כללי

1. לאחרונה הצהיר הגנרל סיד יחיא רחים צפוי, יועצו הביטחוני של המנהיג ח'אמנהאי, כי הוא רואה בחסן נצראללה, מנהיג חזבאללה, "חייל [בשירותו] של המנהיג" ח'אמנהאי. לפיכך, הוסיף צפוי, הוא צופה, בסבירות גבוהה, שחזבאללה יפעל נגד ישראל אם זו תרצה לפגוע באיראן. צפוי כבר התבטא בעבר (2008), כי חסן נצראללה רואה עצמו חייל של ח'אמנהאי. הוא גם התפאר, כי ארסנל הרקטות של "ידידינו בארגון חזבאללה" מסוגל להסב נזק לעריה של ישראל בהיקף של מיליארדי דולרים. בכירים איראנים נוספים שבו והצהירו, כי איראן מגישה סיוע מקיף לחזבאללה וכי הארגון מחויב להישמע להנהגה האיראנית.

2.    שיח' נעים קאסם, סגן מזכ"ל חזבאללהשב והתבטא בעבר, כי המנהיג ח'מאנהאי הינו מקור הסמכות הדתית של חזבאללה והארגון סר למרותה של ההנהגה האיראנית בסוגיות אסטרטגיות ובכלל זה המלחמה נגד ישראל. גם ספרון שהופץ ע"י חזבאללה בלבנון מציג את ח'אמנהאי כמקור הסמכות הדתית של חזבאללה. עם זאת, בהתבטאות פומבית בפברואר 2012 הדגיש חסן נצראללה כי עמדת חזבאללה בתסריט של תקיפה ישראלית על מתקני הגרעין האיראנים תיבחן בזמן אמת (לדבריו ארגון חזבאללה יצטרך במקרה שכזה לחשוב ולהחליט).

3.    בהצהרתו של צפוי, מפקד משמרות המהפכה לשעבר המקורב לח'אמנהאי, כי חסן נצראללה הינו "חייל" של המנהיג, טמון להערכתנו מסר מאיים כלפי ישראל. עיקרו של המסר הוא שלחסן נצראללה אין שיקול דעת משל עצמו בסוגיות אסטרטגיות הנוגעות לביטחונה הלאומי של איראן, ולפיכךמערך הרקטות הגדול שנבנה בלבנון יופעל בעת הצורך, על פי החלטה איראנית. החלטה שכזאת יכולה להתקבל, בין השאר, במסגרת תגובה על תקיפת מתקני גרעין באיראן.

4.    בששת השנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השנייה שודרג מערך הרקטות של חזבאללה בלבנון הנבנה ע"י איראן וסוריה והיקפו גדל פי שלושה. להערכתנו, הוא כולל כיום כ-60,000 רקטות, כולל רקטות ארוכות טווח המאיימות על מרכז מדינת ישראל ודרומה. ההתבטאויות האיראניות (והתבטאות של חסן נצראללה) מעידות, כי בראייתן של איראן וחזבאללה יש במערך זה פוטנציאל ליצירת נזק קשה לעורף האזרחי הישראלי, בעלויות של מיליארדי דולרים, בהינתן ההחלטה האיראנית.

רף ציפיות גבוה של איראן מחזבאללה בתסריט של עימות

5.    ב-2 ביוני 2012, העניק סיד יחיא רחים צפוי, מפקד משמרות המהפכה לשעבר וכיום יועצו הביטחוני של המנהיג ח'אמנהאי, ראיון לערוץ הטלוויזיה pressTV. בראיון התייחס צפוי, בין השאר, למעורבות של ארגון חזבאללה בעימות אפשרי בין איראן לישראל.צפוי ציין, כי ברשות חזבאללה  אלפי רקטות ואם ישראל תרצה לפגוע באיראן, הרי שבסבירות גבוהה חזבאללה יפעל נגדה. רחים צפוי המשיך ואמר, כי הוא רואה [במנהיג חזבאללה] חסן נצראללה "חיל של המנהיג" ח'אמהאי. הוא הוסיף, כי גם לאיראן יש יכולת להכות בישראל והטילים ארוכי הטווח שלה מסוגלים לכך: " אין אף נקודה בישות הציוני שאינה בטווח הטילים שלנו" (PRESS TV, 2 ביוני 2012). הצהרה דומה השמיע צפוי ב-2008: "… סיד חסן נצראללה רואה עצמו כחייל של מנהיג איראן ואנשי חזבאללה לוקחים דוגמא מהנשים והגברים האמיצים של איראן" (סוכנות הידיעות האיראנית פארס, 16 בנובמבר 2008).

6.    יחיא רחים צפוי ובכירים איראנים נוספים התייחסו בשנים האחרונות מספר פעמים לסוגיית מחויבותם של חזבאללה והארגונים הפלסטינים ברצועה כלפי איראן. כך למשל:

א.        בדרשת יום השישי בטהראן (3 בפברואר 2012) אמר המנהיג ח'אמאנהאי, כי איראן שיחקה תפקיד ב"מלחמת 33 הימים" שניהלה ישראל בלבנון (מלחמת לבנון השנייה) וב"מלחמת 22 הימים" נגד רצועת עזה (מבצע "עופרת יצוקה"). שתי המלחמות הללו, לדבריו, הסתיימו בתבוסת המשטר הציוני.

ב.        קאסם סלימאני, מפקד כוח קדס, בנאום שנשא בקום, ציין כי לאיראן יש נוכחות בדרום לבנון ובעיראק. הוא הוסיף, שהאזורים הללו מושפעים במידה מסוימת מההתנהלות והאידיאולוגיה של המהפכה האסלאמית באיראן. לדבריו, מלחמת לבנון השנייה ("מלחמת 33 הימים") היוותה ניצחון עבור חזבאללה, שהצליחה להעתיק את הלחימה לתוך שטחו של "המשטר הציוני". בכך הפכה חזבאללה מארגון מאוים לארגון מאיים ובעל כושר הרתעה (איסנא, 18 בינואר 2012)^[1].

ג.     רחים צפוי, יועצו הביטחוני של המנהיג ח'אמנהאי, ציין בראיון לערוץ הטלוויזיה עאלם: "אין צורך לכוון את עוצמת הטילים הבליסטיים של איראן לכיוון ישראל, אלא די בטילי הקטיושה של ידידינו בארגון חזבאללה, כדי להרוס את הערים בשווי מיליארדי דולרים, שנבנו בישראל. ישראל יודעת כי אם היא תתחיל במלחמה היא תותקף מהחזית הלבנונית, מהחזית הפלסטינית ומהחזית האיראנית. אין לנו שום הגבלה בכמות ובטווח הטילים. טווח הטילים שלנו מכסה את כל אדמת פלסטין הכבושה ואין אף נקודה, שאינה תחת כיסוי טווח הטילים של איראן" (ערוץ עאלם, 23 בנובמבר 2011).

ד.    עלי אכבר וליאתי, יועצו של המנהיג ח'אמנהאי הודה בראיון לערוץ אלג'זירה (25 ביולי 2009), כי איראן מגישה סיוע כולל ומקיף לחזבאללה ולחמאס. לדבריו לולא סיוע  זה השתיים לא היו מנצחות במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה": "תמכנו באופן מלא בחזבאללה ונשאנו באחריות גם בהתקפה ["עופרת יצוקה"] ברצועת עזה, [באמצעות] תמיכתנו בחמאס. אני אומר בכנות, שאיראן סייעה לחזבאללה סיוע מלא ומקיף, וחזבאללה מרגיש, כי הוא חייב להנהגה  [האיראנית]. כמובן, שהנהגת סייד חסן נצראללה [הינה] יוצאת דופן. הוא תמיד אמר, שללא הסיוע האיראני הם לא היו מנצחים [במלחמת לבנון השנייה]. ההתנגדות של העם הפלסטיני בעזה, חלק ממנה הינו הודות לסיוע ולעזרה האיראניים…"^[2]

ח'אמנהאי כמקור הסמכות של חזבאללה

7.    שיח' נעים קאסם, סגן מזכ"ל חזבאללה, התייחס בעבר לסוגיית הקשר שבין הארגון לבין המנהיג האיראני. בראיון מקיף, שהעניק לעיתון הלבנוני נהאר אלשבאב (30 ביולי 2009)נשאל השיח', בין השאר, אודות מערכת היחסים שבין ההנהגה האיראנית לבין חזבאללה. שיח' נעים קאסם פתח והסביר, כי חזבאללה הינו "מפלגה דתית-פוליטית", בעלת אופי שיעי, ולפיכך עליה להשיג לגיטימיות דתית ופוליטית מצד הנהגה, שבסמכותה להעניק לחזבאללה לגיטימיות שכזאת. לדבריו, חזבאללה כמפלגה, רואה את האמאם ח'מיני כשליטחכם ההלכה, המעניק לה לגיטימציה. אחריו, הבא בתור, הינו האמאם ח'אמנהאי, אשר "קובע עבורנו את הקווים הכלליים, שמשחררים אותנו מאשמה ומעניקים לנו לגיטימיות".

8.    בהמשך הראיון נתן שיח' נעים קאסם דוגמא באשר למשמעותה של ההנחיה ההלכתית, שחזבאללה חייב לקבל מח'אמנהאי: אם, למשל, ח'אמנהאי יורה שלחימה בישראל הינה חובה הלכתית אזי "ההרוג בלחימה נגד ישראל יהפך לשהיד, למיטב הבנתנו". אולם, והיה והמנהיג ח'אמנהאי יקבע כי המלחמה אסורה "אז ההרוג ילך לגיהינום, מכיוון שלא היה לו מותר ללכת למלחמה הזאת". שיח' נעים קאסם הדגיש, כי חזבאללה אינו יכול לצאת למבצע נגד ישראל ללא הצדקה דתית מחכם הדת השליט באיראן^[3], אולם, לדבריו, השליט חכם ההלכה אינו אמור להיכנס לפרטים אודות אופן ביצוע ההחלטה (העיתוי, אמצעי הלחימה הנחוצים וכו') והדבר נותר בידי חזבאללה.

9.    שנתיים קודם לכן נאמרו ע"י שיח' נעים קאסם, דברים דומים. במהלך ראיון שנערך ב-16 באפריל 2007, לערוץ הטלוויזיה האיראני בשפה הערבית אלכות'ר, הודה שיח' נעים  קאסם, כי חזבאללה אינו קובע בעצמו את מדיניותו. הוא ציין כי חזבאללה סר למרותה של ההנהגה האיראנית, ומקבל ממנה הדרכה  הלכתית בכל הנוגע לאופן הלחימה נגד ישראל (כדוגמא לכך הוא ציין כי ירי רקטות או ביצוע פעולותהתאבדות מצריכים אישור הלכתי של ההנהגה  האיראנית). במהלך אותו ראיון הרבה שיח' נעים קאסם, בבואו לתאר את מקור הסמכות של חזבאללה, להשתמש בתואר ולי אלפקיה (חכם הדת השליט), בהתייחסו לח'מיני ולממשיך דרכו ח'אמנהאי.

10.      משמעות התבטאויות אלו של שיח' נעים קאסם, סגנו של חסן נצראללה, הינה שההנחיות המדיניות והצבאיות של חזבאללה מגיעות מאיראן, למרות היותה של חזבאללה לא רק ארגון טרור אלא גם מפלגה לבנונית, המהווה חלק מהממשל הלבנוני, ובעלת השפעה על הפוליטיקה הפנים-לבנונית. שיח' נעים קאסם שב והבהיר, כי בעניינים עקרוניים, ובתוכם יציאה למלחמה, ירי רקטות וביצוע פיגועי התאבדות – כל אלו מצריכים את אישור ההנהגה האיראנית. שיח' נעים קאסם טען כי ההנהגה האיראנית אינה נכנסת לפרטים באשר לאופן הביצוע אולם אין ספק שיש לה  את היכולת ואת הכלים על מנת לשלוט על "גובה הלהבות" של התנהלות חזבאללה, ה"זרוע הארוכה" של המשטר האיראני בגבולה הצפוני של ישראל.

11.      למרות מחויבותה של חזבאללה להחלטות המנהיג האיראני העדיף חסן נצראללה, בהתבטאות עדכנית יותר לשמור על עמימות בכל הנוגע לעמדת חזבאללה בתסריט של תקיפה ישראלית על מתקני הגרעין האיראניים. לדבריו אם תתקוף ישראל את מתקני הגרעין האיראנים, איראן לא תבקש דבר מחזבאללה ולא תכתיב לו דבר אלא חזבאללה הוא זה שיצטרך לחשוב ולהחליט מה לעשות (נאומו של חסן נצראללה לרגל יום השנה להולדתו של הנביא מחמד, אלמנאר, 7 בפברואר 2012). עמימות זאת נועדה, להערכתנו, שלא לחשוף את חזבאללה להאשמות מתנגדיו מבית ומחוץ, כי הוא "סוכן" של איראן וכי לבנון עלולה להינזק אם תתערב חזבאללה בעימות שבין איראן לחזבאללה. בפועל, להערכתנו, לא חלק שינוי במחויבות הבסיסית של חזבאללה להחלטות המשטר האיראני.

12.      בצד עמימות זאת, הדגיש נצראללה לאחרונה את יכולתו של חזבאללה להכות בעורף הישראלי. בנאום שנשא בטקס סיום שיקום הפרבר הדרומי של בירות אמר נצראללה: אבל היום אני מחדש לכם. הו תושבי הפרבר הדרומי: היד שבה בניתם ושעמה אתם מתנגדים, נמצאת על ההדק על מנת להוכיח ולכפות על הישראלי משוואה ממשית, כל בניין שייהרס בפרבר [הדרומי של בירות]  במקביל לו ייהרסו מבנים בתל אביב. אני אגלה לכם אולי סוד, ואיני רוצה להדגיש במאת האחוזים, ב-2006 בהיבט מסוים, ללא ספק, היינו יכולים להלום בתל אביב, אבל רצינו להגן על הבירה בירות ולא תקפנו את תל אביב. אבל היום, איננו יכולים רק להלום בתל אביב כעיר, אלא ברצון אללה ובכוח אללה ועוזו, אנו יכולים להלום במטרות מוגדרות מאוד בתל אביב, ואף בכל מקום בפלסטין הכבושה" (נאום אלאנתקאד, 11 במאי 2012).

ארגוני הטרור הפלסטינים

13.    להערכתנו, רמת האמון של איראן שארגוני הטרור הפלסטינים יצטרפו למערכה פחותה בהרבה מזו הנוגעת לחזבאללה. יוזכר כי בשיח הגלוי הפנים-פלסטיני, שהתפתח לאחרונה בסוגיה זאת, הבהירו דוברים של החמאס (אסמאעיל הניה, צלאח ברדאוויל, מחמוד אלזהאר), כי הם ינהגו בהתאם לאינטרסים של העם הפלסטיני, וכי התמיכה האיראנית בחמאס הינה בלתי מותנית. לעומת זאת, בכיר בג'האד האסלאמי בפלסטין, ארגון הקשור לטבורו לאיראנים, הצהיר כי ארגונו לא יוכל לעמוד מנגד כשאיראן מותקפת "מפני שההתקפה הזו תשפיע על האזור כולו, שאנחנו חלק ממנו" (אתר קדסנט, 21 במאי 2012).

^[1]התבטאות זאת עוררה תגובות נגד חריפות בעיראק ובלבנון, שהובילו להכחשות איראניות. כך למשל, שגריר איראן בלבנון ע'צ'נפר רכן-אבאדי מסר, כי כלי התקשורת סילפו את תוכן נאומו של סלימאני וטען שאיראן אינה מתירה התערבות בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת (אירנה, 22 בינואר 2012).

מאמרים נוספים בתחום

כללי

1.    ב-3 במאי 2012, שנה לאחר שחוסל אסאמה בן לאדן בידי יחידת עילית של צבא ארה"ב, פורסמו 17 מסמכי שלל לא מסווגים, שנתפסו בדירת המסתור שלו באבוטאבאד, פקיסטאן.  המסמכים פורסמו במלואם בתרגום לאנגלית בצירוף ניתוח נלווה [תחת הכותרת “Letters From Abbottabad: Bin Laden Sidelined?”] ע"י המרכז ללוחמה בטרור (Combating Terrorism Center – CTC), שבמכללה הצבאית ווסט פוינט, שמדינת בניו יורק.^[1]

2.    17 המסמכים, שפורסו הינם חלק קטן ביותר, מתוך 6,000 מסמכים שנתפסו במחשבים ובכוננים קשיחים, אשר נלקחו מהמתחם בו הסתתר אסאמה בן לאדן באבוטאבאד. המסמכים, שהמוקדם שבהם הוא מתחילת שנת 2006 והמאוחר ביותר מאפריל 2011, כוללים מכתבים וטיוטות מכתבים של אסאמה בן לאדן ובכירים נוספים באלקאעדה.

3.    בין המסמכים הללו נחשפו חילופי מכתבים בין אסאמה בן לאדן לפעיל בכיר באלקאעדה ("עטיה"), העוסקים בשחרור פעילי אלקאעדה, שהיו עצורים באיראן, וביחסי אלקאעדה איראן בכלל. במכתבים הללו (מהשנים 2010-2009) משתקפת היטב החשדנות העמוקה של אלקאעדה כלפי איראן, הנתפסת על ידה כמדינה שיעית כופרת וראשיה כחבורת פושעים, המנהלים מדיניות דו–פרצופית כלפי איראן.

4.    איראן השיעית וארגון אלקאעדה הסוני מנהלים מערכת יחסים אמביוולנטית, אשר בבסיסה עומד פער אידיאולוגי-דתי עמוק. אולם בו בזמן מקיימות השתיים שיתוף פעולה מבצעי, הנובע משיקולים אינטרסנטים מובהקים. מטרת שיתוף פעולה זה, בראייה האיראנית, הינו למנוע את פעילות אלקאעדה נגד איראן ובו בזמן לנצל את יכולותיו המבצעיות של אלקאעדה והג'האד העולמי במזרח התיכון וברחבי העולם לביצוע פיגועים נגד אויבים משותפים- ארה"ב והמערב, ישראל והעם היהודי.

5.    במערכת היחסים הסבוכה בין השתיים חלה "התחממות" החל משנת 2009, כפי שנחשף במכתבים, כאשר איראן שחררה פעילי אלקאעדה ובני משפחה של אסאמה בן לאדן, שאותם עצרה בשנים קודמות. הביטוי המבצעי של "התחממות" זאת היה מתן היתר לרשת פעילי אלקאעדה, לפעול משטחה של איראן, כציר מעבר חשוב בין אפגניסטאן ופקיסטאן לבין מוקדי הטרור במזרח התיכון ומחוצה לו. רשת זאת עסקה בהעברת פעילים וכספים תוך העלמת עין איראנית ואולי גם תוך קבלת סיוע מעשי של המשטר האיראני (למרות שפעילות הטרור של אלקאעדה במדינות כמו סוריה, עיראק פוגעת באינטרסים איראנים חשובים, במיוחד לנוכח הטלטלה האזורית).

6.    לסיכום: איראן מהווה זירה משמעותית ביותר עבור אלקאעדה לשם קידום פעולות לוגיסטיות (העברת פעילים, העברת כספים) כבסיס לפעילות מבצעית. לפיכך, הרשת הלוגיסטית של אלקאעדה באיראן מהווה את אחד הנכסים החשובים ביותר של הנהגת אלקאעדה. זאת בפרט לנוכח הטלטלה האזורית ושאיפת הנהגת אלקאעדה לחזק אחיזתה באזור; ולאור חולשתה בפקיסטאן עם סיכול בכירים רבים בשורותיה (ובהם, לאחרונה, אבו יחיא אלליבי) והאפשרות ששחרור עצורים יסייע לעיבוי שורותיה.

^[1]למסמכים מקוריים ראו: http://www.ctc.usma.edu/posts/letters-from-abbottabad-bin-ladin-sidelined.

ראו ניתוח מצורף: http://www.ctc.usma.edu/wp-content/uploads/2012/05/CTC_LtrsFromAbottabad_WEB_v2.pdf.

מאמרים נוספים בתחום

במוקד אירועי השבוע

• ערב שיחות הגרעין במוסקבה: איראן כבר מטילה על המערב אחריות לכישלונן האפשרי
• איראן לנוכח ההתפתחויות האזוריות והעולמיות: מבט שונה מטהראן
• בפעם השלישית מאז הרפורמה במדיניות הסובסידיות: עליה חדה במחירי הלחם
• עוצמתה של שמועה: מאות אלפי איראנים צפו בירח בציפייה לפרסומת חברת פפסי קולה
• תמונות השבוע: בית קפה ראשון לנשים בטהראן

ערב שיחות הגרעין במוסקבה: איראן כבר מטילה על המערב אחריות לכישלונן האפשרי

לקראת חידוש שיחות הגרעין בין איראן למערב בשבוע הבא במוסקבה מטילה איראן על המערב את האחריות לכישלונן האפשרי. בכירים ואמצעי תקשורת איראנים טענו בימים האחרונים, כי התמקדות מדינות המערב בדרישה להשעיית העשרת האורניום לרמה של 20% תוביל לכישלונן. כמו כן מציגה איראן את התנגדות האיחוד האירופי לנהל שיחות בדרג מומחים טרם השיחות במוסקבה כעדות לכך, שהמערב מעוניין להכשילן.

סגן יו"ר ועדת המג'לס לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ, אסמאעיל כות'רי (Esma'il Kowsari), טען בסוף השבוע, כי שיחות מוסקבה נידונו מראש לכישלון. הוא ציין, כי לנוכח האיומים וההצהרות של מדינות המערב נגד איראן, אין ספק שהשיחות לא יובילו לתוצאות כלשהן, כיוון שהמערב מעוניין לדבר עם איראן בשפת הכוח והלחצים ואיראן מצידה לא תיכנע ללחצים (אפתאב,9 יוני 2012).

בפגישה עם ראש ממשלת סין במהלך ביקור בבייג'ינג לצורך השתתפות בועידת ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה אמר הנשיא אחמדינז'אד בשבוע שעבר, כי איראן מוכנה להמשיך במשא ומתן הגרעיני על אף חוסר נכונותן של מדינות המערב להגיע להסכם בסוגיית הגרעין, אך התנהלות מדינות המערב לאחר שיחות בגדאד מעידה על כך, שהן רק מחפשות תירוצים לבזבז זמן. התנגדות המערב לפיתוח טכנולוגיה גרעינית לצרכי שלום על-ידי איראן נועדה, לדבריו, למנוע את התקדמותה הטכנולוגית ולהותירה מפגרת מאחור על מנת להבטיח את האינטרסים של המערב (פארס, 6 יוני 2012).

בפגישה, שקיים בבייג'ינג עם נשיא אפגניסטאן, חמיד כרזאי, אמר אחמדינז'אד, כי מדינות המערב אינן מפגינות כל רצון לפתור את סוגיית הגרעין וכי סוגיה זו רק משמשת עבורן תירוץ להפעלת לחץ על איראן. הוא העריך, כי מדינות המערב לא יאפשרו לפתור את סוגיית הגרעין במהלך השיחות הקרובות אותן מארחת ממשלת רוסיה. הוא ציין, כי אם איראן תחליט לבנות פצצה גרעינית, היא תודיע על כך בגלוי ואף אחד לא יוכל לעצור אותה, אך מדיניותה אינה מאפשרת לה להתקדם בכיוון של פצצה גרעינית (אירנ"א, 7 יוני 2012).

יו"ר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, הביע, אף הוא, ספק בנוגע לסיכויי הצלחתן של שיחות הגרעין הקרובות. בפגישה עם סטודנטים ומרצים מאוניברסיטת אזאד בטהראן אמר רפסנג'אני, כי למרות עמידתה האיתנה של הרפובליקה האסלאמית בהגנה על זכויותיה, הרי שאין סיכוי לנהל משא ומתן בין איראן למערב על בסיס "משחק שבו שני הצדדים מרוויחים" בשל הלחץ הכולל מצד "חזית ההתנשאות" [המערב] נגד איראן. הוא ציין, כי מדינות המערב צריכות לדעת, שהצלחת השיחות תלויה בנכונותן להכיר בזכויותיו הלגיטימיות של העם האיראני ובהימנעות משימוש באיומים, בסנקציות ובלחצים (אילנ"א, 6 יוני 2012).

מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי וראש צוות המשא ומתן הגרעיני של איראן, סעיד ג'לילי (Sa'id Jalili), הזהיר, אף הוא, מפני כישלון השיחות. במכתב, ששלח לקתרין אשטון, הנציגה העליונה למדיניות חוץ של האיחוד האירופי, טען ג'לילי, כי כישלון האיחוד האירופי לקיים פגישות מומחים בדרג סגנים בין סגנו, עלי באקרי (Ali Baqeri), להלגה שמיד, סגניתה של אשטון, מטיל ספק בנוגע למחויבות לקיים שיחות מוצלחות במוסקבה.

פרשנים איראנים, שהתראיינו בימים האחרונים בכלי התקשורת, ביטאו, אף הם, פסימיות לקראת השיחות. ד"ר עלי ביגדלי (Ali Bigdeli), מומחה לעניינים בינלאומיים, הביע בראיון לאתר "דיפלומטיה איראנית", ספק בנוגע להצלחת השיחות. הצהרות בכירים איראנים ומערביים בימים האחרונים מעידות, לדבריו, על כך, ששני הצדדים אינם מוכנים לסגת מעמדותיהם. ביגדלי ציין, כי השיחות הקרובות במוסקבה הן בעלות חשיבות רבה הן עבור איראן והן עבור המערב והזהיר מפני השלכותיו של אמברגו הנפט, שאמור להיכנס לתוקף בראשית יולי, על כלכלת איראן במקרה של כישלון השיחות (דיפלומטיה איראנית, 7 יוני 2012).

עורך היומון כיהאן, חסין שריעתמדרי (Hossein Shariatmadari), שקרא לאחרונה לשלטונות איראן, שלא להשתתף בסבב השיחות הקרוב במוסקבה, שב ותקף בחריפות את קבוצת המדינות 5+1 ואת סבא"א. במאמר מערכת, שפרסם שריעתמדרי בסוף השבוע שעבר תחת הכותרת: "החור של וינה והבור של מוסקבה", נכתב, כי אויבי איראן קדחו "חור עמוק" בווינה על מנת שיוכלו להכין "בור" במוסקבה. שריעתמדרי טען, כי הצהרותיו של מזכ"ל סבא"א, יוקיה אמאנו, המבטאות דרישה להשעיית העשרת האורניום מעידות על כך, ששיחות מוסקבה נועדו לשמש אמצעי למימוש סחטנותן של ארצות-הברית ובעלות בריתה. דרישות סבא"א נועדו, לטענת עורך כיהאן, לאפשר לפקחים גישה בלתי מוגבלת למתקני הגרעין של איראן ולבסיסיה הצבאיים. הוא השווה את דרישות סבא"א לחוזה תורכמנצ'אי (1828), שבו ויתרה איראן לרוסיה על שטחים נרחבים שהיו בשליטתה. דרישות אלה מחזקות את הערכת המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, שהצהיר, כי המערב אינו חושש מפני איראן גרעינית כי אם מפני איראן אסלאמית, וכי הגרעין משמש רק תירוץ עבור מדינות המערב לפעול נגדה.

גם אם איראן תסכים לדרישות החדשות של סבא"א, לא ייסגר תיק הגרעין, כתב שריעתמדרי. אמאנו כבר הבהיר למנהלי המשא ומתן מטעם איראן, שגם אם לא תתגלה שום עדות לפעילות גרעינית במהלך ביקור הפקחים בפארצ'ין, לא תסכים סבא"א לסגור את תיק הגרעין, כיוון שלא ניתן להוציא מכלל אפשרות, שפעילות גרעינית צבאית התקיימה במתקנים אחרים. הדבר דומה לנהג, שהואשם בהריגתו או בפציעתו של הולך רגל בתאונת דרכים, ולאחר שהוכח בחקירה, שהוא אינו אשם, מחליט השופט להמשיך ולפקח עליו ואף למנוע ממנו את זכויותיו בטענה, שלא ניתן לשלול אפשרות, שבעתיד הוא יגרום למותו או לפציעתו של הולך רגל אחר.

ברור שמדינות המערב אינן מעוניינות לפתור את סוגיית הגרעין מול איראן. גם אם יקרה הדבר הבלתי-אפשרי ואיראן תסכים לדרישות סבא"א ותאפשר פיקוח כולל בכל מתקניה, לא תהיה סבא"א מוכנה לאשר סופית, שתוכנית הגרעין האיראנית נועדה לצרכי שלום עד להשלמת חיפושים וביקורות בכל שטח איראן, שיימשכו לפחות 200 שנה. גם לאחר מכן תוכל הסוכנות לטעון, שבמהלך 200 השנים שחלפו קיימה איראן פעילות צבאית במרכז מסוים, שבו כבר ביקרו הפקחים בעבר.

איראן לא הייתה מוכנה להיכנע לסחטנות מצד המערב אפילו בשנים הראשונות לאחר המהפכה האסלאמית כאשר הייתה מבודדת וחלשה וניצבה מול כלל המדינות והמעצמות ממזרח וממערב. ברור, לפיכך, שהיא לא תהיה מוכנה להיכנע בשעה שהיא נמצאת בשיא כוחה ואילו ארצות-הברית, ישראל ובעלות הברית באירופה ובאזור נמצאות בתהליך דעיכה. איראן אינה מייחסת כל חשיבות לסנקציות, לאיומים או להחלטות מועצת הנגידים של סבא"א ומועצת הביטחון של האו"ם ובוטחת בתבונה ובעוצמה של צוות המשא ומתן מטעמה. אם יתחוור, שהמשא ומתן אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של איראן, היא תפסיק אותו ללא כל ספק (כיהאן, 7 יוני 2012). 

היומון סיאסת-י רוז (Siyasat-e Rooz) העריך, אף הוא, כי השיחות במוסקבה לא יוכלו להסתיים בהצלחה לנוכח המדיניות בה נוקטות מדינות המערב. במאמר מערכת, שפרסם היומון תחת הכותרת: "התחנה האחרונה מוסקבה", נכתב, כי ככל שקרבות השיחות במוסקבה, גוברת גם ההתלהמות המערבית נגד תוכנית הגרעין האיראנית. במקביל גוברים הלחצים על איראן לאפשר לפקחי סבא"א לבקר בכמה אתרים, ובהם פארצ'ין, אף על-פי שהפקחים כבר ביקרו בו ולא מצאו שום עדות לפעילות גרעינית חשודה.

היומון הגדיר את התעקשות המערב להשעות את העשרת האורניום ל-20% כדרישה בלתי-חוקית המנוגדת ל-NPT. דרישות המערב מועלות באופן חד-צדדי וללא כל נכונות לתמורה מצד המערב והן לא יובילו, לפיכך, לכל תוצאה חיובית והגיונית בשיחות הקרובות. סיאסת-י רוז גרס, כי אם המערב מבקש לפתור את חילוקי הדעות, שהוא עצמו יצר מול איראן, עליו לספק, לכל הפחות, ערבות כתובה באו"ם, שאם לא תימצא עדות לכך, שתוכנית הגרעין האיראנית מיועדת לצרכים צבאיים, הוא ישלם לאיראן פיצויים עבור הנזקים, שנגרמו לה במהלך השנים בעקבות ההאשמות שהופנו נגדה, ויבטל את כל הסנקציות שהוטלו עליה. המערב לא יסכים לעולם להצעה כזו, נכתב במאמר, כיוון שהוא אינו מעוניין כלל להגיע להסכמה ולהבנה עם איראן בנוגע לתוכניתה הגרעינית. היומון הזהיר, כי אם השיחות במוסקבה לא יובילו לתוצאה חיובית בשל התנהלות המערב, תראה איראן במוסקבה את "תחנת השיחות האחרונה" (סיאסת-י רוז, 9 יוני 2012).

שבועון משמרות המהפכה, צבח-י צאדק (Sobh-e Sadeq), טען, כי הנסיגה בעמדות המערב ביחס להסכמות, שהושגו בשיחות איסטנבול ובגדאד, מבטאת לחץ כבד, שהופעל על-ידי ישראל. מדינות המערב מעוניינות למנוע הישג מאיראן ולא לאפשר לרוסים לנצל את קיום סבב השיחות הקרוב במוסקבה לצורך קידום האינטרסים של איראן ולפגיעה במעמדן האזורי והעולמי של מדינות המערב.

השבועון גרס, עם זאת, כי לנשיא אובמה יש אינטרס בהצלחת שיחות הגרעין עם איראן, כיוון שהן מציבות בפניו הזדמנות לשיפור מעמדו הפוליטי במרוץ הצמוד בינו לבין יריבו הרפובליקני בבחירות לנשיאות ארצות-הברית. אובמה יכול לפעול למען האינטרסים שלו ולעורר בכך את זעמם של הציונים או לרצות את הציונים ולהיות מובס בבחירות. על איראן להמשיך ולבטא, לדעת צבח-י צאדק, עמדה נחושה במשא ומתן ולהבהיר למדינות המערב, שהיא אינה חוששת ממשחקו החדש של המערב, מחזרה לנקודת האפס, מהכשלת השיחות או מהחרפת הסנקציות (צבח-י צאדק, 11 יוני 2012).

האתר עצר-י איראן (Asr-e Iran) דיווח, כי בטהראן קיימות כיום שתי הערכות שונות בנוגע להתנהלות המערב מול איראן. גישה אחת היא שהתנהלות המערב נועדה להבהיר לאיראן את הסכנה הטמונה בעימות צבאי והגישה השנייה היא שהמערב מנסה לארגן מחדש את "לוח המשחק", כיוון שהוא סבור שהתנאים השתנו לטובתו.

סירוב המערב לנהל שיחות מומחים עם איראן, הצהרתו של הרמטכ"ל בני גנץ לפיה צה"ל "סופר-מוכן" לתקיפה נגד איראן, הערכות העורף הישראלי למלחמה אפשרית מול איראן ואספקת צוללות מגרמניה לישראל נועדו להעביר מסר מאיים לאיראן. מתקפה צבאית נגד מתקני הגרעין מחייבת "אור ירוק" מצד מדינות המערב, ובעיקר ארצות-הברית, לישראל, והמערב מנסה, לפי אחת הגישות הרווחות באיראן, להבהיר לאיראן, שהאור כעת הוא בין צהוב לירוק. על-פי גישה זו יש להתייחס ברצינות לאפשרות למתקפה צבאית על אף הצהרות ראשי המערכת הביטחונית לשעבר בישראל, לפיהן ישראל אינה מעוניינת במתקפה כזו ולמרות שמחיריה הכבדים עבור ישראל ברורים.

גישה אחרת בטהראן סבורה, שמדינות המערב מנסות לפגוע באווירה לקראת השיחות במוסקבה במסגרת ארגון מחדש של "לוח המשחק" על השולחן. בבירות המערב קיימת, על-פי גישה זו, תחושה, שלנוכח ההתפתחויות האזוריות ושובו של ולדימיר פוטין לקרמלין יש לעצב מחדש את כללי המשחק. "עצר-י איראן" גרס, כי אם גישה זו אכן נכונה, הרי שלאיראן אין ברירה אלא להפעיל מחדש את שחקניה האזוריים. אין צורך לעשות זאת באופן גלוי, אך יש להבהיר למערב, שסידורו מחדש של "לוח המשחק" אינו עולה בהכרח בקנה אחד עם ציפיות המערב (עצר-י איראן, 7 יוני 2012).

בתוך כך הסתיים ביום שישי (8 יוני) ללא תוצאות מפגש בין נציגי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לנציגי איראן, שנועד לגבש תוכנית עבודה לפתרון הסוגיות הפתוחות בין הצדדים. שגריר איראן בסוכנות, עלי-אצע'ר סלטאניה (Ali-Asghar Soltaniyeh), אמר, כי הצדדים הסכימו לערוך סבב שיחות נוסף, אך לא סיכמו על מועד ועל מקום. הוא העריך, כי בשיחות הבאות בין הצדדים ניתן יהיה להגיע לסיכום. אנשי סבא"א הגדירו את תוצאות הדיונים "מאכזבות" ואמרו, כי נראה, שאיראן נסוגה מההתחייבויות שנתנה במהלך פגישות קודמות בין הצדדים.

איראן לנוכח ההתפתחויות האיזוריות והעולמיות: מבט שונה מטהראן

היומון הרפורמיסטי שרק (Shargh) קיים בשבוע שעבר ראיון מקיף וארוך עם ד"ר מחמוד סריע אלקלם (Mahmoud Sariolghalam). ד"ר סריע אלקלם הוא מרצה ליחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה ולמדעי המדינה באוניברסיטת שהיד בהשתי (Shahid Beheshti) בטהראן. הוא בעל תואר שלישי ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת דרום-קליפורניה המתמחה בפוליטיקה בינלאומית של המזרח התיכון, במדיניות חוץ ובתרבות פוליטית באיראן. הוא גם משמש כיועץ במרכז למחקרים אסטרטגיים של המועצה לקביעת האינטרס של המשטר.

בראיון לשרק ביטא ד"ר סריע אלקלם גישה ביקורתית ומעניינת במיוחד בנוגע לתפישות הקיימות בקרב מקבלי ההחלטות באיראן בנוגע להתפתחויות האזוריות והעולמיות. תפישות אלה מתאפיינות, לדבריו, בחוסר מציאותיות ובאנכרוניזם ופוגעות ביכולתה של איראן להשפיע על ההתפתחויות בעולם בכלל ובמזרח התיכון הערבי, בפרט.

בראשית דבריו התייחס סריע אלקלם לכישלון איראן למלא תפקיד מרכזי בהתפתחויות, שהתחוללו בשנתיים האחרונות בעולם הערבי, וטען, כי תורכיה וערב הסעודית הן המנצחות המדיניות והכלכליות של התפתחויות אלה. חשיבותה של תורכיה נובעת, לדבריו, מיכולתה להציג מודל מיוחד שזוכה להערכה לא רק בקרב תושבי המזרח התיכון כי אם גם בקרב מדינות מתפתחות בעולם כולו. גם ערב הסעודית, שמדיניותה הייתה תלויה בעבר באופן מוחלט במדיניות ארצות-הברית, החלה בשנתיים האחרונות לנקוט ביוזמות מדיניות משלה בעיראק, באפגניסטאן, בסוריה ובצפון-אפריקה, אם כי היא מעדיפה לפעול מאחורי הקלעים ולא באופן פומבי כמו תורכיה. שתי המדינות הללו זוכות למעמד גובר בקרב המשטרים החדשים בעולם הערבי בזכות יכולתן לקדם את האינטרסים שלהן תוך שיתוף פעולה עם המערכת הבינלאומית ועם כלל הקבוצות והזרמים באזור. הן פועלות על בסיס אינטרסים כלכליים ומנצלות את כלל ההזדמנויות הפוליטיות הניצבות בפניהן.

איראן, לעומתן, אינה פועלת במזרח התיכון באופן ראוי והיא אימצה גישה בלתי מציאותית כלפי שכנותיה הערביות. היא מתעלמת מן העובדה, שמדינות המפרץ הפרסי משתייכות מבחינה כלכלית, מסחרית וטכנולוגית למדינות המפותחות בעולם. גם אם בקרב אזרחי מדינות אלה קיימת הסתייגות פוליטית ביחס לממשלותיהם, הרי שמבחינה חברתית וכלכלית, רובם מרוצים ממצבם ונהנים מאיכות חיים גבוהה. 

סריע אלקלם טען, כי מדיניות החוץ של איראן שגויה מבחינה זו שהיא מתנה את קשריה עם מדינות אחרות בנכונותן להסכים עם כל עמדותיה. איראן מנתקת את קשריה עם כל קבוצה או מדינה, שאינה מוכנה לאמץ את עמדותיה הרשמיות. הדבר פוגע ביכולתה להשפיע על מדינות אלה, כיוון שהשפעה מבוססת על עוצמה ועוצמה מחייבת נוכחות במדינות השונות. איראן מנהלת מאבק מדיני במקום התנהלות מדינית. עשייה מדינית מחייבת נוכחות, השפעה וכינון קואליציות. סריע אלקלם הביא בתור דוגמא את החלטת איראן לנתק את קשריה עם מצרים. איראן ניתקה את קשריה עם מדינה חזקה ומשפיעה זו מסיבה אחת [הסכמי קמפ-דיוויד] וכתוצאה מכך איבדה את יכולתה להשפיע עליה. ההתבוננות האיראנית על מדינות האזור נעשית רק מזווית צבאית וביטחונית ואינה לוקחת בחשבון שיקולים מדעיים, טכנולוגיים, כלכליים, יצרניים ואומנותיים. כתוצאה מכך העוצמה המדינית באזור עוברת לערב הסעודית ואילו העוצמה הכלכלית והדיפלומטית עוברת לתורכיה.

בהמשך דבריו התייחס ד"ר סריע אלקלם לתפישת ההישענות העצמית, שבאה לידי ביטוי במדיניות איראן, ולאופן השגוי, לדעתו, שבו איראן מתייחסת לסדר העולמי הקיים. הוא ציין, שבעוד שהעולם כולו, ובכלל זה סין, הודו, קוריאה, ברזיל, תורכיה, ארגנטינה ומצרים, צועד ב-30-25 השנים האחרונות בכיוון של הגברת שיתוף הפעולה העולמי, איראן פוסעת בכיוון ההפוך של הישענות עצמית. מגמה זו מעודדת אומנם מחשבה וטכנולוגיה עצמיים, אך ללא קשרים בינלאומיים אף אדם, מוסד או סחורה אינם מסוגלים לזכות במעמד ראוי. מקבלי ההחלטות באיראן עדיין חושבים על העולם במונחים של מאבק נגד האימפריאליזם בשעה שהעוצמה בעולם כבר מחולקת והתוצר הלאומי הגולמי בברזיל, למשל, גבוה מזה של בריטניה. 

המודל האיראני המבוסס על הישענות עצמית אינו רצוי בעולם הערבי, בתורכיה, באפגניסטאן, בפקיסטאן או במדינות מרכז אסיה, כיוון שהוא אינו מאפשר ניהול כלכלי או פיתוח מדעי וטכנולוגי. כתוצאה מכך מדינות אלה מאמצים מודלים אחרים. גם במצרים ובתוניסיה, ואפילו בקרב תנועת האחים המוסלמים קיימים רבים השותפים למחשבה העולמית, דוברי שפות זרות, מקיימים קשרים בינלאומיים נרחבים ושותפים להשקפה מוסרית וחברתית דומה. איראן נהנית אומנם ממעמד היסטורי בעולם המוסלמי ורבים בקרב האסלאמיסטים רואים במהפכה האסלאמית אירוע חיובי מבחינה היסטורית, שהצליח להביא להפלת רודנות השאה. הם אינם משוכנעים, עם זאת, כיצד ניתן ללמוד ממה שמתרחש באיראן. השאלה החשובה ביותר, שהם שואלים את עצמם, היא מדוע איראן שנואה כל כך בעולם ומדוע למרות עוצמתה ההיסטורית והפילוסופית ומשאביה הטבעיים והאנושיים היא לא הצליחה לפעול בדומה להודו. הודו הייתה מוכנה גם לאחר מאתיים שנות קולוניאליזם לשתף פעולה עם כל מדינות העולם מתוך ביטחון עצמי. היא לא ניתקה את קשריה אפילו עם בריטניה ואף כוננה עימה קשרים מדיניים, מסחריים, כלכליים ומדעיים נרחבים. השאלה הנשאלת היא מדוע קשריה של איראן עם העולם אינם דומים לקשריה של הודו והאם הדבר נובע מחולשתה.

סריע אלקלם ציין, כי אפילו האסלאמיסטים בעולם הערבי אינם מבטאים כבר גישה אידיאליסטית. האזרחים, שהתקוממו בעולם הערבי, נשאו שלוש סיסמאות חשובות: "רווחה", "חירות" ו"כבוד אנושי". סיסמאות אלה אינן שונות מאלה, שנישאו בעבר על-ידי תנועות השמאל, שקראו למאבק באימפריאליזם ולכינון סדר עולמי חדש. הסיסמאות שלהם הן מציאותיות ולא אידיאליסטיות. כך היה במצרים ובתוניסיה וגם בעיראק חושבים רוב המדינאים השיעים באופן דומה ביחס להתפתחויות בעיראק ובעולם.

התפישה לפיה צריך להתעמת עם הסדר העולמי חלפה מן העולם. הדוגמא לכך היא ברית-המועצות, שהייתה בעלת משאבים, יכולות וכוח צבאי, אך קרסה כיוון שנהגה בהתאם לרעיונות, שהיו מנוגדים לטבע האנושי ולמציאות העולמית. הסדר ההגמוני האמריקאי כבר אינו שולט בעולם. בעוד שהמעמד הבינוני בארצות-הברית ובאירופה נחלש, המעמד הבינוני באסיה ובאמריקה הלטינית מתחזק. 35 מדינות ו-1,450 חברות משתפות ביניהן פעולה בייצור מטוסי "איירבוס". העולם השתנה והוא כבר אינו מבוסס על מאבק עולמי. תפישה זו של מאבק בסדר העולמי הקיים כבר אינה מקובלת באינדונזיה, במלזיה, במצרים, בתוניסיה, בעיראק או באמריקה הלטינית. ברזיל, שבמשך 150 שנים נאבקה על מנת להשיג מעמד משמעותי בעולם, הגיעה בסופו של דבר למעמד זה והברזילאים עצמם מודים, שהם חבים את מעמדם לשיתוף הפעולה עם מדינות העולם. בשנת 2010 הפכו 22 בני-אדם בברזיל מדי יום למיליונרים בזכות שיתוף פעולה עם העולם ומעמדה של ברזיל טוב יותר מזה של איטליה וספרד.

סריע אלקלם טען, כי מדיניות החוץ של איראן נובעת מחשיבה אנכרוניסטית המבוססת על היכרות לקויה עם העולם. הרעיונות, שמבטאים הדיפלומטים האיראנים בחו"ל נחשבים רק במסדרונות משרד החוץ האיראני ולא בזירה הבינלאומית. רוב המנהלים באיראן אינם יודעים שפות זרות ואינם מקיימים קשרים עם העולם. רובם אינם קוראים ספרים אלא עלונים הכוללים במקרה הטוב תרגום קטעים נבחרים מספרים שונים. סריע אלקלם סבור, שמנהל איראני צריך לקרוא את ספרו של סמואל הנטינגטון מראשיתו ועד סופו ולא רק שתי פסקאות, שמישהו אחר סיכם עבורו. הוא ציין, כי מחשבתם של מדינאי הדור הראשון של המהפכה האסלאמית באיראן התעצבה במהלך "המלחמה הקרה" והושפעה ממציאות, שבה העולם היה דו-קוטבי, ומהמחשבה של השמאל האנטי-אימפריאליסטי. כיום העולם הוא שונה. היה עדיף אילו המרכזים למחקרים של משרד החוץ היו מרכזים אנשים הגונים הרחוקים מהפוליטיקה על מנת ליישם הבנה חדשה של העולם וכדי שהדיפלומטים האיראנים יוכלו לתמוך במחשבות חדשות ועדכניות יותר. כיום גם מי שרוצה להיות דתי, חייב לשתף פעולה עם העולם.

בהתייחסו לגישה האיראנית המדגישה את הצורך בכינון קשרים עם עמים על פני קשרים עם ממשלות טען ד"ר סריע אלקלם, כי גישה זו טובה לצורך נאומים בלבד. במדעי המדינה המבוססים על גישה ריאליסטית שיתוף פעולה משמעותי מחייב יצירת קשר עם מרכזי עוצמה. אפשר לשתף פעולה עם חברת "מיקרוסופט", עם בנק סיני או עם תעשיית הספנות הדרום-קוריאנית, אבל לא ניתן לטעון שהעדיפות היא לשיתוף פעולה עם "עמים". מהם אותם "עמים"? האם מדובר באנשים היוצאים לרחובות? אנשים המוזמנים לועידות הנערכות בטהראן? התארגנויות, זרמים, ארגונים או מרכזים?

אם איראן מעוניינת להשתלב במערכת המנהלת את העולם, היא חייבת לאמץ גישה ריאליסטית. סריע אלקלם הביא את סין כדוגמא. גם מנהיגי סין טוענים, שגישתם כלפי אירופה וארצות-הברית אינה חיובית, וגם הם ספגו מכות קשות מצד המערב. הם שמים, עם זאת, לנגד עיניהם את האינטרסים של סין ואינם מעוניינים ליישב את בעיותיהם עם המערב מתוך התבוננות היסטורית. הם יודעים, שעל מנת לפתור את בעיותיהם של 1.5 מיליארד סינים יש צורך ללמוד מן העולם. גם איראן צריכה ללמוד כיצד לשתף פעולה עם העולם. מספר המדינות, שאליהן יכול כיום אזרח אפגאני לנסוע ללא ויזה, גדול יותר ממספר המדינות שאליהן יכול אזרח איראני לנסוע באופן חופשי, ובממשלת אפגניסטאן קשה למצוא כיום אדם, שאינו שולט בשפה זרה.

סריע אלקלם התייחס לטענה המושמעת בעולם הערבי בנוגע לקיומו של "סהר שיעי" ולשאיפתה של איראן לנצל את ההתפתחויות בעולם הערבי על מנת להרחיב את "הסהר השיעי". הוא דחה טענה זו וציין, כי היריבות באזור היא בבסיסה יריבות פוליטית גם אם היא עטופה, לעיתים, בכיסוי דתי. הוא ציין, כי טענת "הסהר השיעי" אינה רצינית. עיראק אינה מדינה שיעית הומוגנית וגם לבנון אינה כזו. על מנת שעיראק תצליח לבסס את המערכת הפנימית שלה, לכונן ביטחון ולהגיע ליציבות פוליטית וכלכלית, השיעים בעיראק צריכים להשיג עוצמה בעולם הערבי ולא באיראן. השיעים בעולם הערבי מכבדים אומנם את איראן כמדינה שיעית, שבה קיימים מרכזים דתיים ואנשי דת שיעים בכירים, אך מבחינה פוליטית וכלכלית הם מסתכלים על העולם וקרובים יותר לעולם הערבי. קבוצות מסוימות בלבנון ובעיראק משתפות אומנם פעולה עם איראן, אך לא ניתן לזהות זרם פוליטי אחד המשתרע מאיראן לדרום-לבנון והטענה בנוגע לקיומו של "סהר שיעי" היא בעיקרה טענה תעמולתית המועלית על-ידי מדינות ערביות ומערביות, שמעוניינות לסכסך בין איראן לערבים.

תפישתה המדינית של איראן מונעת, לטענת סריע אלקלם, שיפור משמעותי בקשריה עם מדינות האזור. כל ניסיונותיהם של בכירים איראנים להפיג את המתיחות עם ערב הסעודית סביב שאלת בחרין נכשלו, כיוון שהסעודים אינם סבורים שקיימת אפשרות של ממש להגיע להסכמה עם איראן המתייחסת לסוגיות אזוריות רבות כמנופי הרתעה מול ארצות-הברית, שנועדו למנוע ממנה להתערב בענייניה הפנימיים. מדיניות איראן אינה מבוססת על שיקולים כלכליים וקשריה הכלכליים עם שכנותיה הערביות מוגבלים מאוד. אפילו ערב הסעודית, שהכנסותיה מנפט גבוהים פי כמה מאלה של איראן, הגיעה למסקנה, שהיא אינה יכולה לפעול לבדה ופועלת להידוק קשריה עם מדינות ערב ועם תורכיה.

בסיום דבריו התייחס סריע אלקלם ליחסי איראן עם ארצות-הברית ולשיחות הגרעין. הוא ציין, כי איראן חשובה עבור ארצות-הברית בשל חשיבותו של האסלאם הפוליטי וקרבתה לרוסיה. הוא ציין, כי בחודשים האחרונים שינה הממשל האמריקאי את תפישתו ביחס לאיראן בשל התקרבות מועד הבחירות לנשיאות. ממשל אובמה מבקש להציג את נושא הגרעין האיראני כנושא הנמצא בשליטה ובפיקוח מצד ארצות-הברית ולא לאפשר ליריביו הפוליטיים לנצל סוגיה זו. הממשל האמריקאי אינו מעוניין שסוגיית הגרעין תהפוך למשבר ואווירת המשא ומתן צפויה, להערכת סריע אלקלם, להימשך לפחות עד הבחירות לנשיאות ארצות-הברית. הוא העריך, עם זאת, כי שיחות מוסקבה לא יובילו להתפתחות משמעותית, כיוון שהאינטרס של איראן וארצות-הברית הוא להמשיך בשיחות באופן הדרגתי ולהסכים לויתורים הדדיים בשלבים (שרק, 6 יוני 2012).

בפעם השלישית מאז הרפורמה במדיניות הסובסידיות: עליה חדה במחירי הלחם

מחירי הלחם עלו בימים האחרונים בכמה ממחוזות איראן, ובהם גם בטהראן בשיעור חד של קרוב      ל-30%. סגן מושל מחוז טהראן לענייני תכנון מסר, כי עליית המחירים אושרה על-ידי הממשלה בהתאם להמלצת משרדי החקלאות והתעשייה לנוכח העלייה במחירי החיטה המיובאת. הוא ציין, כי לאחר מימושו הצפוי של השלב השני ברפורמה במדיניות הסובסידיות צפויה עליה נוספת במחירי הלחם (www.yjc.ir, 10 יוני). זוהי הפעם השלישית מאז החל יישום תוכנית הרפורמה בסובסידיות לפני כשנה וחצי, שמחירי הלחם עולים בשיעור חד. הפרשן הכלכלי מהדי תקוי (Mehdi Taqavi) אמר השבוע, כי עליית מחירי הלחם ב-30% מפחיתה את יכולת הקניה של משפחות הפועלים ב-15% (עצר-י איראן, 11 יוני 2012).

העלייה החדה עוררה תגובות חריפות בקרב מבקרי הממשלה במג'לס ובתקשורת. כמה חברי מג'לס פנו לנשיאות המג'לס בבקשה לזמן דיון דחוף בנוגע לעליית מחירי הלחם בהשתתפות שר הכלכלה. נאדר קאזי-פור (Nader Qazipour), נציג ארומיה (Orumiyeh) במג'לס, האשים את הממשלה, כי היא מעוניינת, שהפועלים העניים והנזקקים יספגו את מחירי נסיעותיהם של שרי הממשלה לחו"ל לצורך יבוא חיטה. הוא ציין, כי אילו הממשלה הייתה מעבירה את סכומי הכסף, שהיא משקיעה ביבוא חיטה, לחקלאים המקומיים, רוב הבעיות היו נפתרות. חבר המג'לס טען, כי מחיר החיטה המקומית עלה רק   ב-6% ואין, לפיכך, כל הצדקה לעליית מחירי הלחם בשיעור חד של 30% (אילנ"א, 10 יוני 2012).

חבר המג'לס עלי-רזא מחג'וב (Ali-Reza Mahjoub) טען, כי הממשלה לא עמדה בהתחייבותה להעלות את שיעור הקצבאות לאזרחים בגין עליית מחירי הלחם וכי הדבר מאיים על ארוחתם של 15 מיליון אזרחים. הלחם מהווה את מזונם העיקרי של הפועלים, החקלאים והשכבות החלשות, אמר מחג'וב, ולא ברור, איפוא, באיזו חוצפה אדישים בכירי הממשלה לנוכח עליית מחירי הלחם. הוא תהה, האם שרי הממשלה יודעים משהו על רעב והאם העניים צריכים לאכול מעתה לחם יבש או מזון, שנזרק על-ידי העשירים (אילנ"א, 10 יוני 2012).

היומון ג'מהורי-י אסלאמי (Jomhuri-ye Eslami) מתח, אף הוא, ביקורת חריפה על הממשלה בגין עליית מחירי הלחם ותהה, כיצד סגנו הראשון של הנשיא, מחמד-רזא רחימי (Mohammad-Reza Rahimi), מצא לנכון להכריז במקביל לעליית מחירי הלחם, שמצבם הכלכלי של אזרחי איראן הוא טוב. במאמר מערכת, שפרסם היומון, נכתב, כי השאלה הבסיסית היא האם אכן צודק רחימי או שמא הנתונים הרשמיים, שפרסם הבנק המרכזי בימים האחרונים בנוגע לעליות המחירים החדות של המוצרים הבסיסיים, הם הנכונים. דברי רחימי היו אולי מתקבלים על הדעת אילו  משכורות הפועלים היו עולות בשיעור דומה לשיעור עליית המחירים, אך מאחר שהמשכורות כמעט ולא עלו כלל, כיצד ניתן לטעון, שמצבם הכלכלי של האזרחים הוא טוב? האם בכירי הממשלה יודעים, שאזרחים רבים אינם מסוגלים לקנות קילו בשר במשך חודשים? האם הם מודעים לכך, שבבתים רבים בהם מתגוררות השכבות החלשות לא עולה עוף על שולחן האוכל? אם הם מודעים לכך, כיצד הם טוענים שהמצב הכלכלי טוב ואם הם אינם מודעים לכך, כיצד הם נשארים בתפקידם, בשעה שאחריותם המרכזית היא להיות מודעים למצבם הכלכלי של האזרחים?

היומון ציין, כי מאז תחילת הרפורמה בסובסידיות עלו מחירי הלחם ב-600%. מחירי יתר מוצרי הצריכה עלו, אף הם, באופן משמעותי על-פי נתוני הבנק המרכזי. על הממשלה לדעת, כי עליות המחירים אינן משפיעות לרעה רק על תזונתן של השכבות החלשות. לאינפלציה יש השפעות חברתיות ותרבותיות מסוכנות וחשובות אף יותר, ובהן: עליית האבטלה, עליית שיעור הגירושין, התרחבות השחיתות והמשבר המוסרי. תופעות אלה נובעות באופן ישיר מהתייקרות המחירים והן מאיימות על זהותה של החברה האסלאמית.

אלה הטוענים, שעליות המחירים נובעות מיישום הרפורמה ההכרחית במדיניות הסובסידיות, צריכים לדעת, שהבעיה אינה קשורה לעצם מימוש הרפורמה אלא לאופן מימושה הבלתי נכון. זאת ועוד, אם חוק הרפורמה אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הציבור, הרי שיש צורך לבחון אותו מחדש ולהכניס בו תיקונים כדי להסיר ממנו את השלכותיו השליליות.

הבעיה המרכזית, סיכם ג'מהורי-י אסלאמי, היא שהפוליטיקאים אינם מודעים למצבן של השכבות החלשות ולפער החמור בין אלה המעורבים בפרשות מעילה בסכומים של מיליארדי תומאן, בפרשות שוחד ובשחיתות לבין אלה, שהולכים לישון כשהם רעבים ומחפשים אוכל בפחי הזבל על מנת להישאר בחיים (ג'מהורי-י אסלאמי, 11 יוני 2012).

עוצמתה של שמועה: מאות אלפי איראנים צפו בירח בציפייה לפרסומת חברת פפסי קולה

מאות אלפי איראנים צפו בשבוע שעבר במשך דקות ארוכות בירח בעקבות שמועה לפיה בכוונת חברת פפסי קולה להקרין את הלוגו הרשמי שלה על גבי הירח באמצעות לייזרים רבי עוצמה. השמועה הופצה ברשתות החברתיות ובמספר אתרי אינטרנט במקביל לדיווחים על מעבר נוגה על גבי השמש, שהתרחש ב-6 ביוני.

העיתונאי והבלוגר פרורתיש רזואניה (Farvartish Rezvanieh) כתב ב-6 ביוני בבלוג האישי שלו, כי נדהם מכמות שיחות הטלפון וההודעות, שקיבל בימים האחרונים בעניין הקרנת הלוגו של חברת פפסי על פני הירח. הוא ציין, כי חלק מאלה שפנו אליו ייחסו לו את הפצת השמועה, ואחרים ביקשו ממנו לעדכן את הציבור שמדובר רק בשמועה גם אם הוא לא היה מעורב בהפצתה, כיוון ש"אנשים צריכים לעבוד". הבלוגר הדגיש, כי לא היה לו כל חלק בהפצת השמועה, ציין, כי לא ברור לו כיצד ניתן לצפות בלוגו של חברה כזו או אחרת על פני הירח וקרא לאזרחים להישאר בבתיהם ולהמשיך בחייהם http://farvartish.wordpress.com/, 6 יוני 2012).

ב-5 ביוני הופיע דיווח בנושא גם באתר סוכנות הידיעות איסנ"א. סוכנות הידיעות דיווחה, כי הלוגו צפוי להופיע בשעה 23:30 על-פי שעון איראן ויהיה ניתן לצפות בו מאיראן וממקומות נוספים במזרח התיכון למשך 15 דקות. איסנ"א לא הסתפקה בדיווח עצמו אלא אף הביאה את תגובותיהם של מומחים מהאקדמיה לאירוע הצפוי.

 ד"ר מחמד כרמי (Mohammad Karami), מרצה בחוגים ליחסי ציבור ולפרסום באוניברסיטה המדעית בעיר כרמאנשאה (Kermanshah), אמר בראיון לאיסנ"א, כי מדובר באירוע חסר תקדים, שמכניס את עולם הפרסום לשלב חדש, וכי מדובר במהלך פרסומי, שנועד לסייע לפפסי קולה במאבקה המסחרי מול חברת קוקה קולה. הוא העריך, כי הצבת הלוגו של החברה האמריקאית על הירח תשפיע מאוד על מכירת מוצרי החברה וכי עוד בטרם התרחש האירוע הוצבו תמונות פוטושופ של לוגו החברה על פני הירח באתרי אינטרנט רבים. הוא הביע, עם זאת, הסתייגות מהשימוש הצפוי של חברה מסחרית בירח לצרכי פרסום ואמר, כי הירח נתפס בתרבויות רבות כסמל ליופי ולשלום ולא ראוי, שהירח ששייך לכל תושבי כדור הארץ, ישמש לצרכיהן של חברות מסחריות. הוא הביע חשש, כי התפתחות הטכנולוגיה תאפשר בעתיד למלא את השמיים בפרסומות של חברות גדולות (איסנ"א, 5 יוני 2012).

ב-6 ביוני דיווח אתר החדשות אנתח'אב (Entekhab) בפליאה על מאות אלפי האזרחים, שהאמינו לשמועה הבלתי-מבוססת וצפו בירח במשך שעות ארוכות בהמתנה להקרנת הלוגו של פפסי קולה. האתר דיווח, כי אזרחים רבים המשיכו לצפות בשמיים גם לאחר שהשעה 23:30 כבר חלפה וחלקם אף טענו, כי בשל הפרשי הזמנים בין איראן למדינות המערב, ייתכן כי הלוגו יופיע בשעה מאוחרת יותר.

האתר הביע תדהמה מהאופן שבו איראנים כה רבים האמינו לשמועה וטען, כי אין זו הפעם הראשונה שאיראנים רבים מאמינים לשמועות בלתי-מבוססות. הדבר מצביע, לטענת אנתח'אב, על פתיותם הרבה של האיראנים ועל נטייתם להאמין לידיעות בלתי-מבוססות. נטייה זו קיימת מזה זמן רב בקרב האיראנים והיא התגברה אף יותר לאחר הופעת הטכנולוגיה. האתר קרא לשלטונות לבדוק, מי עמד מאחורי הפצת השמועה השקרית הזו (אנתח'אב, 6 יוני 2012).

ב-6 ביוני הוסר הדיווח המקורי בנוגע לאירוע הצפוי מאתר איסנ"א ותוך זמן קצר הציבה סוכנות הידיעות במקומו דיווח חדש בנוגע להדים הרבים, שעוררה השמועה. יומיים בלבד לאחר שאיסנ"א ראיינה חוקר שסיפק פרשנות ל"אירוע" הצפוי על פני הירח, ראיינה הסוכנות שני חוקרים אחרים, שהביעו צער על נטייתם של איראנים רבים להאמין לשמועות בלתי מבוססות. חוקר מדעי החלל, שהראם יזדאן-פנאה (Shahram Yazdanpahan), הביע צער על כך, שאזרחים רבים מעדיפים להאמין לשמועות לא-מדעיות ולמידע, שהם מקבלים בערוצים בלתי-רשמיים, כגון: מסרונים ודוא"ל. הוא ציין, כי אפילו משכילים אינם חסינים מפני תופעה זו הנובעת, לדבריו, מסיבות תרבותיות.

ד"ר מהדי זארע (Mehdi Zare), סגן המכון הבינלאומי להנדסת רעידות אדמה ולסיסמולוגיה בטהראן, אמר, כי עצוב הדבר ש-999 שנים לאחר גילוייו האסטרונומיים החדשניים של המדען האיראני, אבן-סינא, איראנים כה רבים מאמינים לשמועות פסבדו-מדעיות שכאלה. הוא ציין, כי הבערות המדעית היא שמחזקת את הבסיס לאמונה בשמועות כאלה וכי כל אדם בעל הבנה מדעית בסיסית היה צריך להבין, שלא ניתן להציג את הלוגו של חברה כלשהי על גבי הירח (איסנ"א, 7 יוני 2012).

יצוין, כי אין זו הפעם הראשונה שבה שמועות הקשורות בירח מעוררות עניין רב באיראן. בסוף נובמבר 1978, ערב חזרתו של מנהיג המהפכה האסלאמית, איתאללה ח'ומייני, לאיראן לאחר 14 שנות גלות, נפוצה באיראן שמועה, כי פניו של איש הדת הבכיר צפויות להיראות על פני הירח. אזרחים רבים התאספו בהתלהבות על גבי הגגות כדי לצפות בתופעה. אף על-פי שהשמועה הוכחשה, אזרחים רבים דיווחו, כי אכן ראו את דמותו של מנהיג המהפכה על פני הירח. 

מאמרים נוספים בתחום

במוקד אירועי השבוע

• איראן והטלטלה האזורית: סיכום כנס בטהראן בנושא: "ההתפתחויות במזרח התיכון ועתיד הסדר האזורי".
• נאום נכדו של מכונן המהפכה האסלאמית הופרע גם השנה על-ידי מפגינים תומכי המשטר ביום השנה למות ח'ומייני.
• מאמץ גובר מצד הבנק המרכזי להיאבק בתופעת ההמחאות החוזרות.
• המערכה לאכיפת קוד הלבוש האסלאמי: הגיע תור העניבות.
• תמונות השבוע: תהלוכות יום השנה למות מכונן המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'מיני.

איראן והטלטלה האיזורית: סיכום כנס בטהראן בנושא "ההתפתחויות במזרח התיכון ועתיד הסדר האיזורי"

המרכז למחקרים אסטרטגיים במועצה לקביעת האינטרס של המשטר קיים ביום שלישי שעבר (29 מאי) כנס מיוחד תחת הכותרת: "ההתפתחויות במזרח התיכון ועתיד הסדר האזורי" בהשתתפות אנשי ממשל, דיפלומטים וחוקרים מהאקדמיה. הכנס נפתח בדברים שנשאו איתאללה עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, ראש המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, ועלי-אכבר ולאיתי (Ali-Akbar Velayati), יועצו של המנהיג העליון לעניינים בינלאומיים ויו"ר האגודה העולמית של ההתעוררות האסלאמית.

בראשית דבריו התייחס רפסנג'אני לכינויים השונים בהם נעשה שימוש לצורך הגדרת ההתפתחויות בעולם הערבי. הוא הביע את דעתו, כי אין צורך להתעקש בנוגע להגדרה ספציפית להתפתחויות אלה וכי ניתן לעשות שימוש בהגדרות שונות: "התעוררות אסלאמית", "אביב ערבי" או "מהפכות עממיות". ההתפתחויות בעולם הערבי יכולות להיחשב גם כהתעוררות באומה האסלאמית, גם כתנועה חשובה בעולם הערבי וגם כשינוי בהתנהגות העמים באזור, אמר רפסנג'אני, וניתן להשתמש בהגדרות שונות. 

רפסנג'אני הצביע על הסיבות המרכזיות למהפכות בעולם הערבי, ובראשן: חוסר שביעות רצון וזעם מצד האזרחים כלפי המשטרים הרודניים והמושחתים; תלותם של המשטרים הישנים במעצמות הזרות, שהובילה להשפלת העמים הערבים; אדישות המשטרים כלפי הדת והאמונות הדתיות הרווחות בקרב העמים הערבים במקביל לניצול הדת לטובת האינטרסים שלהם; וחולשת המפלגות והארגונים הבלתי-ממשלתיים המובילה בסופו של דבר להתפרצות מהפכנית בהעדר כל דרך אחרת לשינוי ולרפורמות הדרגתיות.

בהתייחסו ליכולתה של איראן לשמש מודל לחיקוי עבור המהפכות בעולם הערבי ציין רפסנג'אני, כי איראן יכולה לשמש מודל עבור יתר העמים באזור בזכות ההיסטוריה הארוכה שלה, שבה ניכרה מעורבות העם בהתפתחויות הפוליטיות. הוא הוסיף, עם זאת, כי אילו איראן הייתה מצליחה לפתור בצורה טובה יותר את הבעיות הניצבות בפניה, היא הייתה יכולה לשמש השראה מוצלחת יותר עבור עמי המזרח התיכון והמהפכה האסלאמית הייתה מתפשטת במהירות רבה יותר.

בהמשך דבריו התייחס רפסנג'אני למקומה המרכזי של הדת בהתפתחויות באזור ואמר, כי גם באיראן פעלו גורמים שונים במהפכה החוקתית (בראשית המאה ה-20) ובמהפכה האסלאמית, ובהם גם קומוניסטים ולאומנים, אך בסופו של דבר הרוב המוחלט של העם תמך באנשי הדת.

רפסנג'אני הצביע על התפוצצות המידע כגורם מרכזי בהתפתחויות בעולם הערבי. כל אירוע שמתרחש כיום במקום מסוים זוכה לדיווח מיידי בכל אמצעי התקשורת בעולם והשפעתו של עמוד פייסבוק אחד על מיליוני בני-אדם דומה לזו של ערוצי טלוויזיה ורדיו רבים. לתקשורת ולמדיה החברתית יש, לדבריו, חשיבות עצומה והשפעה רבה על ההתפתחויות בשנתיים האחרונות. הוא טען, כי מדובר בהתפתחות מבורכת התורמת לאנושות במאבק נגד הדיכוי.

בסיום דבריו הצביע רפסנג'אני על הסכנות והאיומים הניצבים בפני המהפכות בעולם הערבי, ובראשם חילוקי הדעות הפנימיים. הוא ציין, כי גם באיראן היו חילוקי דעות בשנים הראשונות לאחר המהפכה והיו קבוצות, שלא היו מוכנות לקבל את דעת הרוב ולהסכים לניהול ענייני המדינה על-ידי אנשי הדת שזכו לתמיכה עממית נרחבת. איראן הצליחה להתגבר על האתגר בזכות מנהיגותו של איתאללה ח'מייני והתמיכה הרחבה לה הוא זכה. הוא ציין, כי אם מדינות ערב, שעברו מהפכות, יצליחו לגייס את תמיכת רוב העם ולפעול בהתאם לרצונות, שניצבו בבסיס המהפכה, הן יצליחו להתגבר על הבעיות, אך אם הן יסטו מדרך המהפכה ולא יצליחו לגבש אחדות פנימית, הן תעמודנה בפני סכנות רבות. הוא קרא למדינות ערב לשתף פעולה עם איראן ולנצל את ניסיונה והדגיש, שלאיראן אין כל שאיפות או כוונות עוינות כלפי מדינות ערב והיא מעוניינת לשתף עימן פעולה (איסנ"א, 29 מאי 2012).

בניגוד לדעתו של רפסנג'אני בנוגע לטרמינולוגיה המתאימה להגדרת ההתפתחויות בעולם הערבי טען שר החוץ לשעבר, עלי-אכבר ולאיתי, כי "התעוררות אסלאמית" היא ההגדרה היחידה המתאימה להתפתחויות אלה. הוא ציין, כי לאחר המהפכות רווחו פרשנויות שונות בנוגע למהותן. חלק טענו, שמדובר ב"מהפכות צבעוניות", אחרים טענו שמדובר ב"אביב ערבי" וחלק כינו אותן "התעוררות אסלאמית". ולאיתי טען, כי ככל שהזמן חלף התחוור, כי הכינוי הנכון הוא "התעוררות אסלאמית", כיוון שלא ניתן להכחיש שהבחירות שנערכו לאחר הפלת המשטרים בעולם הערבי הביאו לניצחונם של האסלאמיסטים.

הוא ציין, כי גורמים שונים, ובראשם המערב, ישראל וחלק ממדינות האזור, מבקשים להכשיל את המהפכות בעולם הערבי, לבלום אותן, להחזיר את התנאים שהתקיימו טרם המהפכות בעולם הערבי ובראש וראשונה למנוע את ניצחון האסלאמיסטים. הוא העריך, כי לא יהיה ניתן להחזיר את הגלגל לאחור לנוכח ההתגייסות העממית הנרחבת וחסרת התקדים, שהובילה למהפכות (אפתאב, 29 מאי 2012).

חבר הועדה המדעית של אוניברסיטת האימאם חוסיין, ד"ר חוסיין עלאא'י (Hossein Ala'i), ששימש בעברו כמפקד במשמרות המהפכה, הצביע על 12 אתגרים הניצבים בפני הממשלות החדשות בעולם הערבי:

1. חילוקי דעות מחשבתיים בין הסלפים, האחים המוסלמים והחילוניים בנוגע למהות הממשלה והשלטון. הוא הצביע על ארבעה מודלים מרכזיים הניצבים בפני המהפכנים בעולם הערבי: המודל האיראני המשלב דמוקרטיה דתית, הגנה על פלסטין ומאבק נגד "המשטר הציוני", כינון סדר חדש באזור, שיתוף פעולה בין המוסלמים ועצמאות פעולה מול ארצות-הברית; המודל התורכי המבוסס על ממשלה חילונית-דמוקרטית, קשרים טובים עם המערב והכרה בישראל לצד תמיכה בקבוצות הפלסטיניות; המודל הסעודי המבוסס על שלטון מלוכני המבקש ליישם את השריעה ותומך בפלסטין ללא עוינות כלפי ישראל ותוך שיתוף פעולה עם ארצות-הברית; והמודל הלאומי המבקש להחזיר את כבודם ההיסטורי של הערבים תוך שימת דגש על עוינות כלפי ישראל ותמיכה בפלסטינים.
2. שרידי "המשטר הישן" ומנגנוניו, שהגנו על הדיקטטורה וממשיכים לאיים על המשטרים החדשים.
3. התערבות מצד שחקנים בינלאומיים, ובעיקר ארצות-הברית, כפי שהדבר ניכר בתמיכה האמריקאית במועצה הצבאית במצרים ובהתערבות האמריקאית בבחרין.
4. ישראל ואופן ההתמודדות עם הסוגיה הפלסטינית. המפסידה הגדולה ביותר של ההתפתחויות בעולם הערבי היא ישראל והציונים חוששים מגורל הסכמי קמפ-דיוויד ומעתיד היחסים עם ממשלת מצרים העתידית. העם המצרי דורש לבחון מחדש את הסכמי השלום, אך מצרים זקוקה לסיוע השנתי מצד ארצות-הברית.
5. מדינות האזור. ערב הסעודית מבקשת להרחיק את ההתפתחויות בעולם הערבי מגבולותיה ולשמור על יציבות המשטר ולכן שולחת כוחות לבחרין, פועלת לעידוד המחשבה הסלפית, פועלת באמצעות רשתות הטלוויזיה ומזרימה כספים למדינות ערב, ובהן מצרים. גם תורכיה מבקשת להרחיב השפעתה בעולם הערבי תוך שיתוף פעולה עם ארצות-הברית.
6. ציפיות האזרחים. המהפכנים מעוניינים בתמורה יסודית בתחומי הכלכלה והרווחה, בכינון ממשלה שתאפשר חירויות חברתיות, פוליטיות ובחירות חופשיות, בחוקים שיעלו בקנה אחד עם הלכות האסלאם, בתמיכה ממשלתית בעם הפלסטיני, בכינון יציבות וביחסים טובים עם יתר ממשלות האזור.
7. אתגרים ביטחוניים. בחלק ממדינות ערב, ובהן: לוב ותימן, מאבקים שבטיים ודתיים מערערים את היציבות וגורמים לעליית קבוצות, כגון: אלקאעדה.
8. האתגר הכלכלי.
9. יריבות בין מפלגות שונות.
10. העדר ניסיון של הממשלות החדשות בניהול מדינה.
11. העדר מנהיגות. התנועות בעולם הערבי נעדרות מנהיגים והדבר סולל את הדרך להתערבות מצד מעצמות זרות בענייניהן הפנימיים של מדינות ערב.
12. חילוקי דעות בקרב המהפכנים בין הצעירים המעוניינים בשינוי מהיר ורדיקלי למנהיגים הותיקים, ששהו שנים רבות בבתי הכלא ומעדיפים שינוי הדרגתי (www.snn.ir, 29 מאי).

הדיפלומט לשעבר, חמיד אבו-טאלבי (Hamid Abu-Talebi), מהאגף למחקרי מדיניות חוץ ב"מועצה לקביעת האינטרס של המשטר", ניתח את מאפייני התנועות המהפכניות בעולם הערבי. הוא טען, כי מאפיין משותף לתנועות אלה הוא שהן לא ביקשו לשנות את המשטר הפוליטי-חברתי אלא חשבו רק על הניצחון ולא הגדירו מטרות להמשך הדרך. הן גם לא נשאו סיסמאות מיוחדות, כגון: הצורך בהחייאת השריעה.

ד"ר דאוד פירחי (Da'ud Firhi), חבר הועד המדעי של אוניברסיטת טהראן, הצביע, אף הוא, על מאפייניהן המיוחדים של התנועות המהפכניות בעולם הערבי, ובראשן התנועות האסלאמיות. פירחי טען, כי בעקבות ה-11 בספטמבר התעצבה תנועה אסלאמית חדשה בעלת שני מאפיינים שונים לעומת אלה של התנועות האסלאמיות, שפעלו בעבר. ראשית, בעוד שהתנועות המסורתיות פעלו תחת מנהיג אחד ולא היו דמוקרטיות, הרי שהתנועות האסלאמיות החדשות הן עממיות יותר. שנית, בעוד שהתנועות האסלאמיות הישנות שאפו לכונן ממשלה אסלאמית כאמצעי לאסלאמיזציה של החברה, הרי שהתנועות החדשות אינן מייחסות חשיבות רבה לממשלה ושמות את עיקר הדגש על החברה. הציפייה שלהן מהממשלה מתמקדת בצורך לכונן סדר מוגבל ולהקנות רווחה לאזרחים והן כבר אינן מצפות מהממשלה ליישם את האסלאם בחברה (www.snn.ir, 29 מאי 2012).

ד"ר חסין סלימי (Hossein Salimi), חבר הועד המדעי של אוניברסיטת עלאמה טבאבאא'י (Allameh Tabataba'i) בטהראן, הצביע על התחזקות הזיקה האזורית בין מדינות ערב בשנים האחרונות הנובעת, לדבריו, מתהליכים כלכליים, תקשורתיים ומחשבתיים. מדינות ערב זקוקות לחיזוק שיתוף הפעולה הכלכלי ביניהן כדי לספק את הצורך שלהן בגיוס הון ובפיתוח כלכלי, הן זקוקות לרשת תקשורת אחת לנוכח ההתפתחויות התקשורתיות הגלובליות ויש להן בסיס מחשבתי אסלאמי-דמוקרטי משותף, כיוון שרוב השליטים החדשים לאחר המהפכות בעולם הערבי נוטים לכיוון האחים המוסלמים. סלימי ציין, כי איראן צריכה לגבש מדיניות שתנצל את ההזדמנויות החדשות באיזור (איסנ"א, 29 מאי 2012). 

ד"ר מחמד פראזמנד (Mohammad Farazmand), שגריר איראן לשעבר בבחרין, התייחס להתפתחויות בבחרין והצביע על תלותה הכלכלית בערב הסעודית. הוא ציין, כי לאיראן יש השפעה רבה בבחרין, אך כי היא לא התערבה בהתרחשויות במדינה זו בשנתיים האחרונות. מי שיצר את הבעיות בבחרין הן ערב הסעודית וארצות-הברית, אמר פראזמנד, והן אלה שצריכות לפתור אותן.

ד"ר מחמד-כאט'ם סג'אדפור (Mohammad Kazem Sajadpour), חבר הועדה המדעית של המכללה ליחסים בינלאומיים של משרד החוץ, התייחס למעורבות המעצמות באזור הנובעת מחתירתן להגמוניה. הוא ציין, כי מעורבות זו באה בשנים האחרונות לידי ביטוי באופן עקיף, מכיוון שהתערבות ישירה הפכה יקרה מדי. בהתייחס לישראל אמר סג'אדפור, כי המערב שאף להשתמש בה למימוש מדיניותו באיזור, אך היא הפכה לבעיה עבורו.

עלי ג'נתי (Ali Jannati), שגרירה לשעבר של איראן בכווית, התייחס להתפתחויות בסוריה והדגיש את רצונן של ארצות-הברית, ישראל וערב הסעודית בהפלת משטרו של בשאר אסד. ג'נתי טען, כי גם בסוריה מתקיימים אותם התנאים, שהתקיימו במדינות ערב בהן התחוללו מהפכות: משטר רודני, עוני, פערים חברתיים, שחיתות בצמרת השלטונית ופגיעה בכבוד האדם. הוא טען, כי מדיניות המשטר בסוריה גרמה לתסיסה בקרב הרוב הסוני במדינה.

הוא התייחס למעורבותן של תורכיה, ערב הסעודית, קטר ומדינות המערב בסוריה ולתמיכתן באופוזיציה הסורית. הוא ציין, כי ממשלת תורכיה עשתה טעות אסטרטגית בתמיכתה באחים המוסלמים בסוריה, כיוון שלא הבינה את ההבדלים בין סוריה ליתר המשטרים בעולם הערבי. בהתייחסו לתמיכתה הנמשכת של איראן במשטרו של אסד אמר השגריר לשעבר, כי אף על-פי שאיראן אינה מסכימה עם חלק מהתנהלותו של המשטר הסורי ומעוניינת בקידום רפורמות במדינה, הרי שאין לה ברירה אלא לתמוך במשטרו של אסד לנוכח שיתוף הפעולה בין ארצות-הברית, ישראל וערב הסעודית בניסיון להפיל את המשטר הסורי, שעלול להוביל לאובדן התמיכה בהתנגדות בלבנון ובפלסטין. ג'נתי הגדיר את החלטת איראן לתמוך במשטר הסורי כהעדפת האפשרות הרעה על-פני האפשרות הרעה יותר (www.snn.ir, 29 מאי 2012).

נאום נכדו של מכונן המהפכה האסלאמית הופרע גם השנה על-ידי מפגינים תומכי המשטר ביום השנה למות ח'מיני

נאומו של חסן ח'מיני (Hassan Khomeini), נכדו של מנהיג המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'מיני, הופרע השבוע במהלך טקס יום השנה ה-23 למות ח'מיני. הנאום, שנשא חסן במאוזוליאום לזכר ח'מיני מדרום לטהראן, נקטע מספר פעמים על-ידי תומכי המשטר והמנהיג העליון, שקראו לעברו קריאות בגנותו ובגנות מתנגדי המשטר ותפישת "שלטון חכם ההלכה". בין הקריאות שנשמעו: "מוות למתנגדי שלטון חכם ההלכה", "הדם בעורקינו הוא מתנה למנהיג [עלי ח'אמנהאי]" ו"כל הצבא הזה ערוך ומוכן למען אהבת המנהיג". במהלך הטקס המרכזי קראו השנה תומכי המנהיג גם קריאות שכוונו נגד "הזרם הסוטה" המזוהה עם הנשיא אחמדינז'אד וראש לשכתו, רחים משאא'י (Rahim Masha'i). על אף הקריאות נגדו הצליח ח'מיני להשלים את נאומו כמתוכנן (איסנ"א, 3 יוני 2012).

בנאום, שבו ביטא את השקפת עולמו הרפורמיסטית, שיבח ח'מיני את דרכו של סבו ואמר, כי יש להפקיד את ניהול ענייני החברה בידי מנהיגים ישרי דרך כפי שהיה סבו, כיוון שרק מנהיגים כאלה יכולים לפתור את הבעיות הניצבות בפני החברה. ח'מיני התייחס למושג ה"מדוכאים" (מסתזעפין, mostaz'afin), שהודגש על-ידי מכונן המהפכה האסלאמית, ואמר, כי דיכוי אינו קיים רק בתחום הכלכלי וכי יש להתייחס למושג "מדוכאים" גם בהקשר התרבותי. החברה חייבת לסייע לאזרחים המדוכאים בכל התחומים ולחלצם מדיכוי זה ואילו המנהיגים ישרי הדרך חייבים לשרש את הדיכוי מן היסוד (מהר, 3 יוני 2012).

בתגובה להפרעות לנאומו של חסן ח'מיני אמר חבר המג'לס הרפורמיסטי לשעבר, קדרתאללה עליח'אני (Qodratollah Alikhani), כי קריאותיהם של קומץ אזרחים במהלך נאום נכדו של ח'מיני נועדו להסתיר את הקריאות, שנישאו נגד הנשיא אחמדינז'אד במהלך טקסי יום השנה למות ח'מיני. עליח'אני גינה את אלה שהפריעו לנאומו של ח'מיני והדגיש, כי מדובר בקומץ קטן של כ-200 איש, שלא הצליחו להפריע למהלך הטקס. הוא ציין, כי מדובר בקריאות חסרות חשיבות, וכי הקהל הגדול, שנכח בטקסי יום השנה למות ח'מיני, לא הצטרף לקריאות אלה בשל האהדה הרבה לה זוכה משפחתו של מכונן המהפכה (ח'בר אונליין, 3 יוני 2012). 

גם בטקס יום השנה ה-21 למות ח'מיני, שהתקיים לפני שנתיים, הופרע נאומו של חסן ח'מיני הנחשב לאחד התומכים הבולטים בתנועה הרפורמיסטית. בצעד חסר תקדים מנעו ממנו מפגינים תומכי המשטר להשלים את נאומו, לאחר שקראו קריאות בגנותו ובגנות האופוזיציה הרפורמיסטית ומנהיגיה. התקרית עוררה סערה ודווחה בהרחבה באמצעי התקשורת האיראנים. בכירים באופוזיציה הרפורמיסטית, ובהם כמה אנשי דת בכירים, מתחו ביקורת חריפה על הפגיעה בכבוד נכדו של מכונן המהפכה האסלאמית וטענו, כי ההפרעה לנאומו תוכננה מראש על-ידי תומכי המשטר כחלק מהמערכה המנוהלת נגד האופוזיציה הרפורמיסטית מאז הבחירות לנשיאות 2009 והמהומות שפרצו בעקבותיהן. תומכי המשטר, לעומת זאת, הצדיקו את הקריאות נגד ח'מיני וטענו, כי קשריו הקרובים עם ראשי האופוזיציה וסטייתו מדרכו של סבו הם שעוררו את המחאה הציבורית כנגדו.

לאחרונה הכחיש חסן ח'מיני דיווחים, לפיהם בכוונתו להתמודד מטעם הזרם הרפורמיסטי בבחירות לנשיאות איראן הצפויות בשנת 2013. דובר מטעמו אישר, לעומת זאת, דיווח בנוגע לפגישה, שקיים לאחרונה עם הנשיא אחמדינז'אד ושפרטיה אינם ידועים (מהר, 21 מאי 2012).

מאמץ גובר מצד הבנק המרכזי להיאבק בתופעת ההמחאות החוזרות

הבנק המרכזי פרסם השבוע הנחיות חדשות, שנועדו לבלום את העלייה הנמשכת בהיקף תופעת ההמחאות החוזרות במדינה. מנתונים, שפרסם הבנק בחודש אפריל, עולה, כי היקף ההמחאות החוזרות הגיע בשנה האיראנית הקודמת (2012-2011) ל-31 טריליון תומאן (כ-25 מיליארד דולרים). קרוב ל-13% מסך כל ההמחאות הבנקאיות הוגדרו כ"המחאות חוזרות". היומון דניא-י אקתצאד (עולם הכלכלה, Donya-ye Eqtesad) דיווח לאחרונה, כי ב-11 החודשים הראשונים של שנת 1390 [21 מרץ 2011 – 19 פברואר 2012] חזרו 6 מיליון המחאות מתוך 46 מיליון המחאות שנסחרו בבנקים. נתון זה משקף עליה של קרוב ל-25% בהיקף ההמחאות החוזרות לעומת השנה שקדמה לה. רוב המומחים לענייני כלכלה מעריכים, כי העלייה בהיקף ההמחאות החוזרות נובעת מהאווירה הקשה במערכת העסקית האיראנית בשנה האחרונה (דניא-י אקתצאד, 21 אפריל 2012).

לנוכח התגברות תופעת ההמחאות החוזרות הודיע השבוע בכיר בבנק המרכזי, כי הבנק המרכזי העביר לכלל הבנקים באיראן הנחיות חדשות, שנועדו להגביל את בעלי ההמחאות החוזרות. אמיר-חסין אמין אזאד (Amir-Hossein Amin Azad), האחראי על הוראות הבנקים ועל המאבק בהלבנת הון בבנק המרכזי אמר במסיבת עיתונאים, כי 12.5% מכלל ההמחאות הבנקאיות חוזרות וכי מדובר בשיעור כפול מזה שהיה בשנת 2009. הבכיר ציין, כי העלייה בהיקף ההמחאות החוזרות נובעת מגורמים כלכליים, מהעדר חוקים והנחיות פיקוח על חשבונות הבנקים ומשימוש בלתי נכון בהמחאות על-ידי הציבור. הוא אמר, כי בהעדר הנחיות ברורות בנושא בחן צוות בבנק המרכזי את הדרכים לצמצם את היקף התופעה והמליץ להטיל הגבלות שונות על בעלי המחאות חוזרות. על-פי ההנחיות החדשות לא יסופקו לבעלי המחאות חוזרות שירותי בנקים למשך 7 שנים.

כמו כן יוטלו עליהם הגבלות נוספות, ובהן: מניעת קבלת הלוואות ומטבע חוץ, איסור על פתיחת חשבון בנק חדש, מניעת קבלת אשראי בנקאי וערבויות בנקאיות ומניעת שירותים בנקאיים אלקטרוניים. כמו כן הונחו הבנקים לנקוט בצעדים שונים, שנועדו לוודא, כי בחשבונות הבנקים של לקוחות המשלמים באמצעות המחאות מופקד סכום כסף מספיק לצורך תשלום ההמחאות ששולמו על-ידם. ההנחיות החדשות מתייחסות גם לאיסור על פתיחת יותר מחשבון בנק אחד בכל בנק עבור לקוח בודד ומחייבות את הבנקים לאשר מול משרד הפנים את הכתובת הנמסרת על-ידי אזרח הפותח חשבון בנק חדש על מנת לוודא, שאכן מדובר בכתובתו האמיתית. אמין אזאד הבהיר, כי ההנחיות החדשות אינן מונעות את יציאתו מן הארץ של בעל המחאה שחזרה (איסנ"א, 30 מאי; Tejarat Press, 1 יוני 2012; אפתאב, 4 יוני 2012).

בתגובה להנחיות החדשות של הבנק המרכזי בנוגע להגבלות על בעלי המחאות חוזרות אמר ראש הארגון לפיקוח כללי ברשות השופטת, מצטפא פור-מחמדי (Mostafa Pour-Mohammadi),כי ההנחיה בנוגע למניעת שירותים בנקאיים למשך שבע שנים מלקוחות, שהמחאותיהם חזרו, אינה חוקית. הוא ציין, כי יבדוק את הנושא ואם יתברר, כי הנחיה כזו אכן ניתנה, ימנע הארגון שבראשותו את יישומה (פארס, 3 יוני 2012).

המערכה לאכיפת קוד הלבוש האסלאמי: הגיע תור העניבות

סוכנות הידיעות איסנ"א דיווחה בשבוע שעבר, כי כוחות ביטחון הפנים החלו לאכוף את האיסור על מכירת עניבות בחנויות למכירת בגדים ברחבי טהראן. אחד המוכרים אמר לכתב הסוכנות, כי החנויות חויבו בימים האחרונים לאסוף את כל העניבות מהחנויות. ראש התאחדות מוכרי החולצות ציין, כי לאחר ניצחון המהפכה האסלאמית אסרו השלטונות על מכירת עניבות, אך איסור זה לא נאכף בדרך כלל באופן רציני. הוא מסר, כי החנויות גם הונחו להחליף את הלוגו שלהן, שעליו הופיעה תמונת עניבה, וכי הפקחים מטעם השלטונות אסרו להציב עניבות בחלונות הראווה (איסנ"א, 29 מאי 2012).

האתר תאבנאכ (Tabnak) הביע השבוע הסתייגות מההקצנה הניכרת במערכה לאכיפת קוד הלבוש האסלאמי, שבאה לידי ביטוי באכיפת האיסור על מכירת עניבות. האתר תהה, מדוע מצאו כוחות ביטחון הפנים לנכון לאכוף דווקא עכשיו את החוק האוסר על מכירת עניבות, שלא נאכף במשך שנים; האם אין חוקים אחרים שראוי ליישמם קודם לכן; האם לא היה עדיף, שכוחות ביטחון הפנים יבצעו משימות חשובות יותר מאיסוף עניבות מהחנויות; והאם המערכה לאכיפת קוד הלבוש האסלאמי בשנים האחרונות היתה כה מוצלחת, שיש מקום להרחיבה עתה גם לתחום העניבות (תאבנאכ, 2 יוני 2012).

מאז המהפכה האסלאמית (1979) נחשבת העניבה באיראן סמל לתרבות המערבית והשלטונות פועלים למגר את השימוש בה. אף על-פי כן גבר בשנים האחרונות השימוש בעניבות, בעיקר על-ידי צעירים, כחלק מהתרחבות ההשפעה המערבית על דפוסי הלבוש במדינה. בכירי המשטר ועובדי משרדי הממשלה עדיין נמנעים מלהופיע בציבור כשהם לובשים עניבה.

במאי 2008 הצהיר סגן ראש המכס האיראני, כי בכוונת רשויות המכס לאסור על יבוא עניבות המנוגדות, לדבריו, לתרבות האיראנית. באוגוסט אותה שנה נדרשו למעלה מ-30 סטודנטים לרפואה מאוניברסיטת אמיר כביר בטהראן להתייצב בפני ועדת המשמעת של האוניברסיטה, לאחר שהופיעו בטקס סיום לימודיהם כשהם לבושים בעניבה.

בנובמבר 2010 דיווח אתר החדשות השמרני בולתן ניוז (Bultan news) על עיצובה של "העניבה האסלאמית" הראשונה מתוצרת איראן.

העניבה עוצבה בצורת חרב ד'ו אל-פקאר (Zulfiqar), חרבו של האימאם עלי בן-אבו טאלב, האימאם השיעי הראשון, והיא מעוטרת בחדית' (מסורת פרי הנביא מחמד) העוסק בחרב זו. מעצבה של העניבה, המת כמילי (Hemat Komeili), ציין, כי החליט לעצב עניבה זו התואמת את ערכי האסלאם לנוכח התנגדותם של אנשי-דת רבים לשימוש בעניבות מערביות. העניבה אושרה, לדבריו, על-ידי כמה אנשי דת שיעים בכירים (בולתן ניוז, 16 נובמבר, 2010). 

מאמרים נוספים בתחום

במוקד אירועי השבוע

• בעקבות שיחות הגרעין בבגדאד: איראן מטילה על המערב את האחריות לכישלון השיחות.
• עלי לאריג'אני נבחר מחדש לראשות המג'לס.
• הפתעה וביקורת באיראן מעלייתו של אחמד שפיק לסיבוב השני בבחירות לנשיאות מצרים.
• "אולימפיאדת המהגרים" : 62% מהצעירים האיראנים, שזכו במדליות באולימפיאדות למדעים, היגרו למערב.
• תמונות השבוע: ישיבת הפתיחה של המושב הראשון של המג'לס התשיעי.

בעקבות שיחות הגרעין בבגדאד: איראן מטילה על המערב את האחריות לכישלון השיחות

בתום סבב השיחות השני בין איראן לקבוצת המדינות 5+1, שהסתיים בשבוע שעבר בבגדאד ללא התקדמות, הטילה התקשורת האיראנית על המערב את האחריות לכישלון השיחות וטענה, כי מדינות המערב נסוגו מההתחייבויות שנתנו במהלך שיחות איסטנבול.

במהלך שני ימי הדיונים לא הסכימה איראן לדרישת המערב להשעות את העשרת האורניום ל-20% בתמורה לערבויות לקבלת דלק גרעיני בעתיד ולהשעיית חלק מהסנקציות. במהלך יום הדיונים הראשון יצרה המשלחת האיראנית אווירת משבר וטענה, כי שש המעצמות חזרו בהן מהעמדה שהציגו בסבב השיחות באיסטנבול לפיה יבצעו מחוות בתמורה לצעדים איראנים בסוגיית הגרעין. אמצעי התקשורת האיראנים, שדיווחו על המשבר בשיחות, האשימו את מדינות המערב באחריות למבוי הסתום וטענו, כי הן לא סיפקו תשובות ברורות להצעה האיראנית. סוכנות הידיעות פארס טענה, כי נציגי המערב אינם מוכנים ליטול סיכונים ומעוניינים לבזבז זמן. חוסר היכולת מצד המערב להיענות להצעותיה של איראן מעיד, לטענת פארס, על העדר הסכמה בקרב קבוצת המדינות 5+1, בעיקר בנוגע להמשך הסנקציות המוטלות על איראן. סוכנות הידיעות "מהר" הטילה על ארצות-הברית את האחריות המרכזית למבוי הסתום אליו נקלעו השיחות וטענה, כי הצהרותיהם של נציגי המערב במהלך השיחות דומות לאלה של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו (פארס; מהר, 24 מאי 2012). סוכנות הידיעות אירנ"א האשימה, אף היא, את המערב באחריות לכישלון השיחות וטענה, כי ההצעה, שהעבירו נציגי המערב לאיראן במהלך השיחות, אינה עדכנית ואינה מאוזנת (אירנ"א, 24 מאי).

חרף המחלוקות הסכימו שני הצדדים לשוב ולהיפגש ובשעות אחר הצהריים של יום הדיונים הראשון דיווחה התקשורת האיראנית, כי המשך השיחות התנהלו באווירה חיובית יותר וכי נציגי המערב הסכימו לדון בהסרת הסנקציות, לאחר שהגיעו למסקנה, כי עדיף לנקוט בצעדים בוני אמון כלפי איראן (פארס, 24 מאי 2012). בתום סבב השיחות סוכם על סבב נוסף, שייערך במוסקבה ב-19-18 בחודש יוני. במסיבת עיתונאים, שהתקיימה בתום השיחות, הצהיר ראש המשלחת האיראנית, סעיד ג'לילי, כי איראן התעקשה על זכותה להמשיך בהעשרת אורניום ולקיים מעגל דלק גרעיני מלא. הוא שב וציין, כי איראן עמדה בהתחייבויותיה בהתאם לאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT) וכי אסטרטגיית הלחצים של המערב הגיעה לסוף דרכה. הוא הוסיף, עם זאת, כי קיימת אפשרות להגיע לפשרה בנוגע להעשרת האורניום לרמה של 20%.

לאחר השיחות סיכמה סוכנות הידיעות פארס את הישגי איראן מהסבב האחרון. פארס שיבחה את מנהלי המשא ומתן האיראנים על אופן ניהול השיחות, שהובילו לטענתה למספר הישגים חשובים: איראן הצליחה לכלול במסגרת השיחות גם סוגיות אזוריות המבטאות את מעמדה האזורי והעולמי, היא הצליחה לשנות את טקטיקת המשא ומתן של המערב מטקטיקה המבוססת על הפעלת לחץ נגד איראן לטקטיקה המבוססת על נכונות לשיתוף פעולה עימה, היא השפיעה על קביעת מיקום השיחות ועל סדר יומן, היא הפכה ממדינה מואשמת למדינה התובעת את זכויותיה והצליחה לאלץ את מדינות המערב להתחשב בזכויותיה ולהציע לה ויתורים בנושאים שונים ולא רק לתבוע ממנה ויתורים. השיחות מבטאות, לטענת פארס, את התחזקות יכולת המיקוח של איראן ואת עליית מעמדה האזורי ומחזקות את ההכרה מצד דעת הקהל הפנימית באיראן בהישגי מנהלי המשא ומתן וביכולתם להבטיח את זכויותיה של ארצם (פארס, 26 מאי 2012).

בתגובות ובפרשנויות, שהתפרסמו עם תום השיחות בבגדאד, ביטאו אמצעי התקשורת האיראנים עמדות שונות בנוגע לתוצאותיהן ולמשמעויותיהן. עורך היומון כיהאן (Keyhan), חסין שריעתמדרי ((Hossein Shariatmadari, ביטא את הגישה המתריסה ביותר וקרא לשלטונות איראן, שלא להשתתף בסבב השיחות הבא במוסקבה. במאמר מערכת, שפרסם היומון, נטען, כי מדינות המערב מנצלות את השיחות על מנת להבטיח את צרכיהן הפוליטיים על רקע המשבר הפוקד את המערב וכי הן מעוניינות במשא ומתן רק כדי למשוך זמן ולא כדי למצוא פתרון לבעיות מול איראן. המשך השיחות במתכונתן הנוכחית, שאינה מבוססת על הדדיות בין איראן למערב, כמוהו כנכונות איראנית לשחק במגרשו של האויב.

שריעתמדרי טען, כי מדינות המערב הסכימו במהלך השיחות באיסטנבול לסגת לראשונה מ"הקווים האדומים" שלהן ולהכיר בזכותה של איראן להעשרת אורניום. שיחות בגדאד לא ביטאו, עם זאת, שינוי אסטרטגי במדיניות המערב והן שבו והעלו תביעות בלתי-חוקיות בנוגע להשעיית העשרת האורניום לרמה של 20% אך לא הציעו דבר בתמורה. נציגי המערב לא הסכימו לדון בביטול הסנקציות, שהוטלו על איראן מתוקף החלטות מועצת הביטחון, או בביטול הסנקציות החד-צדדיות שהוטלו על-ידי ארצות-הברית. לא ברור, אם כן, לשם מה נועדו השיחות מבחינת איראן.

ארצות-הברית ובעלות בריתה מעוניינות, לטענת שריעתמדרי, לנהל את המשא ומתן אך ורק על מנת להבטיח את האינטרסים שלהן: פיקוח על מחירי הנפט, מניעת פגיעה נוספת בכלכלתן,  צמצום השפעת "המהפכות האסלאמיות" באיזור והפגיעה במעמדן של ארצות-הברית ובעלות בריתה. אם לשפוט על-פי האופן שבו נוהלו סבבי השיחות בין איראן למערב עד כה, יש להניח, שגם השיחות במוסקבה לא יובילו להישגים כלשהם מבחינת איראן ונוכחותה בשיחות רק תשרת את הצורך של אויביה בניהול המשא ומתן. עדיף, לפיכך, שאיראן לא תיטול בהן חלק (כיהאן, 26 מאי 2012).

היומון השמרני ג'מהורי-י אסלאמי (Jomhuri-ye Eslami), ביטא, אף הוא, גישה תקיפה כלפי מדינות המערב והאשימן בכניעה לדרישות ישראל ו"הלובי הציוני". במאמר מערכת, שכותרתו: "מדוע הסתיימו השיחות במבוי סתום?", נטען, כי המערב בהנהגת ארצות-הברית אינו מוכן להכיר בזכויותיה הגרעיניות של איראן וממשיך לתבוע את השעיית העשרת האורניום לה זכאית איראן מתוקף ה-NPT. 

הפגישות, שקיימו בכירים ישראלים עם מנהלי המשא ומתן מטעם קבוצת המדינות 5+1, ובהם גם שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, ועם נציגי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), תרמו לכישלון השיחות. הלובי הציוני באמריקה ובאירופה הצליח, לטענת ג'מהורי-י אסלאמי, להשפיע ולמנוע את הצלחת השיחות. השפעת הציונים בוושינגטון הביאה להחלטות, שהתקבלו בבית הנבחרים האמריקאי נגד איראן בימים שקדמו לסבב השיחות. נסיעתו לתל-אביב של נציג ארצות-הברית לשיחות בגדאד בתום הדיונים מעידה על כך, ש"המשטר הציוני" פעל בדרכים שונות על מנת לממש את יעדיו בנוגע לשיחות ושהחוגים הציונים הם המשפיעים ביותר על גיבוש מדיניות המערב כלפי איראן.

היומון גרס, כי עתיד השיחות הבאות ברור לחלוטין לנוכח מציאות זו. היעד של הציונים הוא למנוע מאיראן באופן מוחלט את הטכנולוגיה הגרעינית והמערב פועל למימוש דרישות הציונים. כל עוד יישארו מדינות המערב תחת שליטה ציונית, אין איראן יכולה לקוות לשינוי כלשהו בעמדות המערב והשיחות יסתיימו במבוי סתום (ג'מהורי-י אסלאמי, 26 מאי 2012).

גם היומון סיאסת-י רוז (Siyasat-e Rooz) האשים את מדינות המערב בניסיון לבזבז זמן. הסנקציות הבלתי-אנושיות המוטלות על איראן הן הנשק האחרון הנמצא בידי המערב, טען היומון, ואם איראן תשכיל להתמודד עימן באמצעות התנהלות נכונה, יעמוד המערב בפני השפלה ובעיות חמורות. המערב החושש מפני כישלון תוכניותיו לנוכח נחישותם ורצונם הלאומי של האיראנים תולה את תקוותיו בהמשך המערכה הפסיכולוגית והלחצים נגד איראן. מדינות המערב מעוניינות להמשיך בשיחות עם איראן כדי לקנות זמן, שיאפשר להן להמשיך במערכה נגדה בתקווה לאלצה בסופו של דבר להסכים לויתורים. היומון קרא למנהלי המשא ומתן מטעם איראן לנהל את השיחות באופן שלא יאפשר למערב להמשיך ולבזבז זמן (סיאסת-י רוז, 25 מאי 2012).  

היומונים שרק (Shargh) ו-תהראן אמרוז (Tehran Emrooz) טענו, לעומת זאת, כי לא ניתן להגדיר את שיחות בגדאד ככישלון. במאמר פרי-עטו של הפרשן הפוליטי הבכיר, צאדק זיבאכלאם (Sadeq Zibakalam), שהתפרסם ביומון הרפורמיסטי שרק תחת הכותרת: "הציון המצוין של הדיפלומטים האיראנים", נכתב, כי יש לראות בשיחות הצלחה עבור איראן, כיוון שהן הובילו לנקודת מפנה בינה למערב. מנהלי המשא ומתן האיראנים, סעיד ג'לילי ועלי באקרי, הצליחו להוכיח למערב, כי איראן רצינית בכוונתה להגיע להסכם ולפשרה. הם היו, עם זאת, צריכים להוכיח, כי גם לאיראן יש "קווים אדומים" שעליהם היא אינה מוכנה לוותר. מנהלי המשא ומתן היו צריכים לשמור על איזון בין "הקווים האדומים" של איראן לבין הצורך להמשיך במשא ומתן עם המערב ומבחינה זו הם ביצעו את עבודתם כראוי. שני הצדדים הפגינו במהלך השיחות רצינות והוכיחו, שהם אינם מעוניינים למשוך זמן. קביעת סבב שיחות נוסף בעוד שלושה שבועות מוכיחה, לטענת זיבאכלאם, כי המערב הבין, שאיראן רצינית בכוונתה להגיע להסכם בסוגיית הגרעין (שרק, 26 מאי 2012).

גם תהראן אמרוז המזוהה עם ראש עיריית טהראן, מחמד באקר קאליבאף (Mohammad Baqer Qalibaf), גרס, כי לא ניתן להגדיר את השיחות ככישלון, כיוון שההחלטה על סבב שיחות נוסף במוסקבה מעידה על כך, שלצד הקושי להגיע להסכם קיימות רצינות ותקווה אצל שני הצדדים. לא ניתן להגיע להסכם כולל בתום סבב קצר אחד, נכתב במאמר מערכת שפרסם היומון, שכן סוגיית הגרעין היא אחת הסוגיות הבינלאומיות המורכבות ביותר. במהלך השיחות נוצרה, עם זאת, הזדמנות להגיע להסכם וקיימת נכונות מצד שני הצדדים להגיע לתוצאות. פתרון בעיית הגרעין מחייב את מדינות המערב לקחת בחשבון את ההיבטים הכלכליים, הפוליטיים, המשפטיים והאזוריים ולהתחשב בחוסר שביעות רצונה של טהראן מהתנהגותן הקודמת כלפי איראן. סבבי השיחות באיסטנבול ובבגדאד מעידים על כך, שהמערב מבין זאת יותר מבעבר. היומון העריך, כי סבב השיחות הבאות במוסקבה הקרובה יותר לעמדותיה של איראן עשוי להוביל לנקודת מפנה ולהביא לתחילת סופה של סוגיית הגרעין (תהראן אמרוז, 26 מאי 2012).

האתר עצר-י איראן (Asr-e Iran) הביע, אף הוא, תקווה להתקדמות בסבב השיחות הקרוב בין איראן למערב. במאמר פרשנות, שפרסם האתר בתום שיחות בגדאד, נכתב, כי בכל הקשור להתקדמות טכנולוגית בתוכנית הגרעין פועל הזמן לטובת איראן, כיוון שהיא יכולה לשפר את העשרת האורניום ואת ייצור הדלק הגרעיני מבחינה כמותית ואיכותית. יש לזכור, עם זאת, כי כלכלה המושפעת מסנקציות אינה משרתת את האינטרסים של איראן. אומנות הדיפלומטיה היא למצוא את האיזון הנכון בין צרכי הגרעין לצרכי הכלכלה, נכתב באתר (עצר-י איראן, 25 מאי 2012). 

עלי לאריג'אני נבחר מחדש לראשות המג'לס

יו"ר המג'לס השמיני, עלי לאריג'אני, נבחר השבוע לתפקיד יו"ר המג'לס התשיעי, שהחל השבוע את מושבו הראשון לאחר הבחירות. בהצבעה, שהתקיימה ביום שני (28 מאי), גבר לאריג'אני על ע'לאם-עלי חדאד עאדל (Gholam-Ali Haddad Adel), ששימש כיו"ר המג'לס השביעי. לאריג'אני זכה בתמיכת 173 מבין 275 חברי המג'לס, שהשתתפו בהצבעה, לעומת 100 חברי מג'לס שתמכו במועמדותו של חדאד עאדל. בשלב זה נבחר לאריג'אני כיו"ר זמני עד להשלמת מספר הליכים ניהוליים (פרוצדוראליים), שנועדו לאשר סופית את הליך בחירתם של חברי המג'לס. לתפקיד שני סגני יו"ר המג'לס נבחרו מחמד-רזא באהנר (Mohammad-Reza Bahonar) ומחמד חסן אבו-תראבי פרד (Mohammad Hassan Abu-Torabi Fard), שכיהנו בתפקידים אלה גם במג'לס הקודם.

מאז הבחירות האחרונות למג'לס רווחו ההערכות, כי חדאד עאדל יצליח לגבור על לאריג'אני במרוץ על ראשות הרשות המחוקקת. בימים האחרונים התברר, עם זאת, כי לאריג'אני הצליח להשיג את תמיכת רוב חברי המג'לס המזוהים עם חזית האצולגראיאן המאוחדת בעוד שיריבו נתמך בעיקר על-ידי חברי המג'לס המשתייכים לחזית העמידה האיתנה (ג'בהה-י פאידארי, Jebhe-ye Paydari) המזוהה עם האגף הימני-רדיקלי במחנה השמרני.

לאחר בחירתו הודה לאריג'אני לחברי המג'לס על האמון שנתנו בו ולחדאד עאדל על התמודדותו בבחירות לראשות הרשות המחוקקת המעידה, לדבריו, על תפישתו הדמוקרטית של המג'לס. הוא הדגיש את הצורך לשמור על עצמאותו של המג'לס ביחס לרשויות האחרות תוך נכונות לשיתוף פעולה עימן, לפעול בהתאם להנחיותיו של המנהיג העליון ולהגן על זכויות העם. בנאומו התייחס לאריג'אני לסוגיות הפנים והחוץ הניצבות בפני איראן, ובראשן המשא ומתן הגרעיני, ההתפתחויות בעולם הערבי ובעיות הכלכלה. הוא אמר, כי המג'לס יפעל להכשלת מאמציהם של אויבי איראן להחליש את כלכלתה ולפתרון הבעיות הכלכליות, ובראשן האינפלציה והאבטלה (איסנ"א, 28 מאי 2012). בחירתו של לאריג'אני, מיריביו הפוליטיים המרכזיים של הנשיא אחמדינז'אד, לראשות המג'לס צפויה להביא להמשך חילוקי הדעות החריפים בין המג'לס לממשלה, שניכרו בשנים האחרונות.

ההתמודדות על תפקיד יו"ר המג'לס שבה וחשפה את חילוקי הדעות הפנימיים במחנה השמרני. במהלך הימים שקדמו להצבעה קיימו חברי המג'לס השמרנים מספר פגישות לצורך גיוס תמיכה בשני המועמדים. היומון הרפורמיסטי אעתמאד (E'temad) טען בסוף השבוע שעבר, כי המרוץ לראשות המג'לס מעיד על כישלון המאמצים להשגת אחדות במחנה השמרני. חילוקי הדעות החריפים בין תומכי הממשלה למג'לס והפילוג בין חזית האצולגראיאן המאוחדת לחזית העמידה האיתנה בבחירות באו שוב לידי ביטוי במאבק להנהגת המג'לס. "אעתמאד" העריך, כי לאריג'אני זוכה בתמיכת הגרעין המרכזי של הזרם השמרני-מסורתי בעוד שחדאד עאדל זוכה בעיקר לתמיכת "חזית העמידה האיתנה". במאמר מערכת, שפרסם היומון, נכתב, כי עדיף שהשמרנים ימצאו את הדרך להגדיר את זהותם הפוליטית במקום לבזבז אנרגיה על אחדות, שלעולם לא תושג. חילוקי הדעות במחנה השמרני הם רבים עד כדי כך, שלא ניתן להשתמש במונח "אצולגראיאן" להגדרת כל חברי הזרם השמרני (אעתמאד, 26 מאי 2012).

בעקבות בחירת לאריג'אני העלה האתר רג'א ניוז (Raja News), המזוהה עם חזית העמידה האיתנה ותמך במועמדותו של חדאד עאדל, ספקות בנוגע לתקינות הליך ההצבעה ותהה, כיצד חדאד עאדל, שמועמדותו לראשות המג'לס זכתה בסוף השבוע בתמיכתם של 132 חברי מג'לס, קיבל בסופו של דבר רק 100 קולות (רג'א ניוז, 28 מאי). לעומתו, מתח האתר עצר-י איראן (Asr-e Iran), המזוהה עם מתנגדי הנשיא אחמדינז'אד במחנה השמרני, ביקורת על החלטת חדאד עאדל להתמודד גם לאחר שהתבררו יחסי הכוחות בינו ללאריג'אני ואף במחיר פילוג חריף במחנה השמרני. היה עדיף, נכתב באתר, אילו חדאד עאדל היה ממשיך בפעילותו התרבותית בה עסק בשנים האחרונות. משעה שנבחר למג'לס הציפיה ממנו היא למלא את תפקידו כחבר מג'לס פעיל גם לאחר שלא נבחר כיו"ר (עצר-י איראן, 28 מאי 2012).

בתוך כך דיווחו השבוע כמה אמצעי תקשורת המזוהים עם האופוזיציה הרפורמיסטית, כי משמרות המהפכה תמכו במועמדותו של חדאד עאדל לראשות המג'לס. בדיווח, שמהימנותו אינה ברורה, נטען, כי נציג המנהיג במפקדת ח'אתם אל-אנביאא' (Khatam-ol-Anbiyaa'), תאגיד הבינוי של משמרות המהפכה, הביע לאחרונה תמיכה במועמדותו של חדאד עאדל והזהיר מפני המשך כהונתו של לאריג'אני הפועל כביכול בתיאום עם הנשיא אחמדינז'אד ויו"ר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, לשכנע את המנהיג העליון להסכים לניהול משא ומתן עם ארצות-הברית. האתר דיגרבאן טען, כי היעדרותו של מפקד משמרות המהפכה, מחמד-עלי ג'עפרי (Mohammad-Ali Ja'fari), מישיבת הפתיחה של מושב המג'לס החדש עשויה להעיד על מורת רוחם של משמרות המהפכה מהתנהלות המג'לס בראשות לאריג'אני (דיגרבאן, 28 מאי 2012). בשבוע שעבר עורר חבר המג'לס, עלי מטהרי (Ali Motahari), סערה לאחר שטען, כי משמרות המהפכה התערבו בבחירות האחרונות למג'לס ותמכו במועמדים מסוימים. טענתו הוכחשה בתוקף בהודעה רשמית מטעם משמרות המהפכה.

הפתעה וביקורת באיראן מעלייתו של אחמד שפיק לסיבוב השני בבחירות לנשיאות מצרים

אמצעי התקשורת השמרנים הביעו פליאה מתוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות מצרים ובעיקר מעלייתו של אחמד שפיק, המזוהה עם "המשטר הישן", לסיבוב השני.

האתר עצר-י איראן (Asr-e Iran) כתב, כי אף אחד לא ציפה, ששפיק, ראש הממשלה האחרון בתקופת נשיאותו של חסני מבארכ, יצליח לגבור על עמרו מוסא או על עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח ולעלות לסיבוב הבחירות השני. האתר העריך, כי שפיק קיבל את רוב הקולות מתומכי המשטר הקודם ומהנוצרים החוששים מפני עליית ממשלה אסלאמית במצרים. במאמר פרשנות שפרסם האתר בעקבות פרסום תוצאות הבחירות נטען, כי חוסר היציבות במצרים לאחר נפילת מבארכ גרם לכך, שרבים במצרים מעדיפים את שובו של המשטר הרודני הישן על פני המשך המצב המהפכני הקיים. שיעור ההצבעה הנמוך יחסית תרם, אף הוא, להישג לו זכה שפיק. הבחירות במצרים הוכיחו, לטענת "עצר-י איראן", את חשיבותם של מנגנונים המסוגלים לתמוך במועמדים לנשיאות. מועמדי האחים המוסלמים עשו שימוש במנגנון התנועה בעוד ששפיק ניצל את המנגנון הביטחוני, ששימש את הנשיא מבארכ. גם לכספים, שחילקו שפיק ומועמד האחים המוסלמים באזורים העניים במסגרת מאמציהם "לקנות קולות", הייתה חשיבות. 

האתר ציין, כי מה שחשוב לאיראן  יותר מאשר כינונה של ממשלה מהפכנית הוא כינון ממשלה שלא תתייצב לצד ישראל. תוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות אינן מספקות אומנם את אלה שהביאו להפלת משטרו של מבארכ, אך גם הם צריכים להכיר בעקרונות המשחק הדמוקרטי. עצם קיום הבחירות מהווה הישג גדול עבור המצרים וערב הסעודית צריכה להיות בטוחה, שכל הצעירים המצריים – מליברלים ואנשי שמאל ועד אסלאמיסטים – לא יאפשרו את שובו של משטר מבארכ (עצר-י איראן , 26 מאי 2012).

גם האתר דיפלומטיה איראנית הגדיר את תוצאות הבחירות כמפתיעות, כיוון שאחמד שפיק היה שותף לדיכוי המפגינים במהלך המהפכה המצרית ונחשב תומך במדינות ערב, בארצות-הברית ובישראל. האתר זקף את ההישג לו זכה שפיק לשיעור ההצבעה הנמוך ולתמיכה לה זכה מצד המערב, ערב הסעודית, ישראל ומנגנוני הביטחון במצרים. האתר העריך, עם זאת, כי הישגו של שפיק יביא להתעוררות דעת הקהל והמערכת הפוליטית במצרים. אלה יתגייסו כעת לתמוך במועמד האחים המוסלמים, מחמד אל-מרסי, על מנת למנוע את ניצחון שפיק בסיבוב השני ואת שובה של הרודנות. המצב במצרים הוא רגיש, נכתב ב"דיפלומטיה איראנית", ויש להמתין ולראות, האם המצרים יבחרו לשמר את ערכי המהפכה או יאפשרו לאבד את הישגיה ולסטות מדרכה (דיפלומטיה איראנית, 26 מאי 2012).

היומון ג'מהורי-י אסלאמי (Jomhuri-ye Eslami) טען, כי תוצאות הבחירות מבטאות את האיום הגדול שעדיין נשקף מצד שרידי המשטר הרודני על הישגי המהפכה. מתוצאות הבחירות עולה, כי מחצית מהבוחרים הצביעו עבור מועמדים, שלא היו שותפים למהפכה. גם אם האחים המוסלמים יזכו בבחירות, אין בכך כדי להסתיר את התמיכה הניכרת במועמדים, שהתנגדו לאסלאמיסטים ושחלקם אף תמכו בשרידי המשטר הרודני הישן. הדבר מצביע על כך, שהמשטר הרודני אינו מבוסס על אדם אחד אלא על קבוצת אנשים המשתפים ביניהם פעולה. אחמד שפיק ועמרו מוסא היו חלק מהמנגנון הרודני נגדו התקומם העם המצרי, אך שרידי הדיקטטורה עדיין מצליחים להריץ מועמדים ולהתמודד בבחירות לנשיאות.

היומון ציין, כי ניתן להסביר באופן חלקי את תוצאות הבחירות בחילוקי הדעות במחנה המהפכני והאסלאמיסטי, בניהול ענייני המדינה על-ידי המועצה הצבאית ובקיומם של יסודות חילוניים בחברה המצרית החוששים מפני הסלפים. חוסר הצלחתם של המהפכנים והאסלאמיסטים בבחירות נעוץ, עם זאת, בעיקר באופן התנהלותם. העדר נחישות ביחס למעורבותה הנמשכת של ארצות-הברית בענייניה הפנימיים של מצרים, עמדתם ההססנית כלפי ישראל, התנהלותם ביחס למועצה הצבאית השלטת, הכשלים באופן ניהול משפטו של מבארכ ובהפצת התרבות המהפכנית בקרב שכבות החברה השונות – כל אלה פגעו בהתנהלותה של החזית המהפכנית, ובעיקר של האחים המוסלמים. גם אם יזכו האחים המוסלמים בבחירות, הרי שהצלחתם בניהול ענייני המדינה מותנית ביכולתם להתנהל בהתאם לעקרונות המהפכניים והאסלאמיים ולרצונו של העם המצרי (ג'מהורי-י אסלאמי, 27 מאי 2012).

היומון כיהאן (Keyhan), שהעריך ערב הבחירות, כי שני המועמדים האסלאמיסטים, מחמד אל-מרסי ועבד אל-מנעם אבו-אל-פתוח, יעלו לסיבוב השני, הטיל ספק באמינות תוצאות הבחירות הרשמיות. כיהאן הביע פליאה לנוכח שיעור ההצבעה הנמוך, שהיה נמוך אף יותר משיעור ההצבעה בבחירות לפרלמנט, שחשיבותן פחותה מזו של הבחירות לנשיאות. גם הפער בין הישגי המפלגות האסלאמיות בבחירות לפרלמנט לתוצאות הבחירות לנשיאות מעלה, לטענת היומון, תהיות משמעותיות.

היומון טען, כי עלייתו של שפיק לסיבוב הבחירות השני התאפשרה בזכות "מזימה" שתוכננה מראש על-ידי מדינות המערב, ישראל והמועצה הצבאית העליונה, שחששו מפני ניצחון המחנה האסלאמיסטי. ערב הבחירות נסעו ראשי המודיעין של מצרים וישראל לדוחה, בירת קטר, ואילו נציג נאט"ו הגיע לקהיר לצורך פגישות עם ראשי מנגנוני המודיעין והביטחון. האחים המוסלמים צריכים להכיר כעת בתוצאות הבחירות, כיוון שטענות בנוגע לזיוף הבחירות יאפשרו לראשי הצבא ולמועצה הצבאית העליונה לבטל את תוצאותיהן ולדחות את מועד הבחירות בשישה חודשים עד שנה.

כיהאן הזהיר מפני ניסיונות הצבא המצרי לערער את היציבות הביטחונית במדינה בשבועות הקרובים על מנת לחזק את מעמדו של שפיק המדגיש את הצורך בשמירת היציבות. הצבא עלול גם לבצע הפיכה צבאית, כיוון שהמועצה הצבאית רואה בכינון ממשלה אסלאמית "קו אדום". היומון קרא לאסלאמיסטים, שלא להסתפק בהיערכות לבחירות אלא לפעול גם במישור הציבורי-עממי. הם צריכים למלא את כיכר תחריר במיליוני אזרחים על מנת לשמור על אחדותם הפנימית ולהכשיל את הלחץ מצד אנשי הצבא נגד האחים המוסלמים ואת תקוותיהן של ארצות-הברית, אירופה, "המשטר הציוני" וערב הסעודית לכונן מחדש את המשטר הרודני הקשור אליהן (כיהאן, 28 מאי 2012). 

"אולימפיאדת המהגרים": 62% מהצעירים האיראנים, שזכו במדליות באולימפיאדות למדעים, היגרו למערב

היומון הרפורמיסטי שרק (Shargh) פרסם השבוע בעמודו הראשון תוצאות מחקר, שנערך לאחרונה בנוגע לתופעת "בריחת מוחות" בקרב צעירים איראנים, שזכו במדליות בתחרויות אולימפיות למדעים (פיזיקה, כימיה, מתמטיקה ומחשבים). על-פי הנתונים שהתפרסמו, 62% מבין התלמידים האיראנים, שזכו במדליות בתחרויות האולימפיות שנערכו בשנים 2007-1993, היגרו למדינות מפותחות, ובראשן לארצות-הברית ולקנדה. למעלה מ-140 תלמידים מבין 225 תלמידים איראנים, שהשתתפו ב-53 אולימפיאדות עולמיות בין השנים 2007-1993, לומדים כיום באוניברסיטאות בארצות-הברית ובקנדה.

69.2% מזוכי המדליות באולימפיאדות לפיזיקה, 76.7% מזוכי המדליות באולימפיאדות למתמטיקה, 50% מזוכי המדליות באולימפיאדות למחשבים ו-50% מזוכי המדליות באולימפיאדות לכימיה מתגוררים כיום מחוץ לאיראן. רובם לומדים וחוקרים באוניברסיטאות ובמכוני מחקר מובילים בצפון-אמריקה, ובהם: הרווארד, סטנפורד, MIT, קליפורניה, ג'ון הופקינס ופרינסטון בארצות-הברית; טורונטו וסיימון פרייזר בקנדה. 94% מסטודנטים אלה החלו את לימודיהם באוניברסיטת "שריף" לטכנולוגיה בטהראן. אוניברסיטאות בארצות-הברית קלטו 75% מזוכי המדליות באולימפיאדות הפיזיקה, 40.7% מזוכי המדליות באולימפיאדות הכימיה, 84% מזוכי אולימפיאדות המחשבים ו-90.9% מזוכי אולימפיאדות המתמטיקה. קנדה קלטה 15% מזוכי אולימפיאדות הפיזיקה, 59.3% מזוכי אולימפיאדות הכימיה, 16% מזוכי אולימפיאדות המחשבים ו-9.1% מזוכי אולימפיאדות המתמטיקה. מעטים מבין הסטודנטים האיראנים, שזכו במדליות באולימפיאדות המדעיות, לומדים באוניברסיטאות בצרפת, בגרמניה, בברזיל ובבריטניה. רבים מהמומחים האיראנים, שהיגרו לצפון-אמריקה, עובדים בחברות הייטק גדולות, ובראשן גוגל ומיקרוסופט.

מהנתונים, שהתפרסמו בשרק עולה, כי בין 4 ל-5 מיליון מהגרים איראנים מתגוררים כיום ב-32 מדינות ברחבי העולם. למעלה מ-500 פרופסורים איראנים (מספר המהווה חמישית ממספר המרצים ברחבי איראן) מלמדים במוסדות להשכלה גבוהה בארצות-הברית. עוד עולה ממחקרים שונים, כי למעלה מ-70% מבוגרי התואר השלישי באוניברסיטת טהראן שוקלים להגר מאיראן (שרק, 29 מאי 2012).

תופעת בריחת המוחות נמצאת מזה שנים במקום מרכזי בשיח הציבורי באיראן אף על-פי שבכירים איראנים המעיטו בחשיבות התופעה. שר המדעים, כאמראן דאנשג'ו (Kamran Daneshjou), הצהיר באוקטובר 2010, כי קיימת הפרזה רבה בהערכת התופעה וכי הנתונים המצביעים על חומרת התופעה אינם עדכניים. גם סגן שר המדעים לענייני סטודנטים, מחמוד מלאבאשי (Mahmoud Molabashi), טען, כי המושג "בריחת מוחות" הוא מושג ריק מתוכן ובלתי-מדעי. הוא ציין, כי אין באיראן בריחת מוחות אלא מעגל מוחות וכי אין כל פסול בתופעה של סטודנטים איראנים המבקשים ללמוד לתארים מתקדמים בחו"ל וכי תופעה זו אינה יכולה להיחשב כבריחת מוחות. אמצעי תקשורת איראנים מתחו ביקורת על הצהרות אלה וטענו, כי הן מבטאות התעלמות מתופעה המאיימת על החברה האיראנית.

על-פי נתוני "קרן המטבע העולמית", שהתפרסמו בשנת 2009, ממוקמת איראן במקום הראשון בעולם מבין 91 מדינות שנבדקו מבחינת היקף תופעת "בריחת המוחות".  על-פי נתונים אלה מהגרים מדי שנה מאיראן בין 150 ל-180 אלף איראנים מסיבות שונות, ובראשן: אבטלה, רמת הכנסה נמוכה של מרצים ומומחים, העדר יכולות מספקות בתחום המדע וחוסר יציבות פוליטית וחברתית. 

מאמרים נוספים בתחום

במוקד אירועי השבוע

• ערב שיחות בגדאד: איראן מנמיכה ציפיות ומדגישה הצורך בשינוי מהותי במדיניות המערב
• דחייה נוספת במימוש השלב השני בתוכנית הרפורמה בסובסידיות
• איראן נגד תחרות האירוויזיון באזרביג'אן – ביטוי נוסף למתיחות הגוברת בין שתי המדינות
• לקראת הקיץ: הגברת אכיפת קוד הלבוש האסלאמי

ערב שיחות בגדאד: איראן מנמיכה ציפיות ומדגישה הצורך בשינוי מהותי במדיניות המערב

יו"ר ועדת המג'לס לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ, עלאא' אל-דין ברוג'רדי (Alaeddin Boroujerdi), הצהיר השבוע, כי לא ניתן לצפות שחילוקי הדעות בין איראן למערב בסוגיית הגרעין ייפתרו בפגישה אחת או שתיים. מי שמצפה, שהפגישה בבגדאד תסמן את סוף השיחות בין איראן למערב, טועה, אמר ברוג'רדי במסיבת עיתונאים. הוא ציין, כי השיחות בבגדאד מהוות המשך לשיחות, שהתקיימו באיסטנבול, וכי מה שחשוב עבור איראן הוא להגן על זכותה לאנרגיה גרעינית לצרכי שלום על אף הלחצים הבינלאומיים וההחלטות נגדה. הוא הוסיף, כי ישראל וארצות-הברית אינן מעוניינות בפתרון המשבר סביב תוכנית הגרעין וממשיכות, לפיכך, להעלות האשמות שווא נגד איראן. הוא הביע תקווה, כי קבוצת המדינות 5+1 תשנה את מדיניותה כלפי איראן במהלך השיחות בבגדאד ותאמץ גישה המבוססת על שיתוף פעולה עימה תוך הכרה במציאות ובזכותה לפתח טכנולוגיה גרעינית (מהר, 20 מאי 2012).

ערב פתיחת השיחות בבגדאד פרסמו 203 חברי מג'לס הצהרה הקוראת למערב לשנות את מדיניותו כלפי איראן ולאמץ גישה המבוססת על שיתוף פעולה במקום על עימות. בהצהרה נאמר, כי הגיע תור המערב לנקוט בצעדים בוני אמון כלפי איראן. במהלך שני העשורים האחרונים הפעילו ארצות-הברית ובעלות בריתה לחצים על איראן אף על-פי שזו מילאה את התחייבויותיה בהתאם לאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT). על מדינות המערב להכיר בזכויותיו של העם האיראני ולפעול על בסיס    ה-NPTבמנותק מ"לחצי הציונים". חברי המג'לס קראו למנהלי המשא ומתן מטעם איראן להגן על זכויותיה במהלך השיחות הקרובות (אירנ"א, 20 מאי 2012).

דובר משרד החוץ, ראמין מהמאנפרסת (Ramin Mehmanparast), קרא, אף הוא, למערב לשנות את מדיניותו ולהסיר את הסנקציות מעל איראן. הוא ציין, כי השיחות בבגדאד צריכות להסתיים בהסרת הסנקציות הנעדרות כל בסיס חוקי. הסרת הסנקציות תבטא את נכונות המערב לשנות את מדיניותו השגויה כלפי איראן ותוכניתה הגרעינית. הוא הוסיף, כי אם המערב סבור, שאיראן תוותר על זכויותיה כתוצאה מהסנקציות, הרי שהוא טועה לחלוטין (פארס, 20 מאי 2012). דרישה דומה להסרת הסנקציות במהלך השיחות בבגדאד הועלתה בשבועות האחרונים מצד בכירים איראנים נוספים.

בתוך כך הזהיר היומון ג'מהורי-י אסלאמי (Jomhuri-ye Eslami) מפני טיפוח ציפיות בלתי הגיוניות מהשיחות בבגדאד. במאמר מערכת, שפרסם היומון (21 מאי), נטען, כי יש כאלה התולים תקוות רבות בשיחות הקרובות עם המערב ומצפים, שהן יביאו לפתרון כלל הבעיות הניצבות בפני איראן בכל תחומי החיים. קיימת באיראן נטייה לקשר כל דבר לשיחות הגרעין: עליית מחירי המוניות, הקטנת גודל כיכרות הלחם, האיחורים ברכבת התחתית ואפילו הפסדי נבחרת הכדורגל. אין ספק, נכתב במאמר, כי קיים קשר ויש השפעה הדדית בין התחומים הפוליטי, הכלכלי, התרבותי והחברתי, וכי לתוצאות השיחות בבגדאד תהיה השפעה על הקשרים המדיניים והכלכליים בין איראן למדינות העולם. אין גם ספק, שתוצאות השיחות ישפיעו על הקלות או הקושי לבצע עיסקאות בין איראן למערב ולכך תהיה השפעה על ערך המטבע, על מחירי הסחורות המיובאות, על מחירי המוצרים, על המצב בבורסה ועל מצב הנדל"ן.

לא צריך, עם זאת, להפריז בחשיבות השיחות ולחשוב, שכל בעיותיה של איראן תלויות בתוצאותיהן. גם אם השיחות ייכשלו, הדבר יקשה אומנם על כלכלת איראן, אך אין משמעות הדבר, שלא יהיה ניתן להתמודד עם השלכות הכישלון. האיראנים הצליחו כבר להתגבר בעבר על תנאים קשים יותר. מצד שני, גם אם השיחות יעלו יפה והמערב יכיר בזכותה של איראן לטכנולוגיה גרעינית, לא יהיה בכך כדי לפתור את כל הבעיות, כיוון שרבות מהן אינן קשורות לסנקציות אלא לניהול בעייתי, להחלטות שגויות מצד הממשלה, למדיניות בלתי רצויה שננקטה בשנים האחרונות ולבעיות תשתיתיות. הסנקציות החריפו בעיות כלכליות אלה אך לא גרמו להן. גם אם השיחות יצליחו והסנקציות יפחתו או יוסרו, הבעיות הבסיסיות ימשיכו להתקיים. ג'מהורי-י אסלאמי הזהיר, כי ייחוס כל הבעיות להסרת הסנקציות עלול להוביל לייאוש בחברה. צריך להכין את החברה לקראת שתי אפשרויות: הצלחת השיחות וכישלונן על מנת שהציפיות מהן תהיינה מציאותיות וכדי שיהיה ניתן להגן על הכבוד הלאומי.

גם שבועון משמרות המהפכה, צבח-י צאדק (Sobh-e Sadeq), נקט גישה מסויגת בנוגע לתוצאות השיחות. במאמר פרי-עטו של ידאללה ג'ואני (Yadollah Javani), ראש המחלקה הפוליטית במשמרות המהפכה, נכתב, כי בהנחה שההצעה המערבית שתוגש לאיראנים במהלך השיחות בבגדאד היא אותה הצעה, שעליה דיווחה התקשורת המערבית בימים האחרונים, הרי שאין בה דבר שיכול לספק את האיראנים ואסור לנציגי איראן להסכים לה. איראן צריכה להסכים להסדר רק על בסיס ה-NPT. בהתאם לאמנה זו אין למערב כל זכות לדון עם איראן על שיעור העשרת האורניום או על השבתת מתקני הגרעין או להציב בפניה תנאים להמשך פעילותה הגרעינית. המערב יכול לדון עם איראן רק בנוגע לצעדי הפיקוח על פעילותה הגרעינית, שצריכים להיות נידונים בין איראן לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. מעבר לכך אין למערב כל זכות חוקית להתערב בפעילותה הגרעינית של איראן. 

על המערב להפסיק בתעמולה נגד איראן ולהכיר באופן מוחלט בזכויותיה הגרעיניות, נכתב במאמר. רק במקרה כזה תהיה איראן מוכנה להסיר את דאגות המערב, בין אם מדובר בדאגות אמיתיות ובין אם מדובר בדאגות שווא. שיחות ללא איומים והונאות יכולות להסתיים בתוצאות חיוביות ובאופן שבו שני הצדדים ירגישו, שזכויותיהם מומשו. אך אם המערב ימשיך במדיניותו הקודמת ויחזור בו מהעקרונות עליהם סוכם בשיחות איסטנבול, הרי שתהיה בכך משום חזרה לנקודת האפס (צבח-י צאדק, 21 מאי 2012).

דחיה נוספת במימוש השלב השני בתוכנית הרפורמה בסובסידיות

על אף הצהרת הנשיא אחמדינז'אד, כי הוא נחוש להמשיך ביישום תוכנית הרפורמה במדיניות הסובסידיות, דחתה הממשלה את מימוש השלב השני בתוכנית, שאמור היה להתחיל השבוע. אמצעי התקשורת דיווחו ביום ראשון (20 מאי) על דחיית מועד ביצוע שלב זה למועד בלתי ידוע מסיבות שונות. סוכנות הידיעות "מהר" (Mehr) דיווחה, כי הסיבה המרכזית לדחייה קשורה להחלטת המג'לס, שהתקבלה בשבוע שעבר, לאשר לממשלה להעלות את התקציב המיועד למימוש הרפורמה מ-44 מיליארד דולרים ל-53.8 מיליארד דולרים בלבד לעומת כ-110 מיליארד דולרים, שדרשה הממשלה (מהר, 20 מאי 2012).

לקראת ביצוע השלב השני בתוכנית הרפורמה נמשכת הביקורת בנוגע לאופן יישומה. בריאיון, שהעניק השבוע הכלכלן עבד אל-חסין סאסאן (Abdolhossein Sasan) ליומון מרדם סאלארי (Mardom Salari), הזהיר הכלכלן מאוניברסיטת אצפהאן (Esfehan) מפני השלכותיה האינפלציוניות של הרפורמה וקרא ליישמה באופן מדורג במשך 5 שנים לפחות.

סאסאן טען, כי 99% מהשלכות התוכנית טרם באו לידי ביטוי וכי רק בתוך 5-4 שנים יהיה ניתן לראות את השפעותיה על המגזר התעשייתי ובקרב האזרחים. הוא ציין, כי בעקבות מימוש השלב הראשון ברפורמה נאלצה הממשלה להדפיס כסף בקצב חסר תקדים ואף על-פי כן נקלעה לגרעון תקציבי חמור בשל טעויות בהערכות הכלכליות, שקדמו למימוש התוכנית. כך, למשל, ההערכות בנוגע לקצב הצמיחה הכלכלית היו גבוהות באופן משמעותי ביחס לקצב הצמיחה בפועל. גם חישוב קצב האינפלציה היה מוטעה, כיוון שלא הביא בחשבון את העלייה במחירי הדיור ובמחירי חלק מהשירותים הציבוריים.

הכלכלן הבכיר הזהיר, כי אם הממשלה תמשיך ביישום התוכנית, ימשיכו המחירים לעלות ושיעור הצמיחה הכלכלית ימשיך לרדת. הוא ציין, כי הממשלה צריכה לנקוט במספר צעדים מקדימים, שישפרו את המצב הכלכלי ויגדילו את הכנסותיה, בטרם תמשיך בביצוע התוכנית. על הממשלה להגדיל את התמיכה בשכבות החלשות ולבצע את הרפורמה באופן הדרגתי במשך 5 שנים לפחות, כיוון שתשלום קצבאות לאזרחים לא יספיק למניעת הפגיעה הנמשכת באזרחים. סאסאן העריך, כי יישום מדורג של הרפורמה יאפשר, בין היתר, לאזרחים לעבור לשיטות הסקה חדשות המבוססות על מערכות סולאריות במקום על מקורות אנרגיה מסורתיים ולמפעלים לעבור לייצור המבוסס על מערכות חסכוניות באנרגיה. תהליכים אלה יאפשרו, לדבריו, לצמצם את השפעות עליית מחירי הדלק כתוצאה מהרפורמה במדיניות הסובסידיות (מרדם סאלארי, 20 מאי 2012).

משא ה"אינפלציה" במעבר מ"שלב 1" (ברפורמה בסובסידיות) ל"שלב 2"

בתוך כך נמשכת אי הודאות בנוגע לכוונה לבטל את זכאותם לקצבאות של כמה מיליוני אזרחים הנכללים בעשירוני ההכנסה הגבוהים. אמצעי התקשורת דיווחו השבוע, כי בהתאם לתקציב המדינה, שאושר בשבוע שעבר על-ידי המג'לס, יוסרו 10 מיליון אזרחים מרשימת מקבלי הקצבאות. הממשלה לא הודיעה עד כה על כוונתה לבטל את זכאותם לקצבאות של חלק מהאזרחים, אך הארגון האחראי למימוש הרפורמה קרא בחודשים האחרונים לאזרחים, שאינם נזקקים לקצבאות, לוותר עליהן ביוזמתם.

האתר "עצר-י איראן" (Asr-e Iran) הלין השבוע על אי-הודאות הנמשכת בעניין זה. במאמר פרשנות, שפרסם האתר, נכתב, כי לא ברור מיהם אותם 10 מיליון אזרחים, שזכאותם לקבלת קצבאות אמורה להתבטל והאם מדובר באותם אזרחים, שקיבלו לאחרונה מסרון מהארגון האחראי למימוש הרפורמה, שקרא להם לוותר על קבלת הקצבאות. אם אכן מדובר באזרחים אלה, הרי שמדובר בבעיה חמורה, כיוון שחלק מהם משתייכים לשכבות החלשות בחברה בעוד שאזרחים רבים המשתכרים שכר גבוה לא קיבלו כל הודעה מארגון הרפורמה בסובסידיות.

עצר-י איראן דרש מהממשלה להבהיר, מהם הקריטריונים לבחירת האזרחים, שיוסרו מרשימת מקבלי הקצבאות, על מנת לוודא, שאזרחים לא יוסרו מהרשימה בטעות. האתר טען, כי מאז ראשית מימוש הרפורמה לא נהגה הממשלה בשקיפות וכי בהעדר מידע נכון ואמין נוצר פתח להפצת שמועות וידיעות בלתי-מהימנות בנוגע לקצבאות, שמגבירות את הלחץ הפסיכולוגי ואת הדאגות בקרב האזרחים. בכירי ארגון הרפורמה חייבים, לפיכך, להציג בפני האזרחים מידע מהיר, אמין ונכון בנוגע לקצבאות ולאופן מימוש השלב השני ברפורמה בסובסידיות (עצר-י איראן, 18 מאי 2012).   

איראן נגד תחרות האירוויזיון באזרביג'אן – ביטוי נוסף למתיחות הגוברת בין שתי המדינות

המחאה האיראנית נגד תחרות האירוויזיון בבאקו, בירת אזרביג'אן, הגיעה בימים האחרונים לשיאה. עיקר הביקורת הופנתה כלפי כוונת חברי הקהילה ההומו-לסבית לנצל את התחרות על מנת לקיים לראשונה "מצעד גאווה" בבאקו.

דרשן תפילות יום השישי בטהראן, איתאללה כאט'ם צדיקי (Ayatollah Kazem Sediqi), גינה בסוף השבוע שעבר בחריפות את מדיניותה "האנטי-אסלאמית" של אזרביג'אן ודרש משלטונות הרפובליקה לבטל את "מצעד הגאווה". הוא הדגיש, כי ההומוסקסואליות מנוגדת לאסלאם וטען, כי אין זה ראוי לקיים מצעד הומוסקסואלים בעלות של מיליוני יורו בשעה שאזרחי אזרביג'אן נאבקים בעוני. איש הדת הבכיר תקף בחריפות את מדיניות שלטונות אזרביג'אן והאשים אותם, כי הם מאפשרים לבכירים ישראלים לבקר באופן חופשי ברפובליקה בעוד שמסגדים במדינה זו נהרסים, תומכי רעלת נשים נעצרים ומגבלות קשות מוטלות על פעילות אסלאמית. צדיקי תבע משלטונות באקו, שלא לשחק ברגשותיהם הדתיים של מיליארדי מוסלמים ברחבי העולם על מנת לספק את רצונן של ישראל וארצות-הברית (מהר, 18 מאי 2012). איש הדת הבכיר, איתאללה ג'עפר סבחאני (Ayatollah Ja'far Sobhani) גינה, אף הוא, את הכוונה לקיים "מצעד גאווה" בבאקו וטען, כי בקיומו מעודדת ממשלת אזרביג'אן שחיתות והוללות בקרב צעיריה. הוא קרא לאמצעי התקשורת לדווח ולמחות כנגד קיום המצעד (איסנ"א, 18 מאי 2012).

לביקורת החריפה מצד אנשי הדת נגד האירוויזיון ו"מצעד הגאווה" הצטרף גם נציג המנהיג העליון במחוז אזרביג'אן המזרחית, איתאללה מחסן מג'תהד-שבסתרי (Ayatollah Mohsen Mojtahed Shabestari), שכינה את שלטונות אזרביג'אן "בובות של המשטר הציוני". בדרשת יום השישי בעיר תבריז (Tabriz) גינה איש הדת בחריפות את "מצעד הגאווה" הצפוי ודרש משלטונות אזרביג'אן לבטלו. למדינות אסלאמיות אסור ליפול למלכודת מדיניותו האנטי-אסלאמית של המערב, אמר מג'תהד-שבסתרי. הוא ציין, כי קיומו של "מצעד הומוסקסואלים" במדינה, ש-95% מאזרחיה הם מוסלמים        ו-85% מהם שיעים, הוא צעד בלתי ראוי ובלתי מוסרי הפוגע ברגשותיהם הדתיים של המוסלמים. הוא הביע תקווה, כי ממשלת אזרביג'אן לוקחת ברצינות את אזהרות העמים המוסלמים בנוגע למצעד, והזהיר, כי אם לא תמנע הממשלה את קיום המצעד, היא תוביל בכך לא רק להגברת זעמם של אזרחי ארצה כי אם גם לתגובות זעם ושנאה בקרב אזרחי איראן (פארס, 18 מאי 2012).

בשבוע שעבר טען מג'תהד-שבסתרי, כי תחרות האירוויזיון בבאקו מהווה "תוכנית של המשטר הציוני". הכוונה לקיים את המצעד בבאקו מעידה, לדבריו, על כך שממשלת אזרביג'אן פועלת בהתאם למדיניות ארצות-הברית וישראל ושקיום תחרות האירוויזיון בבאקו מהווה חלק מתוכניותיו של "המשטר הציוני". הוא קרא לאזרחי אזרביג'אן להצטרף לתהלוכות המחאה של אזרחי איראן נגד תחרות האירוויזיון ו"מצעד הגאווה" והמליץ לשלטונות האזרים להשקיע את מרצם בפתרון סכסוך הגבולות בין אזרביג'אן לארמניה (סביב חבל נגורנו-קרבאך) במקום לעסוק בארגון התחרות והמצעד (רוידאד אונליין, 15 מאי 2012).

בהצהרה, שהתפרסמה השבוע מטעם אגודת אנשי הדת הלוחמים ועסקה בסוגיות פנים וחוץ שונות, גינתה גם אגודה זו המזוהה עם הממסד הדתי-שמרני באיראן את קיום תחרות האירוויזיון בבאקו. ההתפתחויות באזרביג'אן מעוררות, לדברי האגודה, דאגה, כיוון שיש בהם משום פגיעה באמונה המוסלמית. קיום תחרות האירוויזיון ו"מצעד ההומוסקסואלים בעלי הטבע החייתי" בבאקו מנוגדות לאסלאם ולערכי המוסר, נכתב בהצהרה החתומה על-ידי יו"ר "מועצת המומחים", איתאללה מחמד-רזא מהדוי-כני (Ayatollah Mohammad-Reza Mahdavi Kani). אירועים אלה יוצרים חילוקי דעות בקרב המוסלמים, פוגעים ברגשותיהם הדתיים ומהווים כניעה להשפעה הזרה ולתרבות האנטי-אנושית (איסנ"א, 18 מאי 2012). 

בתוך כך דיווחו אמצעי תקשורת באיראן בהרחבה על התגברות המחאה בקרב האופוזיציה האסלאמית באזרביג'אן נגד תחרות האירוויזיון ו"מצעד הגאווה". תחנת הטלוויזיה האיראנית בשפה האנגלית, Press TV, סיקרה בהרחבה את ההיערכות בבאקו לתחרות. בדברי פרשנות שהביאה התחנה נאמר, כי התחרות והמחאה הגוברת כנגדה מבטאות את הבעיות הפנימיות החמורות הניצבות בפני אזרביג'אן ואת ההתנגדות הפנימית הגוברת לממשלה ולמדיניותה החילונית והפרו-ישראלית (Press TV, 18 מאי 2012).

בשבועיים האחרונים התקיימו במחוזות האזרים בצפון-איראן מספר הפגנות נגד שלטונות אזרביג'אן, מדיניותה ה"אנטי-אסלאמית" ותחרות האירוויזיון בבאקו. במחוז ארדביל (Ardabil) נערכה בשבוע שעבר הפגנה בהשתתפות מאות סטודנטים ומרצים משתי אוניברסיטאות במחוז נגד התחרות ו"התנהגותה האנטי-דתית" של ממשלת אזרביג'אן. המפגינים קראו סיסמאות בגנות הממשלה בבאקו וקריאות "מוות לישראל" ו"מוות לאמריקה". בתום ההפגנה פרסמו המפגינים גילוי דעת, שבו גינו את מדיניות שלטונות אזרביג'אן.

גם בתבריז (Tabriz) נערכה ב-8 במאי צעדה נגד ממשלת אזרביג'אן ונגד קיום תחרות האירוויזיון. בהפגנה, שנערכה מול הקונסוליה האזרית בעיר, קראו המפגינים לנשיא אזרביג'אן, אלהאם אלייב, להפסיק את מדיניותו האנטי-אסלאמית, למנוע את קיום האירוויזיון ו"מצעד הגאווה" בבאקו, לשחרר את עצורי האופוזיציה האסלאמית ולנתק את הקשרים עם ישראל. בצעדה השתתף נציג המג'לס מתבריז, מחמד סעידי (Mohammad Sa'idi), שמתח ביקורת חריפה כנגד מדיניות ממשלת אזרביג'אן ומעצרם של פעילים באופוזיציה האסלאמית במדינה זו. סעידי הצהיר, כי אזרביג'אן הפכה לבסיס של "המשטר הציוני וארצות-הברית" וכי "מצעד ההומוסקסואלים" בבאקו תוכנן על-ידי הציונים וממומן מכספי "האזרחים העשוקים" של הרפובליקה כחלק מהמתקפה התרבותית שמנהלים אויבי האסלאם.

מפגינים איראנים בתבריז. על השלט הנישא על-ידי המפגינה נכתב: "מר אלהאם עליאף [אלהאם אלייב, נשיא אזרביג'אן], במקום לקיים מצעד הומוסקסואלים, תחשוב כיצד לשחרר את [חבל] קרבאך"

המחאה האיראנית נגד תחרות האירוויזיון ו"מצעד הגאווה" בבאקו מבטאת את המתיחות הגוברת בחודשים האחרונים ביחסים בין שתי המדינות. מתיחות זו ניכרת בחילופי האשמות בין המדינות ובניהול מערכה הסברתית-תקשורתית זו כנגד זו. בעוד שממשלת אזרביג'אן האשימה את איראן בתכנון פיגועים בשטחה כנגד יעדים ישראלים, טענה טהראן, כי אזרביג'אן מסייעת לישראל לנהל פעילות ריגול נגד איראן משטחה ומעודדת בדלנות בקרב המיעוט האזרי ברפובליקה האסלאמית. שלטונות איראן גם מחו בפני שלטונות אזרביג'אן בעקבות דיווחים על כוונת אזרביג'אן להתיר לישראל להשתמש בבסיסים צבאיים בשטחה לשם פעולה צבאית כנגד מתקני הגרעין של איראן. גם פגישות, שנערכו בחודשים האחרונים בין בכירים בשתי המדינות, ובכלל זה ביקור שקיים שר ההגנה האזרי בטהראן בחודש מרץ האחרון, לא הצליחו להפיג את המתיחות הגוברת ביניהן.

התקשורת האיראנית אימצה בחודשים האחרונים גישה תקיפה במיוחד כלפי שלטונות אזרביג'אן תוך האשמתם באימוץ מדיניות אנטי-אסלאמית ובעידוד המעורבות הישראלית הגוברת במדינה. אמצעי התקשורת באיראן סיקרו בהרחבה את הצעדים בהם נקטו השלטונות בבאקו על מנת להצר את צעדיה של האופוזיציה האסלאמית במדינה ולהגביל את הפעילות הדתית האסלאמית.

לקראת הקיץ: הגברת אכיפת קוד הלבוש האסלאמי

משטרת טהראן החלה בשבוע שעבר ליישם שלב חדש במערכה לאכיפת קוד הלבוש האסלאמי ברחובות העיר. כוחות ביטחון הפנים נשלחו ביום רביעי שעבר (17 מאי) לכיכרות ולרחובות המרכזיים ברחבי הבירה והחלו לאכוף את קוד הלבוש לנשים ולגברים. סוכנות הידיעות איסנ"א דיווחה, כי המבצע הורחב ביום חמישי גם למרכזי קניות ולמרכזים מסחריים גדולים.

בכירים במשטרת טהראן הודיעו, כי בימים הקרובים תיישם המשטרה שלבים נוספים במסגרת התוכנית. מפקד כוחות ביטחון הפנים בטהראן, חסין סאג'די-ניא (Hossein Sajediniya), הודיע לאחרונה על הכוונה ליישם את התוכנית ואמר, כי המשטרה תיאבק בכל גילוי של אי-הקפדה על קוד הלבוש האסלאמי ברחבי העיר. הוא ציין, כי בכוונת המשטרה לממש את התוכנית הן בקרב יצרנים ויבואנים של לבוש שאינו מותר והן בקרב אזרחים העושים שימוש בלבוש זה. כלל המרכזים לייצור בגדים ולמכירתם בטהראן קיבלו, לדבריו, התרעות בנוגע להנחיות הקיימות בנוגע לקוד הלבוש ומרכזים, שיפרו הנחיות אלה, ייסגרו. סאג'די-ניא ציין, כי במסגרת התוכנית יפעלו ברחבי העיר סיורים ממונעים קבועים. סיורים אלה, שיתבצעו באמצעות רכבים ואופנועים, יפעלו בכיכרות, ברחובות, במרכזים המסחריים ובכבישים המהירים.

ממלא-מקום מפקד כוחות ביטחון הפנים, אחמד-רזא ראדאן (Ahmad-Reza Radan), התייחס, אף הוא, לתוכנית ואמר, כי בכוונת כוחות ביטחון הפנים להיאבק בהפרת קוד הלבוש האסלאמי ולאכוף את העקרונות האוסרים על לבוש שאינו תואם את ערכי האסלאם. מפקד משטרת ביטחון המוסר בכוחות ביטחון הפנים, אחמד רוזבהאני (Ahmad Rouzbahani), הזהיר, כי כל אזרח, שייתפש על-ידי המשטרה בגין הפרת קוד הלבוש או תספורת בסגנון מערבי, יועבר לתחנת המשטרה וישוחרר רק לאחר שבני משפחתו יביאו לו לבוש הולם. מי שיבצע עבירה זו בשנית, יועבר לטיפול הרשות השופטת (איסנ"א, 19 מאי 2012). 

בשבוע שעבר הדגיש המנהיג העליון, איתאללה עלי ח'אמנהאי, את חשיבות ההקפדה על לבוש ראוי בקרב נשים. בפגישה עם נשים לרגל יום האם, המצוין ביום הולדתה של פאטמה, בתו של הנביא מוחמד, בתאריך 12 במאי, אמר ח'אמנהאי, כי הנשים צריכות לשמור על כבודן ועל צניעותן ולהקפיד על עטית הרעלה. להפרת קוד הלבוש האסלאמי יש, לדבריו, השלכות הרסניות על המדינה, החברה, המוסר והפוליטיקה. אם קיים קושי בשמירת העקרונות הדתיים בנוגע לאופן ההתנהגות לקוד הלבוש, הרי שזהו קושי לטווח קצר בלבד בעוד שהשפעתו היא עמוקה וארוכת טווח. הוא ציין, כי הרעלה היא מקור גאווה עבור נשים ומבטיחה את חירותן. נשים, שאינן עוטות רעלה, מושפלות וחושפות את מה שהאל הורה להן להסתיר. הרעלה מעניקה לנשים כבוד ויש לראות בה אחד ממתנותיו של האל. 

במקביל להגברת אכיפת קוד הלבוש האסלאמי בטהראן הודיעו השבוע כוחות ביטחון הפנים על כוונתם לנקוט בצעדים נגד הופעות מוסיקליות המתקיימות במחתרת ללא אישור השלטונות. מפקד משטרת המוסר, אחמד רוזבהאני, אמר, שבכוונת כוחות ביטחון הפנים להחריף את מאבקם כנגד כל מי שמארגן הופעות ללא אישור מצד משרד ההכוונה האסלאמית וכנגד זמרים ומוסיקאים המופיעים ללא אישור כזה. הוא הזהיר מפני פתיחת תיק פלילי כנגד כל מי שייתפס (איסנ"א, 19 מאי 2012). בשנים האחרונות פשטו כוחות ביטחון הפנים על הופעות מחתרתיות בהשתתפות מוסיקאים בסגנונות מערביים וקהל מעורב של נשים וגברים.

גםבשניםקודמותהגבירוכוחותביטחוןהפניםאתאכיפתקודהלבושהאסלאמילקראתעונתהקיץ.בשנים האחרונות הגבירו השלטונות באופן משמעותי את אכיפת הקוד האסלאמי לאחר נסיגה מסוימת באכיפה במחצית שנות התשעים. אנשידתשמרנים שבו וטענו, עם זאת, כי מדיניות האכיפה מצד הממשלה אינה משביעת רצון ואף האשימו את הנשיא, כי הוא נוקט גישה סובלנית מדי ביחס לאכיפת קוד הלבוש האסלאמי. השבוע טען אחד ממבקריו החריפים של הנשיא, חבר המג'לס עלי מטהרי (Ali Motahari), כי המצב החמור אליו נקלעה איראן בתחום רעלת הנשים נובע ממדיניות הנשיא וראש לשכתו, רחים משאא'י (Rahim Masha'i) הנוגדת את עקרונות האסלאם, מעודדת נשים ללבוש מכנסיים ומעילים, שאינם מכסים את ברכיהן ואף מובילה לפתיחת קברטים ומועדוני לילה (פארס, 20 מאי).

מאמרים נוספים בתחום