגים המזוהים עם מבקרי הממשלה פרסמו השבוע מאמר חריף נגד הנשיא אחמדינז'אד, שבו נמתחה ביקורת על השקעותיו העצומות בהקמת תשתיות מחוץ לאיראן בשעה שהתשתיות באיראן עצמה סובלות מהזנחה, שתוצאותיה ניכרו היטב במהלך רעידת האדמה. בשעה שהממשלה מקימה בחינם תחנות כוח ומתקני אנרגיה בפקיסטאן, בתאג'יכיסטאן, בעיראק ובלבנון, סובלות תשתיות האנרגיה באיראן ממצוקה חריפה וחברות רבות נמצאות על סף פשיטת רגל. במקום לספק תחנות כוח למדינות אחרות צריכה המדינה להגדיל את סכום הקצבאות לאזרחים ואילו המטה המיוחד, שהממשלה הקימה לאחר מלחמת לבנון השניה לצורך שיקום התשתיות בבירות, צריך עתה לשקם את 63 הכפרים שנהרסו לחלוטין ברעידת האדמה (עצר-י איראן, 13 אוגוסט 2012).

גוברת הביקורת על אופן הסיקור התקשורתי של ההתפתחויות בסוריה

חטיפתם של 48 עולי רגל איראנים בסוריה בשבוע שעבר עוררה מחדש את הביקורת בנוגע לאופן סיקור אירועי הדמים בסוריה באמצעי התקשורת הממלכתיים באיראן. במאמר מערכת שפרסם האתר תאבנאכ (Tabnak) תחת הכותרת: "האם האיראנים אינם יודעים מה מתרחש בסוריה?" נטען, כי הדיווחים באיראן על ההתפתחויות בסוריה מושפעים ממאבקי כוחות פוליטיים פנימיים (בין רפורמיסטיים לתומכי הממשלה) ואינם מאפשרים לאזרחי איראן לקבל תמונת מצב מהימנה בנוגע למציאות המורכבת בסוריה.

ההתפתחויות בסוריה מוצגות, לטענת האתר, בשני אופנים מנוגדים לחלוטין. יש פרשנים איראנים המבטאים בדיווחיהם ובהערכותיהם בנוגע למצב בסוריה תפישת עולם המושפעת מהשיח המערבי על זכויות אדם ודמוקרטיה. הם אינם מכירים במורכבות המצב בסוריה ומתמקדים בהצגת ה"טבח", שמבצע המשטר במדינה זו. פרשנים אלה אף אינם מאמצים את הגישה המסויגת המאפיינת את תורכיה וארצות-הברית המכירות בכך, שמתנגדי המשטר הסורי אינם שוחרי דמוקרטיה אלא פעילי אלקאעדה ואסלאם רדיקלי הפועלים על-פי מודל סעודי ובן-לאדני. פרשנים איראנים, שהתייחסותם להתפתחויות בסוריה דומה לאלה של מתנגדי אסד, אינם מודעים לשינוי ההדרגתי שחל בקרב מתנגדי הנשיא הסורי ונוטים להתעלם משפיכות הדמים במדינה ומהעתיד הקשה הצפוי לסוריה עם אסד או בלעדיו. הם אינם מכירים באפשרות, שנפילת סוריה עלולה להציב איום משמעותי בגבולותיה המערביים של איראן. הם מתעלמים מהאינטרסים הלאומיים של איראן ושוכחים, כיצד ההתקוממויות העממיות בתימן ובבחרין שירתו בסופו של דבר את האינטרסים של ערב הסעודית.

מן הקצה השני יש אלה הסבורים, שניתן למנוע מאזרחי איראן מידע בנוגע להתפתחויות באזור ובעולם באמצעות הסתרת דיווחים והעברת חדשות שקריות. הם אינם מבינים, כי במציאות התקשורתית העולמית כיום, לא ניתן לחסום את ערוצי העברת המידע והחדשות לאזרחים. יש המתייחסים לחסימת החדשות בנוגע למצב בסוריה כאל האסטרטגיה הקלה ביותר אף על-פי שהיא אינה הפתרון הטוב ביותר. בכירים איראנים מחפשים לעיתים קרובות את האסטרטגיה הפשוטה ביותר, כיוון שהם אינם מסוגלים להתמודד עם התפתחויות עתידיות אפשריות. לא ניתן, נכתב במאמר, להעביר לציבור המעוניין במידע רק חדשות העולות בקנה אחד עם האינטרסים הלאומיים האיראנים ולמנוע ממנו קבלת מידע סותר באמצעות אמצעי תקשורת אחרים. הצגה מעוותת זו של המצב בסוריה כ"שחור או לבן" נובעת ממאבקי כוחות פוליטיים פנימיים ואינה תורמת לאינטרסים הלאומיים, סיכם האתר (תאבנאכ, 9 אוגוסט 2012).

האתר www.daypress.ir   , המזוהה, אף הוא, עם מבקרי הממשלה, כתב בעקבות חטיפת האזרחים האיראנים בסוריה, כי לא ניתן לטעון עוד, שהמצב בסוריה רגוע. במאמר, שפרסם האתר בשבוע שעבר, נכתב, כי בחודש האחרון דיווחו אמצעי התקשורת הממלכתיים באיראן, כי המצב בסוריה רגוע. בשעה שסוכנויות ידיעות שונות דיווחו על עימותים חריפים בדמשק ובחלב, דיווחה רשות השידור האיראנית על שקט ורגיעה ברחבי המדינה. חטיפת 48 עולי הרגל האיראנים בדמשק מטילה ספק בנוגע למהימנות הדיווחים שהתפרסמו בתקשורת האיראנית בנוגע למצב בסוריה. אם אכן שוררת בדמשק רגיעה מוחלטת, מי חטף את האזרחים האיראנים? האם ממשלת סוריה היא שחטפה את עולי הרגל? ואם אכן כך הדבר, כיצד יכולה התקשורת האיראנית להמשיך ולבטא את תמיכתה במשטר הסורי הנוכחי? ואם עולי הרגל נחטפו על-ידי מתנגדי בשאר אסד, מה משמעות הדיווחים על רגיעה במדינה?

האתר הטיל את האחריות לביטחונם האישי של אזרחי איראן הממשיכים לנסוע לסוריה על רשות השידור הממלכתית. ארגון העלייה לרגל כבר השעה את נסיעתם של אזרחים איראנים לסוריה לצורך עליה לרגל. גם משרד החוץ הזהיר אזרחים איראנים, שלא לנסוע כעת לסוריה. לא ניתן, עם זאת, לעצור את המשך הטיסות לסוריה כשם שלא ניתן למנוע מאזרחים ממדינות אחרות בעולם לנסוע למדינה זו. ההבדל בין אזרחים אלה לאזרחי איראן הוא שבמדינות אחרות התקשורת נוהגת באחריות ומעבירה לאזרחיה דיווחי אמת על המתרחש בסוריה. ייתכן ובכירי רשות השידור לא חשבו על כך, שכאשר הם מדווחים באופן שגוי על המתרחש בסוריה, הם מסכנים את חייהם של אזרחים איראנים הממשיכים לנסוע למדינה זו. האתר הביע תקווה, כי בכירי רשות השידור יגלו אחריות בדיווחיהם בנוגע להתפתחויות בסוריה וישקלו מחדש את מדיניותם בעניין זה. רוב האזרחים האיראנים אינם נגישים לדיווחי חדשות המשודרים בשפות זרות באמצעי התקשורת העולמיים וחייהם עלולים להיות בסכנה אם דיווחי התקשורת הממלכתית בנוגע למצב בסוריה לא יהיו אמינים (www.daypress.ir, 5 אוגוסט 2012).

בתוך כך מתח האתר באזתאב אמרוז (Baztab Emrooz) ביקורת על היומון כיהאן (Keyhan), שפרסם בשבוע שעבר תמונת ילד קטן תחת הכותרת: "הטרוריסטים בסוריה תלו ילד בן 3".

היומון דיווח, כי מתנגדי הנשיא הסורי רצחו בני משפחה ממוצא שיעי-עיראק ולאחר מכן תלו ילד זה, שנותר שריד אחרון ממשפחתו. לטענת באזתאב, אין כל קשר בין התמונה להתפתחויות בסוריה והילד, שתמונתו התפרסמה בכיהאן, נרצח בעיר חלב בשנת 2010 לאחר שעבר התעללות מינית. האתר קרא לעורך כיהאן, חסין שריעתמדרי (Hossein Shariatmadari), להפגין רחמים ומוסר לפחות לרגל יום העיתונאי ולילת אל-קדר, שצוינו בשבוע שעבר. אין ספק שכוחות סלפים מבצעים פשעים נגד השיעים המוסלמים ברחבי העולם, נכתב באתר, אך אין זו סיבה לסלף ידיעות ולפרסם שקרים בתקשורת. בשעה שהכוחות המזוינים הסורים חטפו למעלה מ-40 אזרחים איראנים, התנהלות תקשורתית כזו רק משרתת את הזרם הסלפי (באזתאב, 7 אוגוסט 2012).

אין זו הפעם הראשונה בה מותחים אתרי חדשות המזוהים עם מבקרי הממשלה ביקורת על אופן הסיקור התקשורתי של ההתפתחויות בסוריה. בחודש שעבר טען האתר "עצר-י איראן" (Asr-e Iran), כי התקשורת הממלכתית באיראן מציגה את המצב בסוריה כבטוח וכיציב אף יותר מאשר התקשורת הסורית. האתר הזהיר, כי הציבור האיראני עלול לאבד אמון בתקשורת הממלכתית ולהתבסס על דיווחים המתפרסמים בתקשורת הזרה.

מחיר כינוס ועידת מדינות הבלמ"ז בטהראן:
עשרות מיליוני דולרים והשבתת הפעילות בבירה

ועידת הפסגה של המדינות הבלתי-מזדהות הצפויה להתקיים בטהראן בין התאריכים 31-26 באוגוסט מעוררת ביקורת חריפה על רקע הוצאותיה הכבדות והכוונה להשבית במהלכה כמעט לחלוטין את הפעילות הכלכלית בעיר. היומון הרפורמיסטי שרק (Shargh) דיווח השבוע, כי עלות השבתת הפעילות בטהראן צפויה להגיע ל-7,140 מיליארד תומאן (כ-3.5 מיליארד דולרים, שרק, 12 אוגוסט 2012).

סגן ראש ארגון התיירות, מנוצ'הר ג'האניאן (Manouchehr Jahanian), עדכן בשבוע שעבר, כי שירותי המלונאות והתיירות שיסופקו ל-7,000 אורחי הועידה צפויים לעלות למעלה מ-50 מיליון דולרים. לרשות האורחים יועמדו, בין היתר, למעלה מ-3,500 חדרי מלון וסוויטות בעלות כוללת של כ-12.5 מיליון דולרים. האתר דיי-ניוז (Day news) דיווח, כי לקראת הועידה ייבאה איראן 200 מכוניות שרד מסוג "מרצדס בנץ" דגם S-500בעלות כוללת של 50 מיליארד תומאן לכל הפחות (כ-25 מיליון דולרים) וכן השכירה 700 סוויטות, חדרי מלון ודירות בצפון טהראן עבור משתתפי הועידה (די-ניוז, 6 אוגוסט 2012). במקביל אישרה הממשלה להשבית כמעט לחלוטין את הפעילות הכלכלית בעיר טהראן במהלך ארבעת ימי הועידה.

ראש לשכת המסחר לשעבר, אסדאללה עסגר-אולאדי (Asadollah Asgaroladi), מתח ביקורת חריפה על ההחלטה להשבית את הפעילות בטהראן במהלך ימי הועידה ואמר, כי אין כל סיבה להשבית את העבודה במשרדי הממשלה, בבנקים, במוסדות הממשלתיים ובמגזר הפרטי. איש העסקים הבכיר המשמש כחבר הנהלת לשכת המסחר והתעשייה בטהראן אמר,  כי השבתת טהראן למשך כמעט שבוע בשל נוכחותם של ראשי המדינות הבלתי-מזדהות בעיר תגרום נזק בלתי הפיך לפרנסתה. הוא ציין, כי ניתן להטיל מגבלות על התנועה באיזורים שונים בעיר לרגל הועידה ולשפר את הביטחון באיזורים בהם ישהו אורחי הועידה, אך אין כל סיבה להשבית את הפעילות הכלכלית ביתר חלקי העיר. הוא הוסיף, כי אפילו בלונדון, שבה מתקיימים המשחקים האולימפיים, לא מושבתים כל השירותים בעיר וכי לממשלה אין כל סמכות להחליט על השבתת הפעילות בטהראן במהלך ימי הועידה (ח'בר אונליין, 9 אוגוסט 2012).

האתר באזתאב (Baztab) מתח, אף הוא, ביקורת על ההיערכות החריגה לקראת כינוס הועידה. לנוכח הלחץ הכלכלי הכבד על אזרחי איראן הנובע מהרפורמה במדיניות הסובסידיות ומהסנקציות, אין זה מתקבל על הדעת להוציא מאות מיליארדי תומאן מהתקציב הלאומי לצורך אירוח הועידה ולהשבית את הפעילות בעיר הבירה, שפעילותה הכלכלית מהווה כ-50 אחוזים מכלל הפעילות הכלכלית במדינה. עוד טען האתר, כי אין כל סיבה לייבא מכוניות שרד מחו"ל לשימוש משתתפי הועידה כאשר איראן מייצרת בעצמה מכוניות ראויות ומצוידות אחרות. גם אם הממשלה רואה בכינוס הועידה את שיא ההצלחה הדיפלומטית בהיסטוריה של איראן, אין צורך להפריז בחשיבותה. האתר ציין, כי אפילו כאשר התכנסה בטהראן ועידת ראשי המדינות האסלאמיות בשנת 1997, היו עלויות האירוח קטנות יותר והשלטונות הקפידו להשתמש במוצרים מתוצרת איראן ולא במוצרים מיובאים. דווקא בשנה שהוכרזה על-ידי המנהיג העליון כ"שנת הייצור הלאומי והתמיכה בעבודה ובהון איראנים" משביתה הממשלה את הפעילות הכלכלית בעיר במשך שבוע. באף מקום אחר בעולם לא מושבתת כלל הפעילות במהלך כינוסים וועידות, נכתב בבאזתאב, שהביא כדוגמא את העיר ניו-יורק המארחת מדי שנה את כינוס עצרת האו"ם. ועידת מדינות הבלמ"ז, שהייתה יכולה להפוך חגיגה של הצלחה דיפלומטית עבור איראן, הפכה לאבל לאומי עבור חלק מהאזרחים, הלין האתר (באזתאב, 9 אוגוסט 2012).

התפרסמו נתוני האבטלה הרשמיים: עליה קלה בשיעור האבטלה הכולל; ירידה בשיעור האבטלה ברוב המחוזות

המרכז האיראני לסטטיסטיקה פרסם השבוע את נתוני האבטלה העדכניים לשלושת החודשים הראשונים של השנה האיראנית הנוכחית (מרץ-מאי 2012). על-פי נתונים אלה הגיע שיעור האבטלה הרשמי באביב 2012 ל-12.9%, עליה של 0.6% לעומת התקופה המקבילה אשתקד וירידה של 1.2% לעומת חורף 2011. הדוח מצביע על שיעור אבטלה גבוה יותר בקרב נשים ובקרב אוכלוסיה עירונית.

שיעור האבטלה בקרב צעירים בגילאים 24-15 הוא 28.6%. שיעור זה משקף עליה של 2.9% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. שיעור האבטלה בקרב צעירים בגילאים 29-15 הוא 25.8%, שיעור הגבוה ב-2.7% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

נתוני האבטלה בחתך מחוזות מצביעים על כך, שב-22 מחוזות באיראן שיעור האבטלה הוא דו-ספרתי (לעומת 20 מחוזות בתקופה המקבילה אשתקד) וב-9 מחוזות השיעור הוא חד-ספרתי (לעומת 11 מחוזות בתקופה המקבילה אשתקד). בארבעה מחוזות עולה שיעור האבטלה על 17% (בדומה לתקופה המקבילה אשתקד).

שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר בשלושת החודשים הראשונים של השנה נרשמו במחוזות אילאם (Ilam, 21% אבטלה) ולורסתאן (Lorestan, 19.3% אבטלה) שבמערב איראן. שיעורי אבטלה גבוהים נרשמו גם במחוזות פארס (18.3%), אל-בורז (Alborz, 16.9%), טהראן (14.6%), קום (14.3%) ואצפהאן (14.2%).

שיעורי האבטלה הנמוכים ביותר נרשמו במחוזות ח'וראסאן הדרומית (6.5%), כרמאן (Kerman, 7.5%), גולסתאן (7.8%), ח'וראסאן הצפונית (9.1%), יזד (9.5%), אזרביג'אן המערבית (9.7%) וכוהכילויה ובויר-אחמד (Kohgiluyeh Va Boyer Ahmad, 9.8%). ב-14 מחוזות חלה עליה בשיעור האבטלה באביב 2012 לעומת התקופה המקבילה אשתקד ואילו ב-17 מחוזות חלה ירידה בשיעור האבטלה בתקופה זו. מנתוני המרכז לסטטיסטיקה עולה, כי רק 41.8% מבין המועסקים במשק (בגילאים 15 ומעלה) עובדים בממוצע למעלה מ-49 שעות בשבוע.

שיעורי האבטלה באיראן בחתך מחוזות ( 12 אוגוסט, מתוך: www.fararu.com)

מחוז	שיעור אבטלה אביב 2012	שיעור אבטלה אביב 2011
אזרביג'אן המזרחית	12.6	8.8
אזרביג'אן המערבית	9.7	10.1
ארדביל	11.8	14.7
אצפהאן	14.2	14.8
אלבורז	16.9	20.7
אילאם	21	16.7
בושהר	11.2	11.7
טהראן	14.6	12.5
צ'הארמחאל ובח'תיארי	10.6	12.3
ח'וראסאן הדרומית	6.5	9.4
ח'וראסאן רזוי	10.4	8.9
ח'וראסאן הצפונית	9.1	9.9
ח'וזיסתאן	10	9.7
זנג'אן	10.3	8.1
סמנאן	10	12.8
סיסתאן ובלוצ'יסתאן	12.1	9.6
פארס	18.3	20.6
קזוין	11.6	12.6
קום	14.3	10.1
כורדיסתאן	11.9	12.4
כרמאן	7.5	13.8
כרמאנשאה	13	13.8
כוהלילויה ובויר-אחמד	9.8	19.2
גולסתאן	7.8	8.3
גילאן	14.5	11.7
לורסתאן	19.3	17.3
מאזנדראן	12.6	7.9
מרכזי	13	9.8
הורמוזגאן	11.2	12
המדאן	12	10.6
יזד	9.5	7.4

עוד עולה מדוח המרכז לסטטיסטיקה, כי 47.3% מבין המועסקים במשק האיראני עובדים במגזר השירותים, 32.4% עובדים במגזר התעשייתי ו-20.3% עובדים בחקלאות. הכלכלן אחמד ח'אתמי-יזד (Ahmad Khatami-Yazd) הזהיר השבוע בריאיון לסוכנות הידיעות אילנ"א, כי בעוד שבמדינות המפותחות בעולם מועסקים במגזר השירותים בעיקר טכנאים, מהנדסים ואנשי תוכנה, הרי שבאיראן חלק גדול מהמועסקים במגזר זה עובדים בתחומי המסחר, הבריאות והתחבורה ולכן תרומתם לייצור הלאומי פחותה באופן משמעותי (אילנ"א, 13 אוגוסט 2012).

יצוין, כי שיעור האבטלה הרשמי המתפרסם באיראן נתון לויכוח בקרב פרשנים הטוענים, כי שיעור האבטלה בפועל גבוה באופן משמעותי מהנתונים הרשמיים. נתוני האבטלה הרשמיים מבוססים, לטענת חלק מהפרשנים, על חישוב מגמתי של מספר המועסקים במשק על-ידי הממשלה המגדירה, בין היתר, גם חיילים, סטודנטים ועקרות-בית כ"מועסקים". 

זרקור קצר על נעליו של המנהיג העליון

בטקס שנערך לאחרונה לרגל פרסום הביוגרפיה החדשה של המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, "הסברו של שם" (שרח-י אסם, Sharh-e Esm), התייחס ראש הלשכה לפרסום כתביו של המנהיג העליון, חג'ת אלאסלאם עלי-אכבר רשאד (Hojjat-ul-Islam Ali Akbar Rashad) לסגולותיו של ח'אמנהאי. בהתייחסו לאורח חייו הפשוט של ח'אמנהאי אמר רשאד: "אלה הסבורים שיש לו [לח'אמנהאי] סוס ושהוא רוכב על סוסים, צריכים להסתכל על נעליו בהם הוא משתמש קרוב ל-20 שנה. נעליו הן כה בלויות, שבכל פעם שאני מביט בהן, אני נזכר בנעליו של "אמיר אל-מא'מנין" (Amīr al-Mu'minīn, כינוי נהוג בקרב השיעים לאימאם הראשון, עלי בן אבו-טאלב). (www.snn.ir, 4 אוגוסט 2012).

דבריו של חג'ת אל-אסלאם רשאד זכו לתגובות לעג רבות במדיה החברתית, באתרים ובבלוגים המזוהים עם מתנגדי המשטר. אחד הבלוגים פרסם בתגובה לדברי רשאד את התמונה הבאה תחת הכותרת: "חשיפת השקר של חג'ת אלאסלאם רשאד בנוגע לנעליו הבלויות של ח'אמנהאי":

דבריו של רשאד בנוגע לאורח חייו הפשוט של ח'אמנהאי מצטרפים לדיווחים נוספים, שהתפרסמו בשנים האחרונות בעניין צניעותו לכאורה של המנהיג העליון. בפברואר 2012 דיווחה סוכנות הידיעות האיראנית פארס על הרגלי הטיסה של המנהיג. הדיווח המבוסס על זיכרונותיו של אחד הטייסים המלווים את המנהיג בטיסותיו ברחבי איראן נועד להעיד על צניעותו הרבה. הטייס סיפר, בין היתר, כי המנהיג נוהג לטוס בדרך כלל בטיסות "רגילות" לצד אזרחים פשוטים, מתעקש שלא למנוע מאזרחים לגשת אליו במהלך הטיסה ומסרב לקבל שירות מיוחד ביחס ליתר הנוסעים. הוא גם מסתפק, בדרך כלל, בכוס תה ובעוגה קטנה במהלך הטיסה.

הפצתה של הביוגרפיה החדשה של ח'אמנהאי חודשה לאחרונה, לאחר שהוכנסו בה מספר תיקונים קלים. הביוגרפיה הוצגה לראשונה בתערוכת הספרים הבינלאומית, שהתקיימה בראשית חודש מאי בטהראן. הפצתה הופסקה, עם זאת, ימים ספורים לאחר פרסומה בהוראת השלטונות עד להכנסת תיקונים ולתיאום פרסומה עם לשכת המנהיג. 

מאמרים נוספים בתחום

במוקד אירועי השבוע

• מדיניות הגרעין: התחדש הויכוח על פשרות העבר
• על רקע המשבר הנמשך בסוריה: גוברת הביקורת באיראן כלפי תורכיה
• הפרדה מגדרית באוניברסיטאות: עליה חדה במספר חוגי הלימוד הסגורים בפני נשים
• סערה סביב סרט חדש המתעד את חיי נהגת המרוצים האיראנית הראשונה
• תמונות השבוע: פגישת המנהיג העליון עם משוררים

מדיניות הגרעין: התחדש הויכוח על פשרות העבר

בנאום, שנשא המנהיג העליון בכנס בכירי המשטר שנערך ב-24 ביולי, מתח עלי ח'אמנהאי ביקורת על הגישה הפשרנית, שאימצה הממשלה הרפורמיסטית בראשות הנשיא מחמד ח'אתמי (2005-2001) במהלך המשא ומתן הגרעיני עם מדינות המערב, ואשר התבטאה בהסכמת איראן להקפיא את פעילות העשרת האורניום באוקטובר 2003. בהתייחסות לתקופת ח'אתמי אמר ח'אמנהאי, כי דווקא בתקופה בה אימצו בכירי הממשל סגנון של חנופה בהצהרותיהם כלפי המערב וארצות-הברית הגדיר נשיא ארצות-הברית את איראן כ"ציר הרשע". ח'אמנהאי טען, כי מדיניות שיתוף הפעולה עם המערב והנסיגות שנעשו במסגרת המשא ומתן עם המערב הביאו בשלב מסוים לכך, שאויבי איראן התקדמו עד כדי כך, שהוא נאלץ להתערב בסוגיה באופן אישי. מדינות המערב היו, לדבריו, חצופות בתקופה זו עד כדי כך, שאפילו כאשר הממשלה הסכימה להסתפק בהפעלת שלוש צנטריפוגות בלבד במתקן להעשרת אורניום, הן התנגדו לכך. אילו היו הויתורים נמשכים, אמר ח'אמנהאי, לא הייתה מתאפשרת כל התקדמות גרעינית וכל יוזמה או פעילות מדעית באיראן.

דברי ח'אמנהאי עוררו מחדש את הויכוח סביב מדיניות הגרעין בתקופת הממשל הרפורמיסטי בהנהגת הנשיא ח'אתמי. בתגובה להצהרת המנהיג העליון אמר עבד אל-ואחד מוסוי לארי (Abdolvahed Mousavi-Lari), ששימש כשר הפנים בממשלת ח'אתמי, כי המנהיג העליון הוא שהיה אחראי באופן ישיר למדיניות הגרעין בתקופת ח'אתמי. בריאיון, שהעניק מוסוי-לארי לסוכנות הידיעות "פארס", אמר שר הפנים לשעבר, כי התנהלותה הגרעינית של איראן, שהובילה לבעיות בינה למערב, נעשתה מראשיתה תוך פיקוח וניהול ישירים מצד ח'אמנהאי. הוא ציין, כי בתקופת ח'אתמי הוקמה ועדה, שריכזה את הטיפול בתוכנית הגרעין. ועדה זו העבירה דיווחים שוטפים לח'אמנהאי וכל פעילויותיה נעשו בהתאם להנחיותיו. ד"ר חסן רוחאני (Hassan Rouhani), ששימש כ"מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי" וכראש צוות המשא ומתן הגרעיני בתקופת ח'אתמי, היה אומנם אחראי על תיק הגרעין, אך כל הסוגיות בנוגע לתוכנית הגרעין, ובהן: מי צריך לבוא, מי צריך ללכת, מה צריך להיות נדון, מה צריך להתקבל או לא להתקבל, היו חלק ממדיניות כוללת של המשטר, שנקבעה על-ידי המנהיג ובכירי הממשל היו מחויבים לה (פארס, 30 יולי 2012). 

הויכוח סביב מדיניות הגרעין בתקופת הממשל הרפורמיסטי התעורר מחדש גם בעקבות פרסום ספר זיכרונותיו של ד"ר חסן רוחאני. ספרו של רוחאני, "הביטחון הלאומי ודיפלומטיית הגרעין", יצא לאחרונה במהדורה שלישית. בספרו שב וטען רוחאני, כי כל ההחלטות שהתקבלו בתקופת ממשל ח'אתמי בנוגע למדיניות הגרעין ולמשא ומתן הגרעיני, היו על דעתו של המנהיג העליון .

בעקבות דברי המנהיג העליון בנוגע למדיניות הגרעין הפשרנית בתקופת ח'אתמי מתח היומון הממשלתי איראן ביקורת חריפה כנגד טענות, שהועלו בספרו של רוחאני, ובהן הטענה לפיה מדיניות הגרעין בתקופת ח'אתמי התנהלה בפיקוח מצד ח'אמנהאי. במאמר מערכת, שפרסם היומון, נכתב, כי הצהרותיו האחרונות של ח'אמנהאי מפריכות לחלוטין את טענתם של אלה התולים במנהיג העליון את האחריות למדיניות הויתורים והנסיגות בתחום הגרעין. הצהרותיו מעידות על כך, שהוא התנגד לויתורים מהיום הראשון. הוא נמנע, עם זאת, מלהתערב באופן ישיר בניהול מדיניות הגרעין, כיוון שסגנון הניהול שלו מתאפיין בהימנעות ממעורבות ישירה בענייני הרשות המבצעת כל עוד הוא אינו רואה במדיניות בה היא נוקטת משום סכנה או סטייה משמעותית מדרך המהפכה. ח'אמנהאי רצה לאפשר לנבחרי הציבור ליישם את מדיניותם כדי שבעתיד הם לא יטילו את האחריות לכישלונה על כתפיו או יטענו, שמדיניותם נכשלה משום שלא ניתנו בידיהם סמכויות מספקות. תהליך הויתורים, הכישלונות בתחום הדיפלומטיה והפסקת פיתוח הגרעין החריפו, עם זאת, עד כדי כך, שבסופו של דבר המנהיג נאלץ להתערב ולבלום את מדיניות הממשלה.

היומון טען, כי לא זו בלבד שרוחאני ממשיך להצדיק את התנהלותו הבלתי-נבונה, שניתן לכנותה אף כ"בגידה", אלא שהוא אף מתגאה בה וטוען, שכל הבעיות בפניהן ניצבת איראן נובעות מכך, שלא המשיכו במדיניותו. הטענות הנשמעות מצד רוחאני ותומכיו בניגוד להצהרותיו של המנהיג העליון השוללות ויתורים ותומכות בהמשך התקדמות בתוכנית הגרעין מהוות, לטענת היומון, ביטוי לתוכנית כוללת מצד אויבי איראן. תוכנית זו כוללת מספר שלבים: הגברת הלחץ מצד המעצמות הזרות על אזרחי איראן לקראת סיום תקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית, העצמת הבעיות והדגשת הסכנות והאיומים (כולל סכנת המלחמה) הניצבים בפני איראן, ניסיון לשכתב את ההיסטוריה ולהציג את תקופת הרפורמה כתקופה שהתאפיינה בביטחון וברגיעה, העלאת הטענה שהדרך היחידה להצלת המדינה היא באמצעות חזרה למדיניות הקודמת, הרצת מועמד אפשרי לקראת הבחירות לנשיאות שיוצג כ"מושיע" והשבת תיק הגרעין לנקודת ההתחלה, כלומר: השעיה מחודשת של העשרת האורניום לצורך "בניית אמון" מול המערב (איראן, 29 יולי 2012).

בתגובה למאמר המערכת ב"איראן" פרסם השבוע המרכז למחקרים אסטרטגיים של "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", שבראשו עומד רוחאני, הודעת תגובה מיוחדת. בהודעה טען המרכז, כי מדובר במאמר פוגע וחסר בסיס המנצל לרעה את הצהרותיו האחרונות של ח'אמנהאי לצרכים פוליטיים. ברור, נכתב בתגובת המרכז, כי דברי המנהיג כוונו בראש וראשונה כלפי מדינות המערב, שהפגינו עוינות ביחס לאיראן וניצלו לרעה את הצעדים בהם נקט הממשל האיראני בשנים 2004-2003. מחבר המאמר ב"איראן" השתמש, לטענת המרכז למחקרים אסטרטגיים, בהצהרות המנהיג מבלי להבינן כראוי ועל מנת לפגוע בבכירי הממשל הרפורמיסטי.

המרכז למחקרים התייחס למספר הצהרות, שניתנו על-ידי ח'אמנהאי בשנים 2006-2005, מהן ניתן ללמוד לכאורה על גישתו החיובית כלפי מדיניות הגרעין בה נקט הממשל הרפורמיסטי. ב-10 באוקטובר 2006 הצהיר ח'אמנהאי, כי נסיגה היא טקטיקה מקובלת בעת מלחמה וכי מדיניות הויתורים והנסיגות שבה נקטה איראן בשנים 2004-2003 הייתה הכרחית. ב-21 באוקטובר 2005 הצהיר ח'אמנהאי, כי כל הצעדים שננקטו בתחום הגרעין נעשו במסגרת חשיבה והתייעצות משותפת. ב-15 באוגוסט 2005 אמר ח'אמהנאי, כי השתתף בישיבת חברי צוות המשא ומתן הגרעיני, שיבח אותם על התנהלותם והודה להם על עבודתם הטובה.

המרכז למחקרים שב והדגיש בהודעתו, כי כל הצעדים בהם נקטה ממשלת ח'אתמי בתחום מדיניות הגרעין, ובכלל זה: הצהרת טהראן, הסכם בריסל והסכם פאריס, סוכמו בישיבות בהשתתפות כלל בכירי המשטר. במקום להסיט את דעת הקהל ולהפיץ שמועות בלתי מבוססות ופוגעות, יש לפעול בתנאים הנוכחיים לקידום האחדות הלאומית, האינטרסים של המשטר והביטחון הלאומי. יותר מאי פעם יש כיום צורך בסולידריות חברתית ובאחדות לאומית על מנת להתגבר על המצב המסוכן בפניו ניצבת המדינה, נכתב בהודעה. יצירת מחלוקות ואווירה מזוהמת משרתת את אויבי האומה (אפתאב ניוז, 5 אוגוסט 2012).

בתוך כך פרסם גם האתר השמרני משרק (Mashregh) ביקורת על רוחאני בעקבות פרסום ספר זיכרונותיו. במאמר פרשנות, שפרסם האתר, נכתב, כי לפרסום הספר יש חשיבות רבה בשעה שהמשא ומתן הגרעיני ניצב בראש סדר היום העולמי. הספר כולל, עם זאת, חולשות רבות. חלק מחולשות אלה הן טכניות (העדר אינדקס, העדר הסברים למושגים טכניים הקשורים לתוכנית הגרעין המופיעים בספר, פרסום תמונות שאינן תואמות את תוכן הדברים המובאים לצידן וכיו"ב) וחלקן מהותיות.

משרק טען, כי רוחאני אימץ בספרו גישה אופטימית חסרת בסיס כלפי המערב. גישה זו ניכרת בביקורת, שהוא מותח במספר מקומות בספרו ביחס לפסימיות שביטאו בכירים איראנים כלפי המערב ואשר הזיקה, לדבריו, לאיראן. המציאות הוכיחה, לטענת משרק, כי המעצמות רק מבקשות להביס את המהפכה האסלאמית. רוחאני עצמו היה אמור להגיע במהלך המשא ומתן שניהל עם המערב למסקנה, שמדינות המערב אינן מוכנות להסכים לאיראן גרעינית ודורשות להקפיא לחלוטין את תוכניתה הגרעינית. הוא עצמו הודה בספרו, שמנהיגי המערב הביעו חוסר נכונות להכיר בזכותה של איראן לייצור דלק גרעיני.

עוד נכתב במאמר הביקורת, כי הזיקה שיצר רוחאני בספרו בין הבעיות הכלכליות בפניהן ניצבת איראן וחששם של אזרחי המדינה לבין  סוגיית הגרעין היא מסוכנת ומיותרת. יצירת זיקה כזו משרתת את מתנגדי המשטר המשתמשים בה כדי להפעיל לחץ על איראן. גם התייחסותו המפורשת לדאגות ולחששות, שהביעו בכירי המשטר במהלך המשא ומתן הגרעיני, אינה ראויה לפרסום. כך, למשל, מביא רוחאני בספרו ציטוטים ישירים מפי המנהיג העליון בנוגע לאופן ההתנהלות הרצויה מול המערב ולחשש, שהביעו בכירי המשטר מהעברת תיק הגרעין למועצת הביטחון של האו"ם. התייחסות זו עלולה, אף היא, לשרת את מתנגדי המשטר. גם הביקורת, שהטיח רוחאני בבכירי הממשל הנוכחי, ובהם הנשיא אחמדינז'אד, והאשמתם באימוץ מדיניות המבוססת על אשליות וחוסר ניסיון אינן ראויות, נכתב במאמר (משרק, 25 יולי 2012).

על רקע המשבר הנמשך בסוריה: גוברת הביקורת באיראן כלפי תורכיה

במקביל לביקור, שקיים בשבוע שעבר סגן שר החוץ התורכי בטהראן, ולשיחת טלפון, שניהלו שרי החוץ של שתי המדינות בנוגע להתפתחויות בסוריה, גוברת בימים האחרונים הביקורת באיראן כלפי מדיניותה האזורית של תורכיה.

איש הדת השמרני הבכיר, איתאללה נאצר מכארם-שיראזי (Ayatollah Nasser Makarem Shirazi), האשים בסוף השבוע שעבר את תורכיה, כי היא משרתת במדיניותה את האינטרסים של ישראל באזור. בטקס דתי לרגל חודש הרמדאן אמר מכארם-שיראזי, כי מהאופן שבו פעלו מנהיגי תורכיה בעבר נראה היה, שתורכיה מצטרפת לאיראן בהתייצבותה נגד ישראל ובתמיכה בעם הפלסטיני. כעת מתברר, עם זאת, כי בשונה מהרושם הראשוני שנוצר, תורכיה ממשיכה לקיים קשרים ישירים עם ישראל ונסוגה מעמדותיה הקודמות. איש הדת הבכיר מתח ביקורת חריפה על אספקת אמצעי לחימה מתורכיה לאופוזיציה הסורית והזהיר, כי נפילת המשטר הסורי הנוכחי תוביל להשתלטות ישראל על המזרח התיכון (www.snn.ir, 2 אוגוסט 2012).

הביקורת מצד איש הדת הבכיר מצטרפת למאמרי מערכת חריפים בגנותה של תורכיה, שהתפרסמו בשבועיים האחרונים בעיתונות האיראנית. היומון ג'מהורי-י אסלאמי (Jomhuri-ye Eslami) התייחס לדיווחים, שהתפרסמו בתקשורת התורכית בנוגע לשיפור אפשרי בקשרים בין תורכיה לישראל. היומון טען, כי שתי המדינות פועלות לשיפור הקשרים ביניהן וממשיכות לקיים ביניהן מגעים ברמה הבכירה ביותר. מלחמת ההצהרות המתנהלת בשנתיים האחרונות בין המדינאים בשתי המדינות נועדה רק ליצור תדמית חיובית של "תורכיה החדשה" בקרב המדינות המוסלמיות בשעה שבפועל ממשיכים היחסים בין תורכיה וישראל להתנהל ברמות האסטרטגיות הבכירות ביותר. בכיר ישראלי אף הודה, לטענת היומון, בריאיון שהעניק לעיתון תורכי, כי בשנתיים האחרונות המשיכו שתי המדינות לקיים ביניהן מגעים והתייעצויות ברמות הבכירות ביותר וכי ערוצי הקשר ביניהן נותרו פתוחים לנוכח האינטרסים המשותפים לשתי המדינות. מציאות זו מעידה, לטענת ג'מהורי-י אסלאמי, כי הדיבורים בתורכיה על ניתוק היחסים המדיניים בין תורכיה לישראל רק נועדו לשפר את מעמדה של מפלגת השלטון התורכית בקרב דעת הקהל בתורכיה ובאזור וכי אין כל קשר בין דיבורים אלה למציאות.

תורכיה ביצעה שינויים טקטיים במדיניותה האזורית והבינלאומית על מנת להתאימה לתנאים החדשים באזור, להוציא את דגל פלסטין מידי איראן ולהעביר לידיה את דגל הנהגת המאבק נגד ישראל. נשיא תורכיה התנה את נרמול היחסים עם ישראל בארבעה תנאים: התנצלות ישראלית מתורכיה בעקבות פרשת "מרמרה", תשלום פיצויים, הקמת ועדת חקירה בינלאומית וסיום המצור על עזה. במשך הזמן הצטמצמו תנאים אלה לתנאי אחד בלבד: התנצלות ישראלית, וכעת הוסר גם תנאי זה ותורכיה מוכנה לנרמל את היחסים עם ישראל, אף על-פי שזו כבר הודיעה, שאין בכוונתה להתנצל.

מדיניותו של ארדואן מעידה על כך, שאין הבדל משמעותי בין מדיניותו למדיניות קודמיו, וההבדל היחיד הוא שהגנרלים החילוניים התגאו בקשריהם עם ישראל בעוד שהמדינאים בתורכיה נוקטים כיום בגישה דו-פרצופית. מאמצי ארדואן לתווך בין ישראל לפלסטינים נועדו להגביל את יכולת התמרון של מדינות חזית ההתנגדות האנטי-ציונית. הסכמת תורכיה לפעילותם הנמשכת של בסיסי נאט"ו על אדמתה ולהצבת מערכת אמריקאית להגנה מפני טילים נגד איראן מהווה ביטוי נוסף למדיניותה הפרו-מערבית והפרו-ציונית. המדיניות התורכית אינה מוגבלת רק להמשך שיתוף הפעולה עם ארצות-הברית וישראל ותורכיה פוגעת בשכנותיה, ובראשן עיראק וסוריה, בשליחות המערב באמצעות סיוע לטרוריסטים של אלקאעדה. התיאום התורכי-מערבי בנוגע להתפתחויות בסוריה שם קץ לטענותיה של תורכיה בנוגע למחויבותה למאבק נגד ישראל. גבול תורכיה-סוריה הפך בסיס לטרוריסטים ולשליחי "המוסד" וה-CIA. הסיוע, שמעניק ארדואן למאבק נגד המשטר הסורי הניצב בחזית המאבק נגד הציונים, מצביע על כך, שהוא ממשיך בדרכם של המנהיגים התורכים החילוניים בכסות אסלאמית.

לא רחוק היום, סיכם היומון, שבו יוכח למנהיגי תורכיה, ששיתוף הפעולה של תורכיה עם מדיניות ארצות-הברית והצבת מערך הגנה, שנועד להגן על "המשטר הציוני" באיזור, בא במחיר עוינות עם שכנותיה המוסלמיות וצפוי לפגוע בה בסופו של דבר. העם והמפלגות בתורכיה כבר הבינו זאת, אך למרבה הצער מדינאי תורכיה המתיימרים להיות אסלאמיסטים טרם הבינו זאת (ג'מהורי-י אסלאמי, 30 יולי 2012).גם היומון סיאסת רוז (Siasat-e Rooz) מתח ביקורת חריפה על תורכיה ועל מדיניותה כלפי סוריה. במאמר מערכת, שכותרתו "לא ניתן לסמוך עוד על תורכיה", נכתב, כי בתור מדינה מוסלמית תורכיה יכולה הייתה להשפיע באופן חיובי על ההתפתחויות באזור, אך המדיניות בה היא נוקטת כיום באזור, ובמיוחד כלפי סוריה, תגרום לה כאב ראש גדול ותוביל לעימותים פנימיים, למחאה עממית, לסכסוכים אתניים ודתיים ובסופו של דבר להתפרקותה.

תורכיה עוררה חילוקי דעות רבים בקרב המוסלמים באזור והדבר ניכר בשיתוף הפעולה שלה עם המזימה, שהובילה ארצות-הברית, ושהביאה להתפרקות יוגוסלביה לשעבר. המהפכות באזור סיפקו הזדמנות עבור ארצות-הברית והמערב לעורר בדלנות באזור באמצעות יצירת מאבקים עדתיים ודתיים. בהתנהלותה כלפי סוריה איבדה תורכיה את האמון מצד מדינות אחרות. תורכיה בהנהגת הממשל החילוני הייתה ראויה לאמון רב יותר מאשר תורכיה בהנהגת ארדואן, גרס סיאסת-י רוז, כיוון שתורכיה החילונית לפחות לא התיימרה לנקוט במדיניות אסלאמית.

היומון הזהיר, כי אין כל ערבות לכך, שתורכיה לא תנהג בעתיד כלפי איראן באותו האופן שבו היא נוהגת כלפי סוריה. איראן נהנית אומנם מעוצמה צבאית ומתמיכה עממית, שלא יאפשרו לתורכיה לתכנן מזימות כנגדה, אך האמון במדינות השכנות הוא עניין חשוב, ותורכיה איבדה אמון זה. לא ניתן לסמוך עוד על תורכיה כעל מדינה שכנה וידידותית, סיכם המאמר, ואם תורכיה תמשיך במדיניותה, לא ירחק היום שבו היא תיקלע לתוהו ובוהו (סיאסת-י רוז, 30 יולי 2012).

האתר פרדא (Farda) מתח, אף הוא, ביקורת על מדיניותה הנוכחית של תורכיה וטען, כי אף על-פי שמפלגת השלטון בתורכיה נחשבת למפלגה אסלאמיסטית, הרי שאין כל קשר בין מדיניותה לבין האסלאם והיא למעשה חותרת להגברת השפעתה האזורית. במאמר פרשנות שפרסם האתר נכתב, כי צודקים הפרשנים הסבורים, שהאסלאמיות של הממשלה הנוכחית בתורכיה ושל ארדואן מבטאת למעשה תוכנית אמריקאית, שנועדה לכונן זרם אסלאמי לכאורה שיתמוך בפלסטינים ובעולם האסלאמי אך יתייצב למעשה מול הגל האסלאמי באזור ויהווה יריב של המהפכה האסלאמית. אם תורכיה הייתה תומכת באמת ובתמים בפלסטינים ובעמים המוסלמים, היא היתה מנתקת את קשריה עם ישראל ולא נאבקת בסוריה הניצבת בחזית המאבק נגדה, מסייעת להתקוממות העממית בערב הסעודית ובירדן ולא מפגינה אדישות כלפי דיכוי ההתקוממות בבחרין (פרדא, 4 אוגוסט 2012).

הפרדה מגדרית באוניברסיטאות: עליה חדה במספר חוגי הלימוד הסגורים בפני נשים

סוכנות הידיעות מהר (Mehr) דיווחה השבוע, כי 36 אוניברסיטאות ברחבי איראן מונעות השנה מנשים להירשם ל-77 חוגי לימוד שונים, ובראשם החוגים להנדסה. על-פי דיווח זה חלה השנה עליה חדה במספר החוגים שהרישום אליהם נחסם עבור נשים לעומת השנה שעברה, שבה נמנעה קבלת נשים לשני חוגים בלבד (הנדסת מכרות והנדסת חקלאות). אוניברסיטת טהראן, למשל, מונעת קבלת נשים לשני חוגים להנדסה; אוניברסיטת אראכ (Arak) מונעת קבלת נשים לחוגים לאנגלית, חינוך טכנולוגי, מדעי המחשב, הנדסת כימיה, הנדסת תעשייה, הנדסת בניין, הנדסת מכונות, הנדסת חקלאות וכימיה; אוניברסיטת אצפהאן (Esfehan) מונעת קבלת נשים לחוגים למדעי המדינה, חשבונאות, מנהל עסקים, ניהול ציבורי, ניהול תעשייתי, הנדסת חשמל, הנדסת בניין, הנדסת מכונות, הנדסת תחבורה ותרגום אנגלית; אוניברסיטת ארדביל (Ardabil) מונעת, בין היתר, קבלת נשים לחוגים לפסיכולוגיה ציבורית, גיאוגרפיה ותכנון ערים, מנהל עסקים, סטטיסטיקה, חשבונאות, פיזיקה תיאורטית, פיזיקה גרעינית, הנדסת חשמל, הנדסת בניין, הנדסת מחשבים, הנדסת מכונות והנדסת חקלאות (מהר, 6 אוגוסט 2012).

דובר אוניברסיטת תעשיית הנפט המפעילה מספר שלוחות ברחבי איראן ונמנעת מקבלת נשים למספר חוגים אמר השבוע, כי האוניברסיטה אמורה לספק בוגרים בהתאם לצרכי משרד הנפט והחברות הקשורות אליו, שהודיעו השנה, כי הם אינם זקוקים כעת לבוגרות אלא רק לבוגרים. הוא הוסיף, כי עובדי תעשיית הנפט מועסקים בתנאים קשים שאינם מתאימים לנשים וכי סקרי דעת קהל, שביצעה האוניברסיטה בקרב סטודנטיות הלומדות במוסד, הצביעו על כך, שהן אינן מרוצות מהלימודים בחוגים אליהם התקבלו (איסנ"א, 6 אוגוסט 2012).

במקביל דיווחה השבוע סוכנות הידיעות הראנא (HRANA), המזוהה עם פעילי המאבק למען זכויות האדם באיראן, כי בלמעלה מ-60 אוניברסיטאות ברחבי איראן תונהג בשנת הלימודים הקרובה הפרדה מגדרית וכי בקרוב ל-20 אחוזים מחוגי הלימוד יונהגו לימודים נפרדים לנשים ולגברים (www.hra-news.org, 5 אוגוסט 2012).

דיווחים אלה מבטאים מאמצים גוברים מצד השלטונות להגביר את ההפרדה המגדרית במוסדות להשכלה גבוהה בדומה למצב בבתי הספר. בשנים האחרונות קראו בכירים ואנשי דת שמרנים להרחיב את ההפרדה בין נשים לגברים באוניברסיטאות. בנובמבר 2009 טען חביב מחמדנז'אד (Habib Mohammadnejad), סגן נציג המנהיג באוניברסיטאות לענייני מחקר, כי מחקרים מצביעים על כך, שעירוב בין סטודנטים לסטודנטיות אינו תורם להצלחתם בלימודים. הוא הציע לבצע פיילוט באוניברסיטה גדולה ובעלת רמה מדעית גבוהה לבחינת השפעת ההפרדה המגדרית על שיעור ההצלחה בלימודים. לקריאה זו הצטרף גם נציג המנהיג באוניברסיטת ח'אג'ה נציר טוסי (Khaje Nasir Toosi) בטהראן, שטען, כי עירוב בין סטודנטים לסטודנטיות גורם ליצירת קשרים מסוכנים בין שני המינים. הוא ציין, כי צעירים וצעירות הם בעלי יצרים ואינם מסוגלים לקיים ביניהם קשרים רגילים.

במקביל גברה הדרישה להגביל כניסת נשים לאוניברסיטאות על רקע הגידול הנמשך בשיעור הנשים בקרב הסטודנטים באיראן. שיעורן הגבוה יחסית של נשים (המהוות למעלה מ-60% מקרב הסטודנטים) לעומת גברים במוסדות להשכלה גבוהה נובע במידה רבה מכך, שגברים רבים מעדיפים להשתלב עם סיום לימודיהם בבתי הספר בשוק העבודה ולא להירשם לאוניברסיטאות, שרבים מבוגריהן נותרים מובטלים לאחר סיום הלימודים. נשים רבות, לעומת זאת, רואות בהשכלה אקדמית הזדמנות למוביליות חברתית.

בשנים האחרונות החלו חלק מהאוניברסיטאות לקבוע מכסות קבלה עבור נשים. בשנת 2006 החליט שר הבריאות האיראני להגביל את מספר הנשים המתקבלות ללימודי רפואה ב-30 אוניברסיטאות ומכללות ללימודי רפואה ברחבי המדינה. השר טען, כי יש צורך להגביל את מספר הנשים המתקבלות ללימודי רפואה כיוון שאין ביכולתן של האוניברסיטאות לספק מתקנים ומעונות בהיקף הנדרש עבור סטודנטיות. בשנת 2007 הגישו כמה חברי מג'לס הצעת חוק, שנועדה לקבוע מכסה של 30 אחוזים לפחות עבור נשים וגברים באוניברסיטאות. הגידול הנמשך במספר הסטודנטיות באוניברסיטאות עלול, לטענת חברי המג'לס שהגישו את ההצעה, לסכן את החברה האיראנית ואת "קדושת המשפחה". הם טענו, כי העלייה בשיעור הסטודנטיות גורמת, בין היתר, לעליה בגיל הנישואין, להתרחבות תופעת הגירושין ולבזבוז כספי מדינה, כיוון שחלק גדול מבוגרות האוניברסיטאות אינן יכולות לעסוק במקצוע אליו הוכשרו בשל התנגדות אביהן או בעלן. ההצעה נתמכה גם על-ידי מספר חברות מג'לס שטענו, כי יש לכבד את התפקידים המגדריים המסורתיים בקביעת תחומי הלימוד של גברים ונשים (רוז אונליין, 6 פברואר, 2007).

דוח, שפרסם בשנת 2007 מרכז המחקרים של המג'לס, הצביע על עליה של 23 אחוזים במספר הנשים המבקשות להתקבל לאוניברסיטאות בשני העשורים האחרונים ועל הכפלת מספר הנשים, שעברו בהצלחה את מבחני הכניסה לאוניברסיטאות. הדוח הזהיר, כי מגמה זו עלולה להוביל לחוסר איזון חברתי, כלכלי ותרבותי בין נשים לגברים ויוצרת בעיות שונות, כגון: הצורך לאבטח את מעונות האוניברסיטאות ולהבטיח את שלומן הפיזי של הסטודנטיות מפני סכנות חברתיות (http://rc.majlis.ir/fa/report/show/733423).

סערה סביב סרט חדש המתעד את חיי נהגת המרוצים האיראנית הראשונה

פרויקט קולנועי איראני חדש מעורר בשבועות האחרונים סערה ציבורית ופוליטית. סגן שר ההכוונה האסלאמית לענייני קולנוע ויו"ר ארגון הקולנוע, ג'ואד שמקדרי (Javad Shamaqdari), אישר לאחרונה, כי אסדאללה ניכנז'אד (Asadollah Niknejad), במאי סרטים ממוצא איראני המתגורר מזה שנים בלוס אנג'לס, מביים בימים אלה את הסרט התיעודי "לאלה" (Laleh). הסרט מתעד את חייה של לאלה צדיק (Laleh Seddiq), נהגת המרוצים האיראנית הראשונה המכונה "שומאכר הקטנה" על-שם אלוף העולם הגרמני בפורמולה 1, מיכאל שומאכר.

עלותו של הסרט מוערכת ב-70 מיליארד ריאל (למעלה מ-3.5 מיליון דולרים) וחלק נכבד מתקציב זה יועבר על-ידי "המרכז לסרטים דוקומנטריים וניסיוניים" באיראן. יו"ר המרכז הודיע לאחרונה, כי המרכז יעביר 25 מיליארד ריאל מתקציב הסרט, וכי יתר התקציב ימומן על-ידי חברות אמריקאיות וקנדיות.

הפקת "לאלה" נועדה, לדברי יוזמי הסרט, לאזן את התדמית השלילית בה מוצגת איראן בסרטי קולנוע מערביים ולהציג דימוי שונה של האישה האיראנית בחו"ל. תכני הסרט, הפקדת בימויו בידי ניכנז'אד ותקציב הענק במונחים איראנים המיועד להכנתו מעוררים, עם זאת, ביקורת חריפה.  

עורך היומון כיהאן (Keyhan), חסין שריעתמדרי (Hossein Shariatmadari), תקף לאחרונה בחריפות את הפרויקט הקולנועי וכינה את יוצרו, אסדאללה ניכנז'אד, "יוצר סרטים פורנוגרפיים". במאמר מערכת שפרסם שריעתמדרי נכתב, כי בחורה המשתתפת במרוצי מכוניות אינה יכולה לשמש סמל ודוגמא לאישה האיראנית וכי לאלה צדיק היא בדיוק המודל, שארצות-הברית ובעלות בריתה מייחלות לאיראן. אין זה ראוי להעביר חמישה מיליארד תומאן מהתקציב הלאומי ליוצר סרטים פורנוגראפיים המתגורר בהוליווד על מנת לממש את הערכים המערביים ההרסניים, כתב שריעתמדרי. פגיעה בדמותה של האישה המוסלמית האיראנית אינה הדרך הראויה להיאבק בתעמולה השלילית שמנהלות ארצות-הברית ומדינות המערב כנגד הנשים האיראניות (כיהאן, 23 יולי). גם נציג המנהיג ב"קרן החללים", חג'ת אל-אסלאם מחמד חסן רחימיאן (Hojjat-ul-Islam Mohammad Hassan Rahimian), מתח ביקורת על הסרט ואמר, כי באיראן מתגוררות אימהות ונשות חללים רבות המהוות מודל עבור הנשים המוסלמיות האיראניות ושניתן להציגן בפני העולם (פארס, 2 אוגוסט 2012).

חברי ועדת התרבות של המג'לס, שקיימה ישיבה מיוחדת בנוגע ל"לאלה" בהשתתפות שר ההכוונה האסלאמית וסגנו לענייני קולנוע, הביעו, אף הם, הסתייגות מהפרויקט החדש. חבר הועדה, אחמד סאלכ כאשאני (Ahmad Salek Kashani), אמר, כי קטעים מהסרט שהוצגו בפני חברי הועדה מעידים על כך, שהוא אינו עולה בקנה אחד עם ערכי הדת, התרבות האסלאמית וקוד הלבוש האסלאמי לנשים. הוא הביע התנגדות גם להחלטה להפקיד את בימוי הסרט בידי ניכנז'אד ולהקצות עבורו תקציב כה גדול (משרק ניוז, 1 אוגוסט 2012).

חבר נוסף בוועדה, עלי מטהרי (Ali Motahari), טען, כי שר ההכוונה האסלאמית, מחמד חסיני (Mohammad Hosseini), וסגנו, שהופיעו בפני חברי הועדה, לא הצליחו לשכנעם בנוגע לנחיצותו. הוא ציין, כי כל חברי הועדה מתנגדים לסרט בטענה, שתכניו אינם ראויים וכי לא ניתן להציג אלופת מרוצי מכוניות בתור סמל של האישה האיראנית. מטהרי אף איים לפעול להדחתו של שר ההכוונה אם משרדו לא יסכים לבטל את הפרויקט. 

גם בתעשיית הקולנוע המקומית מעורר הסרט החדש ביקורת לנוכח עלותו הרבה. כמה יוצרי סרטים טענו בראיונות עיתונאיים, שהעניקו בימים האחרונים, כי בשעה שהקולנוע האיראני סובל ממצוקה כלכלית חריפה ומשרד ההכוונה אינו מסוגל לעמוד בהבטחות שנתן לסייע ליוצרי סרטים איראנים, אין זה סביר להשקיע תקציב כה גדול בהכנת הסרט "לאלה".

גם שמו של הנשיא אחמדינז'אד לא נפקד מהסערה סביב הסרט "לאלה", לאחר שהתברר, כי הוא נפגש עם אסדאללה ניכנז'אד והסכים להפקיד בידיו את בימוי הסרט. חבר "ועדת הקולנוע העליונה", ג'מאל שורג'ה (Jamal Shurjeh), אמר בריאיון לסוכנות הידיעות "מהר", כי ניכנז'אד נפגש עם אחמדינז'אד במהלך אחד מביקוריו השנתיים בעצרת האו"ם בניו-יורק, הציג בפניו את הרעיון לסרט וקיבל את תמיכתו בעניין (מהר, 18 יולי 2012(. 

מאמרים נוספים בתחום

כללי

1.    שורה של פיגועים  וניסיונות פיגוע, שאירעו במדינות שונות ברחבי העולם, שבו והמחישו, כי ישראל נתונה למתקפת טרור איראנית. מתקפה זאת, המתבצעת בשיטות פעולה שונות, מאורגנת ומבוצעת ע"י כוח קדס, יחידת עילית של משמרות המהפכה האיראנים. בביצוע מתקפת הטרור משולב ארגון חזבאללה, המשמש ארגון חזית (Proxy) עיקרי בידי כוח קדס למשימות טרור בחו"ל. הפיגוע נגד אוטובוס הנופשים הישראלים בבולגריה הינו, להערכתנו, חלק מ"מתקפה" זאת והוא מהווה את "הצלחתה" הבולטת עד כה (על פי דיווחים ראשונים חמישה ישראלים ושניים לא ישראלים נהרגו ולמעלה מ-30 נפצעו).

2.    מטרותיה של מתקפת הטרור, שצברה תנופה בשנה האחרונה, הינן להציב מענה למערכה החסויה, שבראייתה של איראן מתנהלת נגדה, וקונקרטית-לנקום על הריגת מדעני גרעין איראניים ובכיר חזבאללה עמאד מע'ניה, המיוחסים לישראל, ולהרתיע את ישראל מפני פעולות נוספות. מעבר לכך מכוונת מתקפת הטרור לחזק את מעמדה של איראן במערכה הכוללת שהיא מנהלת נגד ארה"ב וישראל ולאותת להם על יכולות תגובה איראניות במקרה שאיראן תותקף. יעדיה של מתקפה זאת היו עד כה בעיקר דיפלומטים ישראלים, המשרתים בשגרירויות השונות,תיירים ישראלים ובמקרה אחד לפחות גם אישים יהודיים.במקביל למתקפת הטרור נגד ישראל ביצע כוח קדס פעולות טרור, שסוכלו, נגד יעדים סעודים ובחרינים (הבולט שבהם ניסיון התנקשות בחיי שגריר סעודיה בארה"ב).

3.    מתקפת הטרור האיראנית נגד ישראל, בשיתוף פעולה עם חזבאללה, שהואצה מאז מאי 2011, מצאה ביטויה במדינות רבות ובתוכן בולגריה, קפריסין, קניה, אזרבייג'אן, הודו, גיאורגיה, תאילנד ותורכיה (פירוט ראו נספח). במרבית המקרים ניסיונות הפיגוע נכשלו או סוכלו, בין אם בשלב הביצוע ובין אם בשלבים מוקדמים של איסוף המודיעין. בכמה מקרים אף נחשפו ע"י שרותי הביטחון המקומיים "טביעות אצבע" של איראן וחזבאללה, שטמנו פוטנציאל (שלא מומש) של סיבוך יחסי איראן עם המדינות הללו. באחד המקרים עלה בידי מבצעי הפיגוע להטמין מטען חבלה מגנטי במכונית שליח משהב"ט בהודו, שפיצוצו גרם לפציעת אשת השליח (13 בפברואר 2012).

4.    בראייה לאחור ניתן לקבוע, כי האיראנים גילו נחישות ותעוזה והמשיכו במאמציהם לבצע פיגועים נגד ישראל למרות סדרת הכישלונות. "הצלחת" חזבאללה בפיגוע בבולגריה, שקטעה רצף של כישלונות מבצעיים, עלולה, להערכתנו, לעודד את המשך מתקפת הטרור נגד ישראל ואף להביא להגברתה. "על הכוונת" נמצאים, על פי כתבה בעיתון The Wall Street Journal, מיכליות ומתקני נפט,הן באזור מיצרי הורמוז והן מחוצה לו. על פי אותה כתבה מתכוונת איראן לפגוע בסחר הנפט העולמי כתגובה לסנקציות הבינלאומיות וללחצים האחרים המופעלים עליה[1].

מבנה העבודה

5.    עבודה זאת מהווה חלק ראשון ממחקר מקיף אודות פעולות הטרור והחתרנות ושל "ייצוא המהפכה", שמבצעת איראן ברחבי העולם זאת בדגש על כוח קדס, כמחולל המרכזי של הפעולות הללו בעשור האחרון. שני חלקים נוספים של העבודה, שיפורסמו בהמשך, יעסקו בזירות הפעילות העיקריות (בחתכים של יבשות ומדינות) ובניתוח המודוס אופרנדי של הטרור האיראני. חלק נוסף יעסוק בפעילות הטרור של ארגון חזבאללה הלבנוני, המשמש כ-proxyהמרכזי של כוח קדס ומערך הטרור האיראני.

6.    העבודה הנוכחית כוללת שני חלקים:

             א.     מבוא- הטרור האיראני ומטרותיו:

                               1)     איראן כ"יצואנית" טרור  לרחבי העולם.

                               2)     המימד האידיאולוגי: תפיסת "ייצוא המהפכה".

                               3)     מקומם של בני העדה השיעית במערכת הטרור והחתרנות.

                               4)     ההיבט האזורי: "ייצוא המהפכה" לנוכח הטלטלה בעולם הערבי.

             ב.     כוח קדס:

                               1)         אופיו של כוח קדס.

                               2)         מטרות פעילותו.

                               3)         נסיבות הקמת כוח קדס.

                               4)         מבנה וארגון הכוח.

                               5)         "יחידה 400".

                               6)         אבני דרך בביוגרפיה של קאסם סלימאני, מפקד כוח קדס.

                               7)         אבני דרך בביוגרפיה של אסמאעיל קאא'ני, סגן מפקד כוח קדס.

                               8)         מאזן ביניים של פעולות כוח קדס.

              ג.          נספח: פיגועים וניסיונות פיגוע נגד יעדים ישראלים/יהודים ע"י כוח קדס/חזבאללה (מאז מאי 2011).

^[1] The Wall Street Journal, 19.7.2012, "U.S Says Iran Plans to Disrupt oil Trade"

מאמרים נוספים בתחום

במוקד אירועי השבוע

• שימוש גובר מצד המשטר בנרטיבים אסלאמיים לנוכח החרפת המשבר הכלכלי
• בעקבות הצהרת המנהיג: איראן מוותרת על תכנון ילודה
• לנוכח משבר המט"ח: מגבלות על מכירת מט"ח ליוצאים לחו"ל
• הרשות השופטת נגד הנשיא: ביטול מינויים ומעצר בלוגרים תומכים
• תמונות השבוע: ספורטאי איראן במשחקים האולימפיים

שימוש גובר מצד המשטר בנרטיבים אסלאמיים לנוכח החרפת המשבר הכלכלי

בשבועות האחרונים עושה המשטר האיראני שימוש הולך וגובר בטיעונים דתיים ובנרטיבים אסלאמיים במסגרת מאמציו לגייס תמיכה ציבורית לנוכח המשבר הכלכלי והסנקציות המחריפות מצד המערב.

בנאום, שנשא המנהיג העליון בכינוס בכירי המשטר, שהתקיים בשבוע שעבר (24 יולי), השווה עלי ח'אמנהאי, את המצב הנוכחי באיראן למצב בפניו ניצבה הקהילה המוסלמית בתקופת קרבות בדר (623 לספירה) וח'יבר (629 לספירה), שניהל הנביא מוחמד בראשית האסלאם. מצב זה התאפיין, לדברי ח'אמנהאי, באיומים ובאתגרים, אך אין משמעותו מבוי סתום. הוא ציין, כי בתקופת קרב בדר היו בידי המוסלמים יכולות מוגבלות לעומת יכולות אויביהם, שהיו טובות פי כמה ואף בלתי ניתנות להשוואה בתחומים מסוימים. למרות זאת הצליחו המוסלמים בסופו של דבר לגבור על אויביהם. גם בקרב ח'יבר ניצבו המוסלמים בפני קשיים רבים והתנגדות האויב הייתה חזקה, אך המוסלמים גברו עליהם. משמעות המצב ששרר בתקופת בדר וח'יבר היא שהאתגר קיים אך ניתן להתגבר עליו, אמר המנהיג. אין זו הפעם הראשונה בחודשים האחרונים, שח'אמנהאי משווה את מצבה הנוכחי של איראן למצבה של הקהילה המוסלמית בתקופת מערכות בדר וח'יבר בימי הנביא מוחמד. בנאום, שנשא ח'אמנהאי בכנס שנערך בעיר קום ב-9 בינואר אמר המנהיג העליון, כי התנאים השוררים באיראן הם אותם תנאים, ששררו בבדר ובח'יבר, והם אלה שמאפשרים לעם האיראני להתבונן בסימני הניצחון בעיניהם.

בהמשך דבריו בכנס בכירי המשטר קרא ח'אמנהאי לאמץ "כלכלת התנגדות" לנוכח הסנקציות המוטלות על איראן. צריכה מתונה והימנעות מבזבוז ומראוותנות הן בבחינת "תנועה ג'יהאדית" ועל הארגונים והאזרחים לנהוג בדרך זו. אדם שצורך בחסכנות ונמנע מראוותנות יכול לטעון, שהוא מיישם את הג'יהאד, אמר ח'אמנהאי (אתר המנהיג העליון, www.khamenei.ir, 24 יולי 2012).

חבר ועדת הכלכלה של המג'לס, חג'ת אל-אסלאם מחמד רג'אא'י (Hojjat-ul-Islam Mohammad Raja'i), התייחס השבוע לדברי המנהיג בנוגע לצורך לאמץ "כלכלת התנגדות" ואמר, כי המודל שעליו מדבר ח'אמנהאי הוא המודל הכלכלי, שאימץ הנביא מוחמד כדי להתמודד עם האתגרים שניצבו בפניו בראשית האסלאם. בריאיון לסוכנות הידיעות "פארס" אמר רג'אא'י, כי לא ניתן להכחיש שקיימות בעיות כלכליות ואינפלציה באיראן. אימוץ המודל הכלכלי של הנביא נועד, לדבריו, לקדם את יעדי המהפכה האסלאמית ולהתגבר על האתגרים הניצבים בפני איראן. הוא הדגיש, כי המצב הנוכחי באיראן אינו חמור כפי שהיה בתקופת הנביא מוחמד, אך על מנת להתמודד עם האתגרים הנוכחיים מומלץ לאמץ את המודל הכלכלי שבו עשה הנביא שימוש (פארס, 26 יולי 2012).

דרשן תפילות יום השישי בעיר קם, איתאללה ג'עפר סבחאני (Ayatollah Ja'far Sobhani), נדרש לאחרונה, אף הוא, למורשת הנביא מוחמד כדי לחזק את נחישותם של מאמיניו. בדרשת יום השישי הקביל סבחאני את הסנקציות המוטלות על איראן ל"חרם שעב אבו-טאלב", שהטילו חברי שבט קוריש על תומכי הנביא זמן קצר לאחר תחילת בשורתו בניסיון לאלצם להסיר את תמיכתם בו. הסנקציות המוטלות על איראן הן המחיר אותו צריכים האיראנים לשלם בעבור עצמאותם, אמר איש הדת הבכיר, וגם הנביא החזיק מעמד במשך שלוש שנים בתנאי חרם קשים ביותר (סחאם ניוז, 14 יולי 2012). לאחרונה התייחס גם האתר רג'א ניוז, המזוהה עם האגף הימני-רדיקלי במחנה השמרני, למקבילה ההיסטורית האסלאמית למצבה הנוכחי של איראן. ההיסטוריון ד"ר מחמד-חסין רג'בי דואני (Mohammad-Hossein Rajabi Davani) טען במאמר, שהתפרסם באתר, כי מצבה של איראן כיום דומה למצבה של הקהילה המוסלמית בימי מערכות בדר וח'יבר ולא למצב ששרר בימי חרם שעב אבו-טאלב.

השימוש בנרטיבים אסלאמיים להצדקת הצורך בהמשך ההתנגדות לנוכח לחצי המערב ניכר גם במאמר, שפרסם השבוע האתר השמרני ברהאן (Borhan, 25 יולי) תחת הכותרת: "למה התנגדות?" (צ'רא מקאומת?, Chera Moqavamat). כותב המאמר דן בשאלה, האם לנוכח התנאים הנוכחיים באיראן יש צורך לאמץ אסטרטגיה המבוססת על "התנגדות אמונית" (מקאומת-י אימאני, Moqavamat-e Imani) או להיכנע לנוכח דרישות המערב על מנת להציל את איראן מהסנקציות הנוכחיות. מסקנת מחבר המאמר היא, שההתנגדות האמונית היא האסטרטגיה בה נקטו השיעים לאורך ההיסטוריה על אף הקשיים הרבים שניצבו בדרכם והיא שהובילה לתוצאות המשמעותיות ביותר. גם התקדמותה של הרפובליקה האסלאמית בתחומים השונים מהווה, לדבריו, דוגמא לכך, שאסטרטגיה זו היא היחידה שיכולה להוביל לתוצאות חיוביות. זניחת אסטרטגיה זו לטובת ויתורים הביאה לתוצאות חמורות, שלעיתים לא היה להתגבר עליהן. ההתנגדות, נכתב במאמר, היא בשורה של הקוראן, שציווה: "אולם אלה אשר הכריזו תמיד, כי אללה הוא ריבונם והיו ישרים, אליהם ירדו המלאכים בשעת מיתתם ויאמרו להם: אל תפחדו ואל תצטערו והתבשרו בגן עדן שהובטח לכם" (סורה 41, בשורת האותות המפורשים, פסוק 30, על-פי תרגום אהרן בן-שמש. סורה זו מתארת את המכשול, שהציבו כמה מבני שבט קורייש בלב המוסלמים, כדי שהבשורה האלוהית לא תוכל לחדור לנשמותיהם).

מפקד משמרות המהפכה בקזוין (Qazvin) קרא, אף הוא, לחזק את האזרחים בכוח האמונה. בכנס בעיר קזוין, שנערך בשבוע שעבר, אמר סאלאר אבנוש (Salar Abnush), כי כל הסנקציות, שהוטלו על איראן, נובעות מכך שהאיראנים מצפים לשובו של "האימאם הנעלם". אם האזרחים יידעו, שזו הסיבה לסנקציות, אמר אבנוש, הם יתנגדו להן ברוחם ובליבם (www.snn.ir, 25 יולי 2012).

בעקבות הצהרת המנהיג: איראן מוותרת על תכנון ילודה

לראשונה מזה כשני עשורים קרא בשבוע שעבר המנהיג העליון באופן פומבי וברור לבחון מחדש את מדיניות תכנון הילודה הנהוגה כיום באיראן. בפגישה עם בכירי המשטר, שהתקיימה ביום שלישי שעבר (24 יולי), טען ח'אמנהאי, כי מדיניות זו הייתה נכונה לראשית שנות התשעים אך היתה זו טעות להמשיך בה מאז. הוא ציין, כי מחקרים מדעיים מצביעים על כך שהמשך המדיניות הנוכחית יוביל להזדקנות החברה האיראנית ובסופו של דבר להקטנת האוכלוסייה ועל כן יש לבחון אותה מחדש ברצינות. הוא גם קרא לאמצעי התקשורת ולאנשי הדת לעסוק בהבניה תרבותית בסוגיה זו ולעורר את מודעות הציבור לעניין (פארס, 24 יולי 2012).

דברי המנהיג עוררו מחדש את השיח הציבורי סביב מדיניות הילודה. האתר השמרני www.598.irפרסם למחרת נאום ח'אמנהאי מאמר פרשנות בו הדגיש את הצורך לשנות את מדיניות תכנון הילודה. האתר סקר את יישומה מחדש של מדיניות זו בתקופת ממשל רפסנג'אני (1997-1989) תחת הסיסמה "שני ילדים זה מספיק" ואת הביקורת, שהיא עוררה מאז מצד אנשי דת, אמצעי תקשורת ופוליטיקאים, ובהם הנשיא אחמדינז'אד. הצהרתו של ח'אמנהאי בעניין זה מעידה, לדברי האתר, על כך, שבהעדר התייחסות לנושא זה עלולות המגמות הדמוגרפיות באיראן להפוך לבעיה רצינית עבור המשטר.

האתר דיווח, כי במקביל לדברי ח'אמנהאי פרסם המרכז הלאומי לסטטיסטיקה נתונים המצביעים על כך, שגודלה של משפחה איראנית ממוצעת ירד מ-5.2 נפשות בשנת 1976 ל-4.03 נפשות בשנת 2006 ול-3.55 נפשות בשנת 2011. 

האתר ציין, כי בעבר כבר התריע מפני הסכנות הכרוכות בהמשך המדיניות הנוכחית המאיימת להפר את האיזון הדמוגרפי באיראן. בעוד שבסוף שנות השמונים התגבר החשש מפני התפוצצות אוכלוסין, הרי שכיום הסכנה היא להקטנת האוכלוסיה בטווח הארוך. שיעור גידול האוכלוסיה באיראן נע כיום על-פי הערכות שונות בין 1.3% ל-1.8%, בעוד ששיעור גידול אוכלוסיה של 1.2% הוא השיעור המקובל בעולם כשיעור המינימלי המאפשר למנוע הקטנת אוכלוסיה. אם תימשך מדיניות תכנון הילודה הנוכחית עלולה אוכלוסיית איראן לרדת בתוך 80 שנה ל-31 מיליון נפש, ש-47% מתוכם יהיו בני למעלה מ-60. איראן ממוקמת כיום בין 10 המדינות בהן מתחולל תהליך הזדקנות האוכלוסיה המהיר ביותר בעולם.

האתר ציין, כי מתכנני מדיניות בארצות-הברית ובאירופה מתייחסים באופן חיובי לתהליכים הדמוגרפיים באיראן וחלקם אף טוענים, כי תהליכים אלה יובילו בסופו של דבר לשינוי משטר באיראן. הקטנת האוכלוסיה תוביל, לטענת האתר, לא רק להשלכות כלכליות חמורות, כי אם גם להשלכות ביטחוניות ופוליטיות קשות. הזדקנות האוכלוסיה לא תאפשר לממשלה להבטיח שירותי רווחה מספקים, תכביד את העול הכלכלי המוטל על הממשלה ותאלץ אותה להקצות חלק ניכר מהמשאבים הכלכליים לטובת ביטוח לאומי ושירותים חברתיים המיועדים לקשישים. המגמות הדמוגרפיות יובילו גם להפחתת כוח העבודה, שתחייב יבוא פועלים מחו"ל, שיחדירו תרבות זרה לאיראן ויגרמו לבריחת הון (www.598.ir, 25 יולי 2012).

גם סוכנות הידיעות דאנשג'ו (Daneshgu, סטודנט) הזהירה מפני המשך מדיניות תכנון הילודה וציינה, כי אפילו מדינות אירופה מבינות כיום שמדיניות זו עלולה להוביל להקטנת האוכלוסייה ולמשבר חברתי חמור. סוכנות הידיעות התייחסה, בין היתר, לפער הגדול בין שיעור גידול האוכלוסייה בקרב השיעים באיראן לבין שיעור הגידול בקרב הסונים הגבוה באופן משמעותי (7% באזורים הסונים לעומת 1.3-1% באזורים השיעים). פער זה מאיים על המאזן הדמוגרפי בין שיעים לסונים באיראן וחלק מהכפרים, שבהם היה בעבר רוב שיעי גדול, הפכו כיום לכפרים המאוכלסים ברוב סוני ברור.

על המדינות המתפתחות ללמוד את הלקח מהשפעתה המזיקה של מדיניות תכנון הילודה על מדינות אירופה ולנקוט במדיניות חלופית לזו שאומצה במערב. מדיניות זו צריכה להתבסס על תפישת עולם אסלאמית, להישען על ניסיונן של מדינות אחרות ולא לחזור על טעויות שנעשו על-ידן. איראן צריכה לנקוט במדיניות ילודה התואמת את האסלאם, שמעודד מספר רב יותר של ילדים, ואת המאפיינים האקלימיים והגיאוגרפיים הייחודיים שלה ונעדר חסרונות הקיימים במדיניות הילודה המערבית. סוכנות הידיעות ציינה, כי המקורות ההלכתיים האסלאמיים אינם חד-משמעיים בנוגע לתכנון ילודה, כיוון שחלקם מעודדים הבאת ילדים בעוד שאחרים מדגישים את האחריות הגדולה הכרוכה בגידול ילדים. האסלאם יכול, לפיכך, לשמש "דרך שלישית" בין המדיניות הנהוגה במערב למדיניות ילודה המתעלמת לחלוטין מאינטרסים ומנסיבות משתנות. מי שצריך להנחות את החברה בנוגע למדיניות הרצויה הם אנשי הדת (www.snn.ir, 25 יולי 2012).

האתר ח'בר אונליין (Khabar On-line) הצטרף, אף הוא, למתריעים מפני התהליכים הדמוגרפיים הנובעים ממדיניות תכנון הילודה הנוכחית. ד"ר מחמד ג'ואד מחמודי (Mohammad Javad Mahmoudi), יו"ר המרכז למחקר וללימודי אוכלוסין באסיה ובאוקייניה (PSRC), אמר בריאיון לאתר, כי המשך המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות ומשבר ההזדקנות ינחיתו על איראן מכה קשה. הוא ציין, כי בעוד שבריטניה הגיעה למשבר הזדקנות בתוך 100 שנה, איראן הגיעה למשבר זה בתוך 30-25 שנה בלבד. כל משפחה זקוקה, לדבריו, לשניים עד שלושה ילדים כדי שתוכל לנהל את תהליך ההזדקנות בצורה ראויה. הוא הוסיף, כי גם במחוז סיסתאן-בלוצ'יסתאן (המאוכלס בעיקר על-ידי בני המיעוט הבלוצ'י המשתייכים לזרם הסוני באסלאם ונחשב למחוז העני ביותר במדינה) ניכרת ירידה במספר הילדים מ-8 ילדים למשפחה ממוצעת לפחות מ-4 ילדים (ח'בר אונליין, 25 יולי 2012).

בתוך כך הודיע עבד אל-רזא עזיזי  (Abdolreza Azizi), יו"ר ועדת החברה של המג'לס, כי בכוונת הועדה לדון בישיבותיה הקרובות בדרכים למימוש המלצות המנהיג העליון בנוגע לצורך בהגדלת האוכלוסייה. הוא ציין, כי יש להגביר את המודעות בחברה לצורך להגדיל את מספר הילדים בכל משפחה, כיוון שמדיניות תכנון הילודה אינה תואמת בחלקה את האינטרסים של החברה האיראנית. אם יימשכו התנאים הנוכחיים, הזהיר עזיזי, איראן האסלאמית תאבד את "צעירותה" בעתיד הקרוב (פארס, 25 יולי). גם משרד הבריאות הודיע על שינוי מדיניות המשרד בתחום תכנון הילודה ועדכן, כי התקציב המיועד לקידום מדיניות זו בוטל (ח'בר אונליין, 25 יולי 2012).

בשנים האחרונות התגברה הביקורת בממסד הדתי באיראן כלפי מדיניות תכנון הילודה. בספטמבר 2011 הביעו שני אנשי דת שמרנים בכירים הסתייגות ממדיניות תכנון הילודה. איתאללה צאפי גלפאיגאני (Ayatollah Safi Golpayegani), הזהיר, כי הפיקוח על הילודה גורם לירידה באוכלוסיה השיעית והמוסלמית בעולם. איתאללה ג'עפר סבחאני (Ayatollah Ja’far Sobhani) התייחס, אף הוא, לנושא ואמר בפגישה עם שר ההכוונה האסלאמית, מחמד חסיני (Mohammad Hosseini), כי הגבלת הילודה אינה תורמת למדינה וכי המשך המדיניות הנוכחית עלול להביא להפחתת האוכלוסיה השיעית, כפי שהדבר ניכר כבר ברבות מהערים השוכנות באזורי הגבול של איראן.

במקביל הצהיר הנשיא אחמדינז'אד במספר הזדמנויות בשנים האחרונות, כי הוא מתנגד למדיניות הילודה הנוכחית. הוא הציג לראשונה את עמדתו בעניין זה באוקטובר 2006 כאשר הצהיר, כי הוא מתנגד לרעיון לפיו יש להסתפק בשני ילדים לכל משפחה, וטען, כי איראן היא מדינה בעלת פוטנציאל רב המאפשר להגדיל את אוכלוסייתה עד ל-120 מיליון תושבים. באפריל 2010 הצהיר הנשיא בריאיון טלוויזיוני, כי אפילו במערב מתחרטים על מדיניות תכנון הילודה ונאלצים להשקיע מאמצים רבים על מנת לשמר את התרבות המערבית לנוכח הירידה החדה בשיעור האוכלוסייה. הצהרותיו של הנשיא עוררו ביקורת חריפה אפילו בקרב חוגים המזוהים עם המחנה השמרני. מבקריו טענו, כי במצבה הכלכלי הנוכחי של איראן ולנוכח הבעיות הקשות הניצבות בפני מערכות החינוך והבריאות, אין זה נכון לשנות את מדיניות הילודה. בראשית 2011  קבעה גם "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר" בראשות עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, כי הגדלת האוכלוסייה אינה האסטרטגיה ההגיונית לפתרון בעיותיה של איראן וכי אין לשנות את מדיניות הילודה הנוכחית.

מאז המהפכה האסלאמית עברה מדיניות תכנון הילודה באיראן שינויים מרחיקי לכת. לאחר המהפכה הושעתה התוכנית לתכנון המשפחה, שהונהגה רשמית באיראן בקיץ 1967 במטרה להפחית את קצב הריבוי הטבעי של האוכלוסייה. זמן קצר לאחר המהפכה פסק אומנם מכונן המהפכה, איתאללה רוחאללה ח'ומייני, כי אין מניעה דתית לשימוש באמצעי מניעה, אך המועצה המנהלת של תכנון המשפחה פורקה, חלק גדול מהמרפאות לתכנון משפחה נסגרו או צומצמו ואספקת אמצעי המניעה נותרה מוגבלת. לאחר פרוץ מלחמת איראן-עיראק (ספטמבר 1980) החלו שלטונות איראן להציג את גודל האוכלוסייה כמקור מרכזי לעוצמה צבאית ולביטחון לאומי. גם מדיניות המשטר לחזק את מעמד המשפחה על-ידי עידוד נישואין ועידוד חזרת האישה לביתה הובילה לעליה חדה בשיעור הילודה במחצית הראשונה של שנות השמונים עד לקצב של 3.9 אחוזים בשנה.

במחצית השנייה של שנות השמונים גברה ההכרה במשמעויותיו הכלכליות והחברתיות של גידול אוכלוסין בלתי מבוקר, שנתפס כבלם בפני צמיחה כלכלית ופיתוח. בדצמבר 1989 אומצה תוכנית לתכנון ילודה, שנועדה להגביל את מספר ההריונות ואת מספר הילדים במשפחה. חוק תכנון המשפחה, שכלל בין היתר ביטול תמריצים כלכליים למשפחות מרובות ילדים לצד עידוד משפחות קטנות, אושר במג'לס בשנת 1993. במסגרת התוכנית הוחל בהסברה במערכת החינוך ובאמצעי התקשורת וכן הוקמו מרפאות ומרכזים רפואיים, שסיפקו שירותים לתכנון משפחה. כמו כן עודדו השלטונות שימוש באמצעי מניעה, ובכלל זה ניתוחי סירוס ועיקור. זוגות צעירים אף נדרשו לקבל הדרכה באמצעי מניעה לפני קבלת רישיון לנישואין. חידוש מדיניות תכנון הילודה נחל הצלחה משמעותית ובשנת 2001 צנח שיעור הילודה ל-1.2 אחוזים.

הצהרת המנהיג מסמנת ראשיתו של שינוי משמעותי במדיניות תכנון הילודה באיראן. היא אינה צפויה, עם זאת, לבלום את המגמה הניכרת בשנים האחרונות בחברה האיראנית לצמצם את מספר הילדים הנובעת בעיקר מהעלייה הנמשכת בגיל הנישואין הממוצע וביוקר המחיה.

לנוכח משבר המט"ח: מגבלות על מכירת מט"ח ליוצאים לחו"ל

במסגרת המאמצים לבלום את המשבר בשוק מטבע החוץ הודיע נגיד הבנק המרכזי, מחמוד בהמאני (Mahmoud Behmani), כי מעתה לא יוכלו אזרחים הנוסעים לחו"ל לרכוש דולרים בשער היציג (12,260 ריאל לדולר) ויהיו חייבים לרכוש מט"ח בשוק החופשי בלבד. החלטה זו התקבלה בישיבה משותפת לממשלה ולמג'לס, שהתקיימה בשבוע שעבר ודנה בצעדים הנדרשים לנוכח הסנקציות הכלכליות המחריפות (אירנ"א, 25 יולי). בהמאני ציין, כי הנחיה זו לא תהיה תקפה לגבי עולי רגל היוצאים לבקר במקומות הקדושים לשיעים בעיראק, בערב הסעודית ובסוריה, אך סוכנות הידיעות איסנ"א דיווחה בראשית השבוע, כי גם עולי הרגל יורשו לרכוש מט"ח בשער הרשמי רק עד לסכום של 200 דולרים אחת לשנה (איסנ"א, 29 יולי). במקביל דיווחו אמצעי התקשורת, כי השלטונות בוחנים אפשרות לבטל גם מכירת מט"ח בשער החליפין הרשמי לסטודנטים איראנים הלומדים בחו"ל (מהר, 29 יולי 2012).

ההחלטה לבטל מכירת מט"ח בשער היציג ליוצאים לחו"ל מהווה נסיגה ממדיניות הבנק המרכזי עליה עדכן נגיד הבנק אך לפני מספר חודשים. במקביל לפיחות שער הריאל, שבוצע בסוף ינואר 2012, הודיע בהמאני, כי הממשלה תמשיך לספק מט"ח לכל אזרח המבקש לרכוש דולרים לצרכיו האישיים, ובכלל זה לאזרחים הנוסעים לחו"ל. הוא הדגיש, כי אין כל סיבה, שאזרחים ירכשו מט"ח בשוק החופשי.

במקביל להודעה על ביטול מכירת דולרים בשער הרשמי לאזרחים הנוסעים לחו"ל הודיע יו"ר ועדת הכלכלה של המג'לס, ארסלאן פתחי-פור (Arsalan Fathipour), כי בישיבה המשותפת למג'לס ולממשלה הוחלט גם למנוע מכירת מט"ח בשער הרשמי לצורך יבוא מוצרי מותרות. מכירת דולרים בשער היציג ליבואנים תתאפשר רק לצורך יבוא מוצרים בסיסיים (מהר, 25 יולי). בשבוע שעבר עדכן פתחי-פור, כי מעתה ייעשה שימוש בשלושה שערי חליפין שונים לצורך יבוא סחורות לאיראן. השער הרשמי (12,260 ריאל לדולר) ישמש לצורך יבוא מוצרי יסוד, שער של 15,000 ריאל לדולר ישמש לצורך יבוא מוצרי ביניים והון ויבוא מוצרי מותרות, כגון: מכוניות, יתבצע על-פי שער הדולר בשוק החופשי (בין 19,000 ל-20,000 ריאל לדולר).

המגבלות החדשות בתחום המט"ח משקפות את הכרת הממשלה בכישלון מאמציה לרסן את הזינוק החד בשער הדולר בשוק החופשי ובצורך למנוע ירידה ביתרות המט"ח לנוכח הסנקציות הכלכליות המחריפות. נגיד הבנק המרכזי זומן השבוע להופיע בפני המג'לס כדי להעביר דיווח בנוגע להתפתחויות בשוק המט"ח וליתרות המט"ח (פארס, 29 יולי 2012).

העיתונות האיראנית הגיבה בדרך כלל בחיוב למגבלות החדשות על מכירת מט"ח ליוצאים לחו"ל, אך הדגישה, כי אין בהן די כדי לייצב את שוק המט"ח. היומון הכלכלי דניא-י אקתצאד (Donya-ye Eqtesad), שיבח את ההחלטה להגביל מכירת מט"ח לנוסעים לחו"ל וטען, כי היא הגיונית. מכירת מט"ח בשער יציג בתנאים הכלכליים הנוכחיים לאזרחים היוצאים לחו"ל ומשתייכים לעשירונים העליונים בחברה אינה צודקת, נכתב במאמר מערכת שפרסם היומון. היומון הזהיר, כי המשך הסנקציות עלול להביא למחסור חמור ביתרות המט"ח, והממשלה חייבת, לפיכך, לנקוט בצעדים הדרושים להגביר את הפיקוח על מכירת מט"ח. היומון המליץ, עם זאת, כי הבנק המרכזי ימכור דולרים בשוק החופשי בסכום שהועבר עד כה לנוסעים לחו"ל (עד 1,000 דולרים לכל נוסע) על מנת למנוע זינוק נוסף בשער הדולר לנוכח העלייה הצפויה בביקוש לדולרים בשוק החופשי בעקבות המגבלות החדשות (דניא-י אקתצאד, 28 יולי 2012).

גם היומון תהראן אמרוז (Tehran Emrooz) דיווח על תגובות חיוביות בקרב פרשנים כלכליים למגבלות על מכירת מט"ח ליוצאים לחו"ל. פרשנים אלה הדגישו, עם זאת, כי אין די בהחלטה זו כדי להתמודד עם ההתפתחויות בשוק המט"ח הנובעות מהשפעת הסנקציות הכלכליות. לטענת הפרשנים, שתי הבעיות המרכזיות בשוק המט"ח הן הפער הגדול בין שער הדולר היציג לשערו בשוק החופשי ופעילותם של ספקולנטים בשוק המט"ח. הפרשן הכלכלי, מהדי תקוי (Mehdi Taqavi), אמר בריאיון לעיתון, כי החלטת הממשלה למנוע מכירת מט"ח בשער היציג ליוצאים לחו"ל תסייע לה להגביר את הפיקוח על שוק המט"ח ולמנוע הידלדלות יתרות המט"ח. הוא הדגיש, עם זאת, כי ההחלטה אינה מספקת בתנאים הנוכחיים. תקוי העריך, כי להחלטה לא תהיה השפעה משמעותית על היוצאים לחו"ל, כיוון שאזרחים איראנים שיכולים להרשות לעצמם לנסוע לחו"ל יכולים גם לשלם יותר עבור מט"ח הנדרש לצורך נסיעתם. הפרשן הכלכלי, אחמד סאעדי (Ahmad Sa'edi), אמר, כי התנאים שנוצרו בעקבות הסנקציות הכלכליות מחייבים החלטות, שיתרמו לייצוב השוק. תהראן אמרוז דיווח, כי בעקבות המגבלות החדשות על מכירת מט"ח עלה עוד יותר שער הדולר בשוק החופשי והוא נסחר בראשית השבוע תמורת 19,600 ריאל לדולר (תהראן אמרוז, 28 יולי 2012).

גורמים במגזר התיירות, לעומת זאת, הביעו דאגה מההחלטה למנוע מכירת מט"ח לאזרחים היוצאים לחו"ל. חבר הנהלת התאחדות משרדי הנסיעות אמר השבוע, כי ההחלטה פוגעת במעמד הביניים ומונעת מאזרחים לצאת לחו"ל. בריאיון לסוכנות הידיעות איסנ"א אמר אכבר ע'מח'אר (Akbar Ghamkhar), כי החלטה זו אינה משמעותית עבור פקידי ממשלה, סוחרים ועשירים, אך משפיעה רבות על בני מעמד הביניים, שלא יוכלו עתה לנסוע לחו"ל. הוא טען, כי אחריותה של הממשלה להבטיח גם את רווחתם החברתית של האזרחים, וכי נסיעות לחו"ל מהוות חלק מרווחה זו ומצרכי המשפחה. נסיעות אלה מאפשרות ללכד את המשפחה ולשפר את היצרנות בחברה. רוב הנסיעות לחו"ל נועדו, לדבריו, לצורך ביקור קרובי משפחה, למטרות רפואיות או למסחר, ולכן אין שום סיבה למנוע זאת מהאזרחים. הוא ציין, כי סכום המט"ח המוקצה לנוסעים לחו"ל קטן ממילא (בדרך כלל 400 דולרים לנוסע) וההחלטה לא תביא, לפיכך, לחיסכון משמעותי במט"ח. ע'מח'אר גם הזהיר מפגיעה צפויה בסוכני הנסיעות כתוצאה מההחלטה (איסנ"א, 28 יולי 2012).

היומון המשהרי (Hamshahri) דיווח השבוע על בלבול בקרב הנוסעים לחו"ל בעקבות ההנחיה החדשה. כמה אזרחים הביעו דאגה מהאפשרות, שהבנקים בשדות התעופה לא יספקו להם דולרים, שכבר נרכשו על-ידם בשער החליפין הרשמי. היומון גם דיווח על בלבול במערכת הבנקאית לנוכח העובדה, שהבנק המרכזי טרם הוציא הנחיה רשמית ברורה האוסרת למכור מט"ח בשער היציג לאזרחים היוצאים לחו"ל (המשהרי, 28 יולי 2012).

בתוך כך הזהיר השבוע ראש לשכת המסחר, מחמד נהאונדיאן (Mohammad Nahavandian), מפני הטלטלה הנמשכת בשוק המט"ח וקרא לבנק המרכזי לפעול להחזרת היציבות בשוק ולהשבת אמון הציבור בו באמצעות יישום מדיניות המבוססת על שער חליפין אחד והימנעות מריבוי שערים (שרק, 29 יולי 2012).

הרשות השופטת נגד הנשיא: ביטול מינויים ומעצר בלוגרים תומכים

בית המשפט המנהלתי לצדק ביטל השבוע את מינויו של סעיד מרתזוי (Sa'id Mortazavi), התובע הכללי לשעבר של טהראן, לתפקיד יו"ר הארגון לביטוח חברתי. בפסיקת בית המשפט נאמר, כי בעקבות תלונה, שהוגשה מצד כמה חברי מג'לס בנוגע למינוי זה, דנה המועצה הציבורית של  בית המשפט במינוי והחליטה לבטלו, כיוון שהוא מנוגד לחוק (פארס, 30 יולי 2012). "בית המשפט המנהלתי לצדק"הכפוף לראש הרשות השופטת אחראי לטפל בתלונות נגד פקידי ממשלה ומוסדות ממשלתיים. במועצה הציבורית של בית המשפט מכהנים למעלה מ-90 שופטים.

החלטת בית המשפט מהווה מכה לנשיא אחמדינז'אד, שהחליט למנות את מרתזוי לתפקיד יו"ר הארגון לביטוח חברתי במרץ 2012. מינוי זה עורר סערה פוליטית וציבורית על רקע מעורבותו של מרתזוי בפרשת מתקן הכליאה כהריזכ (Kahrizak). מתקן זה נסגר בקיץ 2009 בהנחיית המנהיג העליון על רקע דיווחים לפיהם מספר עצורים מצאו בו את מותם כתוצאה מעינויים ומהתעללות.  בין העצורים, שמצאו את מותם במתקן, היה גם בנו של אחד מיועציו הבכירים של מחסן רזאא'י (Mohsen Reza’i), מזכיר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר" ומפקד משמרות המהפכה לשעבר. ועדת חקירה פרלמנטארית, שמונתה לחקור את האירועים במתקן, הטילה את האחריות לפרשה על מרתזוי, ששימש כתובע הכללי של טהראן, בשל החלטתו להעביר קרוב ל-150 מעצורי המהומות שפרצו לאחר הבחירות לנשיאות למתקן זה, שנועד לשמש מתקן כליאה לפושעים מסוכנים ולמכורים לסמים. בעקבות הפרשה הועבר מרתזוי מתפקידו.

מרתזוי נחשב לאחד ממקורביו של אחמדינז'אד. יריביו של הנשיא טענו, כי מינויו לתפקיד יו"ר הארגון לביטוח חברתי נועד להעביר מסר מתריס ליריביו הפוליטיים במחנה השמרני ולראש הרשות השופטת, צאדק לאריג'אני (Sadeq Larijani), שהעביר את מרתזוי מתפקידו כתובע הכללי של טהראן. זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד הודיע מרתזוי על כוונתו להתפטר בעקבות הסערה שעורר המינוי, אך הנשיא אחמדינז'אד סירב לקבל את התפטרותו.

האתר פרדא (Farda) המזוהה עם מחסן רזאא'י שיבח את החלטת בית המשפט וטען בהתייחסות מרומזת למקורבי נשיא נוספים המכהנים בתפקידים בכירים, כי ההחלטה לבטל את מינוי מרתזוי מהווה מסר ברור בנוגע לצורך להעביר מתפקידם את יתר נושאי המשרות מעוררי המחלוקת, שגם נגדם מתנהלות חקירות בבתי המשפט. פרדא ציין, כי החלטת בית המשפט מאוששת את טענת האתר לפיה מינוי מרתזוי לתפקיד יו"ר הארגון לביטוח חברתי לא היה חוקי, כיוון שהוא נעדר ניסיון הדרוש לתפקיד בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק (פרדא, 30 יולי 2012).

במקביל למכה, שספג הנשיא בעקבות ביטול מינוי מרתזוי, דיווחו כמה אתרי אינטרנט על מגבלות חדשות, שהוטלו בימים האחרונים על פעילותם של כמה בלוגרים תומכי אחמדינז'אד. האתר דיגרבאן (Digarban) דיווח השבוע (29 יולי) על הצרת צעדיהם של כמה בלוגרים, שהשתתפו לפני כשבועיים בכינוס של 35 בלוגרים המקורבים לנשיא. אחמד שריעת (Ahmad Shariat), אחד ממארגני הכינוס ובעל הבלוג "קול מבפנים" (נדאא'י אז דרון, Neda'i  az daroun), נעצר ימים ספורים לאחר קיומו בעקבות ביקורת, שמתח על משמרות המהפכה ועל הרשות השופטת; חאמד פתאחי (Hamed Fatahi), בעל הבלוג ארמאנשהר (Armanshahr), שהיה אף הוא ממארגני הכינוס, זומן על-ידי הרשות השופטת לחקירה; ובלוגים של חמישה בלוגרים, שהשתתפו בכינוס, נחסמו. אתר רפורמיסטי דיווח השבוע, כי בלוגרים תומכי הנשיא מנסים בימים אלה לגייס ערבות בסך 100 מיליון תומאן (למעלה מ-50 אלף דולרים) על מנת לשחרר את אחמד שריעת מכלא "אווין" (www.irangreenvoice.com, 26 יולי 2012).

אחד הבלוגרים המקורבים לנשיא דיווח השבוע, כי מאז פרץ העימות בין המנהיג העליון לנשיא במחצית 2011 סביב פרשת פיטורי שר המודיעין, חידר מצלחי (Heydar Moslehi), נחסמו כעשרה אתרי חדשות ופרשנות המזוהים עם אחמדינז'אד. אתרים המתנגדים לממשלה מקבלים, לעומת זאת, הבטחות מיוחדות מהרשות השופטת המאפשרות להם לפגוע בממשלה ולהעליב את הנשיא ללא כל חשש (www.ensanekamel.com, 29 יולי 2012). 

מאמרים נוספים בתחום