עלייתו ושקיעתו של איש הדת הרדיקלי, מחמד-תקי מצבאח-יזדי

מאז הבחירות לנשיאות איראן נשמעת בקרב בכירים בממסד הדתי, במערכת הפוליטית ובתקשורת השמרנית ביקורת גוברת כנגד איש הדת הבכיר, איתאללה מחמד-תקי מצבאח-יזדי, הנחשב לסמן הימני-רדיקלי בממסד הדתי השמרני. ביקורת זו נסובה סביב תמיכתו בעבר בנשיא אחמדינז'אד, תמיכתו במועמדי "חזית העמידה האיתנה" בבחירות האחרונות (בתחילה בכמראן-באקרי לנכראני ולאחר פרישתו בסעיד ג'לילי) ועמדותיו הקיצוניות. בשנים האחרונות, ובמיוחד בצל המשבר הפוליטי ב-2009, הרחיב מצבאח-יזדי את השפעתו הפוליטית. התייצבות אחמדינז'אד לצד הזרם הסוטה והחרפת חילוקי הדעות בימין השמרני הובילו, עם זאת, להחרפת הביקורת גוברת כלפי איש הדת הבכיר. הביקורת הגיעה לשיאה על רקע חילופי ההאשמות בקרב השמרנים בעקבות כישלונם בבחירות. השחיקה במעמדו של מצבאח-יזדי עשויה אומנם להיות זמנית ואין הוא צפוי לאבד לחלוטין את השפעתו הפוליטית והדתית. היא עשויה, עם זאת, לערער את יכולתו למלא תפקיד מרכזי ומשפיע במאבקי כוח פוליטיים עתידיים, בראש וראשונה במאבק הירושה הצפוי לאחר מותו של המנהיג העליון הנוכחי.

בריאיון, שהעניק בימים האחרונים חג'ת אל-אסלאם חסין אבראהימי (Hojjat-ul-Islam Hossein Ebrahimi), חבר אגודת אנשי הדת הלוחמים השמרנית, לסוכנות הידיעות אריא, טען איש הדת, כי התנהלותו הפוליטית של איש הדת הבכיר, איתאללה מחמד-תקי מצבאח-יזדי (Ayatollah Mohammad-Taqi Mesbah-Yazdi), במהלך הבחירות לנשיאות איראן תרמה משמעותית לכישלון הזרם השמרני בבחירות. תמיכתו הראשונית במועמד חזית העמידה האיתנה, כמראן באקרי לנכראני (Kamran Baqeri Lankarani), והעברת תמיכתו לסעיד ג'לילי לאחר פרישת לנכראני מהמירוץ החלישה, לדברי אבראהימי, את הזרם השמרני

(http://www.aryanews.com/News.aspx?code=20130705143346077&svc=22).

ימים ספורים קודם לכן האשים גם אחמד כרימי אצפהאני (Ahmad Karimi Esfahani), מזכ"ל אגודת סוחרי הבאזאר את מצבאח-יזדי ביצירת מחלוקות בקרב אנשי הדת במהלך מערכת הבחירות. בריאיון לסוכנות הידיעות "אילנ"א" אמר אצפהאני, כי על איש הדת הבכיר לשים קץ לחילוקי הדעות שלו עם יתר אנשי הדת הבכירים (http://ilna.ir/news/news.cfm?id=83106).

מצבאח-יזדי: סמן ימני-רדיקלי בממסד הדתי

איתאללה מצבאח-יזדי (יליד 1934) נחשב לסמן הימני-רדיקלי בממסד הדתי האיראני ולנציגה המובהק של תפישת שלטון חכם ההלכה המוחלט ("ולאית-י מטלק-י פקיה", Velayat-e Motlaq-e Faqih) הרואה בסמכות המנהיג העליון סמכות אלוהית שאינה ניתנת לערעור ואינה כפופה למוסדות הנבחרים ברפובליקה האסלאמית. על-פי תפישה זו, אין לחוקי המדינה ולהחלטות מוסדותיה הנבחרים כל לגיטימיות אלא אם כן הם עולים בקנה אחד עם עמדותיו של המנהיג העליון המשמש כנציגו של האמאם הנעלם על-פני האדמה.

מצבאח-יזדי נחשב לדובר הבולט ביותר של הקבוצה בממסד השמרני השוללת לחלוטין את השיח הדמוקרטי ותופסת אותו כמנוגדת בתכלית לרעיון ריבונותו המוחלטת של האל העומדת בבסיס החשיבה הפוליטית האסלאמית. הוא שולל כל גישה הטוענת, שלעם יש חלק במתן לגיטימציה לשלטון, ודוחה לחלוטין את הצורך במנדט מטעם העם לשלטון אסלאמי. בעוד שבדמוקרטיה יכולים האזרחים לשנות את החוק באמצעות בחירות ופרלמנט, הרי שהחוק באסלאם נקבע על-ידי האל ולפיכך הוא נצחי ואי אפשר לשנותו. זאת ועוד, התפישה הליברלית מעניקה עדיפות לאינטרס הפרטי על פני השיקול של הקהילה וקובעת כי אם העם רוצה בכך יש לבטל את חוקי הדת, רעיון העומד בסתירה מוחלטת לתפישת הדת. באסלאם, לעומת זאת, אין לאדם זכות לחשוב כרצונו על דבר כלשהו, כיוון שהחוק שולט בכל תחומי החיים.^[1]

תמורות בהשפעתו הפוליטית של מצבאח-יזדי

השפעתו הפוליטית של מצבאח-יזדי גברה בעקבות בחירתו של מחמוד אחמדינז'אד לנשיאות איראן. בחירת אחמדינז'אד, שנחשב לתלמידו הרוחני של מצבאח-יזדי, כנשיא ביוני 2005 ביטאה את הגברת המחויבות ליישום האידיאולוגיה המהפכנית האסלאמית. בעקבות תבוסת עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני בבחירות 2005 ודחיקת המחנה הרפורמיסטי אל מחוץ לזירה הפוליטית לאחר שמונה שנים בהן כיהן מחמד ח'אתמי כנשיא גברה תלותו של המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, בימין הרדיקלי מבית מדרשו של מצבאח-יזדי ובמשמרות המהפכה.

על אף העמקת אחיזתם של מצבאח-יזדי ומקורביו במערכת הפוליטית ובאמצעי התקשורת השמרנים הצליח הזרם השמרני-מסורתי לשמר את מעמדו הפוליטי. לקראת הבחירות ל"מועצת המומחים" ב-15 בדצמבר 2006 העריכו חלק מהפרשנים, כי תומכי אחמדינז'אד ומצבאח-יזדי ינסו לכבוש גם את המועצה על מנת שיהיה ביכולתם להגביל את כוחו של ח'אמנהאי ובבוא היום אף להשפיע על מינוי יורשו. עם פרסום תוצאות הבחירות התברר, כי הזרם השמרני-מסורתי הצליח לשמר את אחיזתו במועצה. רפסנג'אני, שהפסיד לאחמדינז'אד בבחירות 2005, זכה במקום הראשון בבחירות שנערכו ל"מועצת המומחים" בטהראן. מצבאח-יזדי זכה אומנם, אף הוא, במושב במועצה, אך תומכי הזרם השמרני-מסורתי הוכיחו את יכולתם לשמר את מעמדם ביחס ליריביהם הפוליטיים במחנה השמרני ובמחנה הימני-רדיקלי.

המשבר הפוליטי, שפקד את איראן בקיץ 2009, הגביר עוד יותר את תלותו של המנהיג העליון בימין הרדיקלי. מצבאח-יזדי ניצל את ההזדמנות על מנת לבצר את מעמדו תוך הבלטת תמיכתו בח'אמנהאי. הוא כינה את ח'אמנהאי בתואר אמאם ושיבח את סגולותיו הנדירות והייחודיות.

הזדהותו של הנשיא אחמדינז'אד עם הזרם הסוטה ותמיכתו הנמשכת והבלתי-מסויגת בראש לשכתו מעורר המחלוקת, רחים משאא'י, אילצו, עם זאת, את מצבאח-יזדי להתנער מתמיכתו בנשיא. בשנתיים האחרונות מתח איש הדת הבכיר בכמה הזדמנויות ביקורת חריפה כנגד הזרם הסוטה והביע הסתייגות מהתייצבותו הנמשכת של אחמדינז'אד לצד משאא'י. מצבאח-יזדי הזהיר מפני כוונת הזרם הסוטה להשתלט על הנשיאות בבחירות 2013 ומפני השפעתו הגוברת בחברה המסכנת, לדבריו, את האסלאם, את המשטר ואת הישגי המהפכה.

לקראת הבחירות למג'לס במרץ 2012 עמד מצבאח-יזדי מאחורי הקמתה של חזית העמידה האיתנה (ג'בהה-י פאידארי, Jebhe-ye Paydari). החזית המזוהה עם האגף הימני-רדיקלי במחנה השמרני הצליחה אומנם לזכות בהישגים בלתי-מבוטלים בבחירות ולהכניס כמה עשרות חברי מג'לס, אך השליטה ברשות המחוקקת נותרה בידי חברי מג'לס המזוהים עם הזרם המרכזי במחנה השמרני, שהתמודדו בבחירות במסגרת חזית האצולגראיאן המאוחדת.

מעורבותו הפוליטית הגוברת של מצבאח-יזדי, תמיכתו הראשונית באחמדינז'אד והתייצבותו לצד "חזית העמידה האיתנה" הביאו להחרפת הביקורת כנגדו הן במערכת הפוליטית והן בממסד הדתי. עם התקרב מועד הבחירות לנשיאות איראן התגלעו חילוקי דעות בין מצבאח-יזדי לגורמים בחזית העמידה האיתנה. בספטמבר 2012 דיווחה התקשורת האיראנית על פילוג בין "סיעת קום" המזוהה עם תומכי איש הדת הבכיר לבין "סיעת טהראן" של החזית בעקבות ויכוח סביב עמדת החזית בנוגע למועמד מטעמה בבחירות (http://www.digarban.com/node/8933). חילוקי דעות אלה החריפו עוד יותר במהלך מערכת הבחירות. בעוד שמצבאח-יזדי הביע תמיכה פומבית במועמדותו של לנכראני והצהיר כי אין מועמד ראוי ממנו "על פני האדמה ומתחת לשמים", תמכו רוב פעילי החזית במועמדותו של מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, סעיד ג'לילי. רק לאחר שלנכראני הודיע בלחץ רוב חברי החזית על פרישתו מהמירוץ, נאלץ מצבאח-יזדי להעביר את תמיכתו לג'לילי

(http://alef.ir/vdcd5j0fzyt0jx6.2a2y.html?188270).

בחודש מאי 2013 פרסמה קבוצה של תלמידי דת מהמכללה הדתית בקום מכתב פומבי, שנשלח למצבאח-יזדי ובו ביקורת על התנהלותו הפוליטית בשנים האחרונות. תלמידי הדת הביעו את הסתייגותם מתמיכתו באחמדינז'אד, מהצהרותיו לפיהן הנשיא וממשלתו נהנים מתמיכת האמאם הנעלם ומתמיכתו בחזית העמידה האיתנה וקראו לו לחדול ממעורבות בעניינים פוליטיים שוטפים (http://irangreenvoice.com/article/2013/may/15/33958).

בעקבות בחירות 2013: "סוגרים חשבון" עם מצבאח-יזדי

בעקבות ניצחונו של חסן רוחאני בבחירות לנשיאות החלו חילופי האשמות בקרב השמרנים סביב האחריות לכישלונם. חילופי האשמות אלה הובילו עד מהרה להפניית אצבע מאשימה כלפי מצבאח-יזדי. היומון ג'מהורי-י אסלאמי (Jomhuri-ye Eslami) המזוהה עם עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני פרסם לאחרונה מאמר מערכת חריף במיוחד, שכלל מתקפה אישית חסרת תקדים כנגד איש הדת הבכיר. מחבר המאמר האשים את מצבאח-יזדי בקיצוניות וטען כי התנהלותו והתבטאויותיו בשנים האחרונות החריפו את הפילוג בחברה האיראנית. במאמר נכתב, כי תוצאות הבחירות מעידות על כך, שרובו המכריע של הציבור האיראני דוחה את דרכו הקיצונית ודוגל במתינות.

מחבר המאמר טען, כי המוסד לחינוך ולמחקר על-שם האמאם ח'ומיני בעיר קום, שבראשו עומד מצבאח-יזדי, מעודד רעיונות המזוהים עם תפישות קיצוניות שנדחו בשעתן בתוקף על-ידי מנהיג המהפכה האסלאמית. עוד נטען במאמר, כי עמדותיו של מצבאח-יזדי בזכות "שלטון חכם הדת המוחלט" מנוגדות לחוקת איראן ולעמדותיו של ח'ומיני.

ג'מהורי-י אסלאמי  גם הטיל ספק בהתגייסותו של מצבאח-יזדי למאמץ המלחמתי במהלך מלחמת איראן-עיראק. איש הדת הבכיר לא גילה, לטענת העיתון, כל מעורבות במהלך מלחמת שמונה השנים, לא שלח את ילדיו או את תלמידיו לחזית הלחימה, לא תמך בלוחמים ולא ביקר ולו פעם אחת בחזית כדי לעודד את הלוחמים. כמו כן מתח היומון ביקורת על תמיכת מצבאח-יזדי באחמדינז'אד ועל הצהרותיו השנויות המחלוקת בנוגע לתמיכת האמאם הנעלם בממשלה היוצאת (http://www.jomhourieslami.com/1392/13920401/).

בעקבות מאמר זה פרסם אחד מתלמידיו של מצבאח-יזדי, חג'ת אל-אסלאם אחמד אבו-תראבי (Hojjat-ul-Islam Ahmad Abu-Tourabi), מאמר תגובה מפורט באתר רג'א ניוז המזוהה עם האגף הימני-רדיקלי במחנה השמרני. תלמידו של איש הדת הבכיר דחה בתוקף את הטענות וההאשמות שהועלו על-ידי ג'מהורי-י אסלאמי וטען כי מדובר בחלק ממתקפה כוללת המנוהלת בשנים האחרונות על-ידי גופים הקשורים ל-CIAכנגד מצבאח-יזדי, שזוהה על-ידי המודיעין האמריקאי כאיום משמעותי על תרבות המערב.

אבו-תראבי העלה על נס את תרומתו של מורהו למהפכה האסלאמית טרם המהפכה ואחריה ואת המאבק שניהל כנגד אויבי המהפכה. הוא דחה מכל וכל את הטענות בנוגע לקיצוניותו של מצבאח-יזדי וטען, כי עמדותיו מבטאות לחלוטין את עמדות המשטר ואת תפישותיו של מכונן המהפכה. הוא ציין, כי המוסד שבראשו עומד מצבאח-יזדי פועל לחינוך בהתאם לערכי האסלאם ולעקרונות תפישת "שלטון חכם ההלכה" וכי "פשעם" היחיד של מצבאח-יזדי ותלמידיו הוא שהם אינם רואים את משימתם היחידה בהעברת שיעורים, בדיונים הלכתיים ובפולחן דתי אישי אלא חותרים לבטא את מעורבותם גם בזירות אחרות, ובכללן בזירה הפוליטית כחלק ממאבקם באויבי המשטר והמהפכה.

בהתייחס לטענות בנוגע לאי-מעורבותו לכאורה של מצבאח-יזדי במלחמת איראן-עיראק ציין אבו-תראבי, כי מורהו תרם רבות למלחמה הן בהעברת תרומות מהכנסות ספריו, הן בשליחת תלמידים לחזית, שחלקם אף נהרגו במהלכה, והן בביקורים רבים שקיים בחזית הלחימה שלא לעיני המצלמות.

בתגובה לטענה בנוגע לתמיכת מצבאח-יזדי באחמדינז'אד ציין אבו-תראבי, כי איש הדת הבכיר תמך באחמדינז'אד על בסיס עמדותיו בראשית תקופת כהונתו וכי לא ניתן להטיל דופי בהחלטתו לתמוך בנשיא אך ורק בשל העובדה שהנשיא סטה מדרכו במהלך הקדנציה שלו. גם הנביא תמך במי שעתיד היה לסטות לאחר מכן מדרכו וגם המנהיג העליון תמך בעבר בפוליטיקאים, שעתידים היו ליטול חלק במהומות 2009, נכתב במאמר (http://www.rajanews.com/detail.asp?id=161419).

האתר אלף (Alef) מתח, אף הוא, ביקורת על מצבאח-יזדי ועל עמדותיו במהלך מערכת הבחירות. האתר המזוהה עם חבר המג'לס אחמד תוכלי (Ahmad Tavakoli), מיריביו הפוליטיים של הנשיא אחמדינז'אד במחנה השמרני, טען כי חודשים ספורים לפני הבחירות אמר מצבאח-יזדי בפגישה שקיים עם מחמד-נבי חביבי (Mohammad-Nabi Habibi), מזכ"ל "מפלגת הקואליציה האסלאמית" השמרנית, כי אם הרפורמיסטיים ישתתפו בבחירות, על השמרנים להגיע להסכמה בנוגע למועמד משותף מטעמם. לא ברור, לפיכך, מדוע הוא סירב לתמוך במועמד שנתמך על-ידי רוב אנשי הדת השמרנים ולא הינחה את תומכיו ב"חזית העמידה האיתנה" להגיע להסכמה גם כאשר היה ברור שהרפורמיסטיים מתכוונים להשתתף בבחירות ושלסעיד ג'לילי אין כל סיכוי לזכות בבחירות (http://alef.ir/vdcjhvevvuqehvz.fsfu.html?191191).

הביקורת כנגד מצבאח-יזדי התרחבה בימים האחרונים גם בקרב הממסד הדתי. בשבוע שעבר הצטרף לביקורת איש הדת הבכיר, מחמד יזדי (Mohammad Yazdi), יו"ר אגודת המרצים של המכללות הדתיות בקם. יזדי האשים את מצבאח-יזדי באחריות לפיצול בין אנשי הדת במהלך מערכת הבחירות.

בריאיון לסוכנות הידיעות מהר (Mehr) תיאר יזדי את ניסיונותיו לקדם הסכמה בין אנשי הדת הבכירים סביב מועמד שמרני אחד לקראת הבחירות. הוא ציין, כי ערב הבחירות קיים פגישה עם יו"ר מועצת המומחים ומזכיר אגודת אנשי הדת הלוחמים, איתאללה מחמד-רזא מהדוי-כני (Ayatollah Mohammad-Reza Mahdavi-Kani), ועם מצבאח-יזדי בניסיון להגיע לעמדה מוסכמת לקראת הבחירות. הפגישה הסתיימה, לדבריו, באופן חיובי אך שלושה ימים בלבד לאחר מכן הודיע מצבאח-יזדי על תמיכתו הפומבית בלנכראני אף כי לא היה ברור אם מועמדותו תאושר על-ידי מועצת שומרי החוקה. יזדי הוסיף, כי אגודת אנשי הדת הלוחמים ואגודת המרצים של המכללות הדתיות ניהלו במשך חודשים ישיבות משותפות במאמץ לגבש הסכמה לקראת הבחירות, אך מצבאח-יזדי הכשיל מאמצים אלה בשל תמיכתו בלנכראני ולאחר מכן בג'לילי תוך ניצול השפעתו בקרב חלק מאנשי הדת הבכירים על מנת למנוע הסכמה. יזדי שיבח את כישוריו הדתיים, האקדמיים והמוסריים של מצבאח-יזדי אך תלה בו במידה רבה את האחריות לפיצול בין אנשי הדת הבכירים שהוביל, לטענתו, לתבוסת השמרנים בבחירות. (http://www.mehrnews.com/detail/News/2087992).

ביקורת כנגד מצבאח-יזדי החלה להישמע גם מצד תלמידיו לשעבר. האתר שבכה-י איראן (Shebke-ye Iran) דיווח בשבוע שעבר, כי  חג'ת אל-אסלאם מחסן ע'רויאן (Hojjat-ul-Islam Mohsen Gharavian) התייחס בריאיון עיתונאי להקצנה שחלה בשנים האחרונות בפעילות המוסד החינוכי בראשו עומד מצבאח-יזדי.

ע'רויאן, מתלמידיו לשעבר של מצבאח-יזדי שעמדותיו התמתנו בשנים האחרונות, טען בריאיון לשבועון נסים בידארי (Nasim-e Bidari), כי נאלץ לפרוש מפעילותו במוסד החינוכי, לאחר שזה הפך למוסד המנהל רדיפה פוליטית אחר כל מי שאינו שותף לדעותיו הפוליטיות הקיצוניות של מצבאח-יזדי, כדוגמת רפסנג'אני. ע'רויאן ציין, כי מצבאח-יזדי הפך מאישיות אקדמית לאישיות פוליטית.

דברי ע'רויאן עוררו זעם בקרב כמה מתלמידיו של מצבאח-יזדי, ובראשם חג'ת אל-אסלאם קאסם רואנבח'ש (Hojjat-ul-Islam Qasem Ravanbakhsh), עורך השבועון פרתו סח'ן (Parto Sokhan). רואנבח'ש המזוהה עם מטה עמאר, מרכז חשיבה שהוקם בראשית 2011 ביוזמת תומכי המשטר המזוהים עם האגף הימני-רדיקלי במחנה השמרני, כינה את דברי ע'רויאן "בלתי-מוסריים" ו"חסרי כל בסיס". הוא טען כי בשנים האחרונות אימץ ע'רויאן עמדות המזוהות עם הזרם הרפורמיסטי ואיים לחשוף מסמכים הקשורים בנסיבות פרישתו של ע'רויאן מהמוסד החינוכי. (http://www.inn.ir/NSite/FullStory/News/?Serv=0&Id=157608&Rate=0)

בעקבות הסערה התקשורתית שהתעוררה בעקבות הריאיון העיתונאי טען ע'רויאן, כי דבריו הוצאו מהקשרם ונוצלו לרעה על-ידי כמה אתרי חדשות "אנטי-מהפכניים" וכי הוא עדיין מכבד את מצבאח-יזדי. הוא ציין, כי כל כוונתו בריאיון היתה למתוח ביקורת על התנהגותם הבלתי-מוסרית של כמה קיצוניים פוליטיים. הוא הדגיש, עם זאת, כי לרואנבח'ש אין כל זכות לדבר בשם המוסד החינוכי על-שם ח'ומיני וכי דבריו משקפים את עמדותיו האישיות בלבד. בהתייחס לאיום שהשמיע רואנבח'ש לחשוף מסמכים מפלילים כנגדו אמר ע'רויאן, כי המוסד אינו גוף ביטחוני שמחזיק ברשותו מסמכים אישיים (http://www.ghanoondaily.ir/?News_Id=18334).

שחיקת מעמד זמנית או אובדן השפעה?

הביקורת הגוברת כנגד מצבאח-יזדי בממסד הדתי, במערכת הפוליטית ובאמצעי התקשורת השמרנים מצביעה על שחיקה במעמדו הפוליטי. לאחר שאיבד את השפעתו בלשכת הנשיאות, הוא עלול למצוא עצמו נדחק מעמדות השפעה נוספות במערכת הפוליטית ובתקשורת השמרנית לטובת הזרם המרכזי במחנה השמרני.

לא מן הנמנע, כי בדומה לתהליכים נוספים שעברה המערכת הפוליטית האיראנית מאז המהפכה האסלאמית, תהיה גם השחיקה המסתמנת במעמדם של מצבאח-יזדי ותומכיו בימין הרדיקלי זמנית ובכל מקרה הוא אינו צפוי לאבד לחלוטין את השפעתו בממסד הדתי ובמערכת הפוליטית. הפגיעה במעמדו של איש הדת הרדיקלי עשויה, עם זאת, לערער את יכולתו למלא תפקיד מרכזי ומשפיע במאבקי כוח פוליטיים עתידיים, בראש וראשונה במאבק הצפוי על ירושת המנהיג העליון הנוכחי.

^[1]ראו בהקשר זה: מאיר ליטבק, "שלטון חכם ההלכה והמאבק לדמוקרטיה: השיח הדתי באיראן", בתוך: דוד מנשרי וליאורה הנדלמן-בעבור (עורכים), איראן: אנטומיה של מהפכה (תל אביב, 2009), עמ' 75-47. 

מאמרים נוספים בתחום

בעקבות הרג שיעים במצרים: תגובה רשמית איראנית רפה לצד ביקורת תקשורתית חריפה כנגד ממשלת מצרים

מותם של ארבעה שיעים בכפר בגיזה שבמצרים מעוררת בימים האחרונים תגובות סוערות באיראן. במתקפה, שביצע המון זועם ב-23 ביוני על ביתו של אחד ממנהיגי השיעים במצרים, חסן שחאתה, נהרגו ארבעה בני-אדם ובהם גם שחאתה ועשרות נוספים נפצעו. התגובות באיראן לתקרית החמורה משקפות פער בין התגובה הרשמית לתגובות מצד הממסד הדתי ואמצעי תקשורת שמרנים. משרד החוץ הסתפק בהודעת גינוי מתונה יחסית והביע ביטחון ביכולתה של ההנהגה המצרית לסכל מזימות שנועדו לזרוע מחלוקות בין שיעים וסונים. אנשי דת בכירים וכמה כלי תקשורת, לעומת זאת, הטילו את האחריות להרג השיעים על ממשלת מצרים ועל בכירי אלאזהר. בעוד שהתגובה הרשמית מבטאת את חתירתם הנמשכת מצד השלטונות בטהראן לשיפור הקשרים עם מצרים, התגובות בתקשורת מבטאות דרישה למחויבות רבה יותר מצד איראן לשיעים ברחבי העולם. תגובות הממשל לגילויי פגיעה בחיי מוסלמים בעולם ממחישות שוב ושוב את השילוב בין אינטרסים פוליטיים ממלכתיים לחזון מהפכני במדיניות החוץ האיראנית תוך העדפת שיקולים פרגמאטיים במקרה של התנגשות בין החזון לאינטרסים הלאומיים.

הריגתם של ארבעה שיעים בכפר זאוית אבו-מסלם (Zawyat Abu Musalam) בגיזה שבמצרים מעוררת בימים האחרונים תגובות סוערות באיראן. ב-23 ביוני 2013 התנפל המון זועם, שהונהג על-ידי אנשי דת סלפים, על ביתו של חסן שחאתה (Hassan Shahata), אחד מאנשי הדת השיעים הבכירים במצרים, במהלך טקס דתי שנערך לציון ה-15 בחודש שעבאן, יום הולדתו של האמאם השיעי ה-12. אלפי אזרחים, שהאשימו את השיעים בכפירה ובהפצת אמונתם הדתית, איימו להצית את הבית אם עשרות המאמינים ששהו בו לא יעזבו את הכפר עד סוף היום. לאחר שדרישתם נדחתה, תקף ההמון את הבית והצית אותו. במהלך התקיפה נהרגו ארבעה בני-אדם, בהם שחאתה, ועשרות אחרים נפצעו. למתקפה קדמה הסתה שנמשכה מספר שבועות מצד מטיפים סלפים כנגד השיעים. כמה אתרי אינטרנט ודפי פייסבוק המזוהים עם גורמים סלפים שיבחו את המתקפה וטענו, כי מדובר בראשית סופה של השיעה במצרים.

חסן שחאתה נחשב לאחד ממנהיגי השיעים במצרים. לפני מספר שנים נסע שחאתה לאיראן ונפגש עם כמה מבכירי אנשי הדת בעיר קום. בין היתר נפגש איש הדת השיעי עם איתאללה צאדק שיראזי (Ayatollah Sadegh Shirazi) ומסר לו דיווח על מצבם של השיעים במצרים (http://www.shia-online.ir/article.asp?id=29269&cat=18).

תגובות איראניות רשמיות והודעות גינוי חריפות מצד הממסד הדתי

ביום שלישי, 25 ביוני, פרסם משרד החוץ האיראני הודעה רשמית בה נאמר, כי איראן מגנה כל פעולה של קיצוניות ואלימות המנוגדת לאסלאם. עוד צוין בהודעה, כי איראן סמוכה ובטוחה שהאומה המצרית ומנהיגיה יפעלו להגן על המהפכה ועל האחדות הלאומית במצרים ולסכל כל מזימה, שנועדה לזרוע מחלוקות בין האסכולות השונות באסלאם (איסנ"א, 25 ביוני 2013).

ועדת המג'לס למדיניות חוץ ולביטחון לאומי פרסמה, אף היא, הודעת גינוי בעקבות הרג השיעים בה קראה לממשלת מצרים להעניש בחומרה את מבצעי הפשע. בהודעה נאמר, כי על אנשי הדת בעולם המוסלמי לגנות את הפגיעה מצד גורמים סלפים קיצוניים במוסלמים בפקיסטאן, בעיראק, בסוריה, באפגניסטאן, בלבנון ובמדינות מוסלמיות נוספות (אירנ"א, 25 ביוני 2013).

הודעות גינוי התפרסמו גם מטעם המכללות הדתיות בעיר קום ואנשי דת איראנים בכירים. הנהלת המכללות הדתיות דרשה מממשלת מצרים להבטיח את ביטחונם של השיעים המתגוררים במדינה זו ואת חירותם הדתית, לעצור את האחראים לפשע בגיזה ולהענישם. הנהלת המכללות קראה לאנשי הדת הבכירים במצרים ולמוסד אלאזהר בקהיר להיאבק כנגד הקיצוניות במצרים והשפעתה הגוברת של ההסתה האנטי-שיעית בחברה המצרית

 (http://hawzahnews.ir/news/1973/322702/دولت+مصر+امنیت+و+آزادی+شیعیان+را+تامین+کند).

איש הדת הבכיר, איתאללה צאפי גלפאיגאני (Ayatollah Safi Golpaygani), קרא לאנשי הדת של אלאזהר להתערב באופן מיידי על מנת למנוע את המשך הפגיעה בשיעים במצרים. הוא ציין, כי אנשי הדת המצרים אינם יכולים להסתפק בגינוי הפשע שבוצע ועליהם לנצל את עוצמתם הדתית והרוחנית כדי לפעול בתוקף לנוכח ההסתה הנמשכת מצד "אנשי דת והאבים" הקוראים לשפוך את דמם של מוסלמים (http://www.jomhourieslami.com/1392/13920405).

אגודת אהל אלבית הפועלת להפצת השיעה בעולם פרסמה, אף היא, הודעת גינוי חריפה ובה דרישה משלטונות מצרים ובראשם הנשיא מחמד מורסי, להתערב בדחיפות על מנת להגן על האזרחים השיעים במצרים. האגודה ציינה בהודעתה, כי מידע שנמצא ברשותה מצביע על כוונת גורמים סלפים קיצוניים להתנקש בחייהם של מנהיגים שיעים במצרים וכי על השלטונות בקהיר לפעול בדחיפות על מנת למנוע מהטרוריסטים לבצע את מעשי ההרג והטרור המתוכננים

 (http://www.598.ir/fa/news/143208/فهرستی-برای-ترور-رهبران-شیعه-مصر-تهیه-شده-است).

אמצעי התקשורת מטילים את אחריות להרג השיעים על ממשלת מצרים

בעוד ששלטונות איראן הסתפקו בהודעת גינוי מתונה יחסית תוך הימנעות מהטלת האחריות להרג השיעים על שלטונות מצרים ובראשם הנשיא מורסי, אימצו כלי תקשורת המזוהים עם הימין השמרני עמדה חריפה וביקורתית יותר כלפי ממשלת מצרים.

היומון ג'מהורי-י אסלאמי (Jomhuri-ye Eslami), שביטא בחודשים האחרונים במספר הזדמנויות עמדות ביקורתיות כלפי ממשלת מצרים והנשיא מורסי, פרסם ב-26 ביוני 2013 מאמר מערכת חריף במיוחד שהטיל את האחריות להרג השיעים בגיזה על הנשיא ועל אנשי הדת של אלאזהר. היומון טען, כי מורסי איפשר לארצות-הברית ול"משטר הציוני" להשיב לעצמם את המעמד ממנו נהנו במצרים בתקופת הנשיאים סאדאת ומבארכ. ממשלת מצרים בהנהגת תנועת האחים המוסלמים ממשיכה לקיים קשרים הדוקים עם ארצות-הברית וישראל, מנתקת את קשריה עם סוריה על מנת להגן על הטרוריסטים הפועלים נגד משטרו של הנשיא אסד, פועלת בתיאום עם מדיניותן האזורית של ארצות-הברית וישראל, משתפת פעולה עם מנהיגי ערב הריאקציונרים כנגד ההתעוררות האסלאמית בעולם הערבי, מסייעת לקבוצות סלפיות קיצוניות ומגבילה את חירותם הדתית של אזרחי מצרים.

במקביל אימץ הממסד הדתי באלאזהר גישה פסיבית כלפי הסלפים וקבוצות התכפיר ואינו נוקט כל פעולה משמעותית על מנת לבלום את הקיצוניות הגוברת במצרים ולחזק את תרבות המתינות. כל עוד אנשי הדת המצרים אינם מממשים את אחריותם, הם שותפים לפשעים כנגד השיעים. העדר פעולה מצד ממשלת מורסי כנגד הקיצונים ואדישותם של בכירי אלאזהר ביחס לסלפים הם בדיוק מה שארצות-הברית והציונים רוצים, סיכם ג'מהורי-י אסלאמי, כיוון שהם המרוויחים העיקריים מהמלחמה בין שיעים לסונים (http://www.jomhourieslami.com/1392/13920405/).

עורך היומון כיהאן (Keyhan), חסין שריעתמדרי (Hossein Shariatmadari), פרסם אף הוא מאמר מערכת חריף בעקבות הרג השיעים במצרים. במאמר שהתפרסם תחת הכותרת: "תזכרו שאתם חייבים [לנו]", נכתב כי מצרים חבה לאיראן את שחרורה מארצות-הברית ומהציונים. אלמלא המחויבות, ההקרבה והסובלנות של השיעים האיראנים, מצרים עדיין היתה נתונה תחת שלטון מבארכ.

אין ספק, נכתב במאמר, שהסלפים קשורים בארצות-הברית ובישראל, משמשים כשכירי החרב של הציונים וזוכים לתמיכה פוליטית ולסיוע בנשק ובציוד מארצות-הברית ובעלות בריתה. הפשע כנגד השיעים במצרים בוצע בעקבות תבוסתם המשפילה של הסלפים בסוריה. לנוכח תבוסה זו מבקשים האמריקאים להעביר את האחריות לתמיכה בטרוריסטים בסוריה לידי מצרים, והסלפים נקמו בשיעים החפים מפשע את נקמתן של ישראל וארצות-הברית שהובסו בסוריה.

כיהאן מתח ביקורת חריפה על הנשיא מורסי בגין השתתפותו לפני כשבועיים בכנס תמיכה באופוזיציה הסורית, שהתקיים בקהיר בהשתתפות קבוצות סלפיות וארגונים אסלאמיים קיצונים. היומון טען, כי בהשתתפותו בכנס ובהחלטתו לנתק את הקשרים עם סוריה כונן למעשה מורסי קואליציה עם הסלפים.

"האחים המוסלמים" במצרים שכחו, שהם לא היו מצליחים להגיע לשלטון ללא תמיכתה של איראן לאורך השנים ושהם לא היו מסוגלים להתמודד עם ישראל ללא חזבאללה והתמיכה הישירה מצד איראן בחזבאללה ובחמאס בעימותים שניהלו עם ישראל. אף על-פי שממשלת מצרים ו"האחים המוסלמים" לא מילאו תפקיד ישיר בפשע שבוצע נגד השיעים ואף גינו אותו, עמדותיהם והפעולות הבלתי-שקולות בהן נקטו עודדו את הסלפים לבצע פשעים אלה, סיכם היומון

 (http://www.kayhan.ir/920405/2.htm).

גם האתר תאבנאכ (Tabnak) הטיל חלק מהאחריות להרג השיעים על ממשלת מצרים. במאמר פרשנות שכותרתו: "השיעים במצרים – הקורבן החדש של האלימות הכיתתית", נכתב, כי לא ניתן להתעלם מההסתה הסלפית נגד השיעים, שהושמעה במהלך כינוס התמיכה בסוריה לפני כשבועיים בקהיר. תאבנאכ הדגיש, כי הנשיא מורסי שהשתתף בכינוס שמר על שתיקה למשמע דברי ההסתה החריפים נגד השיעים מצד אנשי דת קיצוניים.

תגובות גולשים למאמר בתאבנאכ ביטאו תחושות זעם ואף רצון לנקמה בעקבות הרג השיעים בגיזה. כמה מהגולשים דרשו משלטונות איראן לנקוט בפעולות מיידיות על מנת להגן על השיעים מול הוהאבים והסלפים. אחד הגולשים קרא לשלטונות איראן לגרש את מיופה הכוח המצרי בטהראן ואילו גולש אחר קרא למנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, להכריז על ג'יהאד כנגד הסלפים. גולש נוסף האשים את הנשיא מורסי כי הוא נתן "אור ירוק" לסלפים לבצע את הפשעים כנגד השיעים והזהיר, שאירועים דומים עלולים להתרחש גם במדינות ערביות נוספות. כמה גולשים ציינו, כי הוהאבים הם כלי שרת בידי "ארצות-הברית והציונים" (http://www.tabnak.ir/fa/news/327858).

תגובות איראן לפגיעה במוסלמים בעולם: בין אינטרסים לחזון מהפכני

התגובות להרג השיעים במצרים מבטאות – ולא בפעם הראשונה – את הפער בין התגובה הרשמית הרפה מצד שלטונות איראן לגילויי פגיעה במוסלמים ברחבי העולם לתגובות חריפות מצד הממסד הדתי ואמצעי תקשורת שמרנים. התגובות הרשמיות לתקרית בגיזה מבטאות את חתירתם הנמשכת של שלטונות איראן לשיפור הקשרים עם מצרים בהנהגת הנשיא מורסי ותנועת האחים המוסלמים. תגובות התקשורת האיראנית, לעומת זאת, מבטאות במידה רבה יותר את הדרישה למחויבות רבה יותר מצד הרפובליקה האסלאמית ביחס לשיעים ברחבי העולם.

הפער בין התגובה האיראנית הרשמית לגילויי דיכוי ואלימות כלפי מוסלמים בעולם לבין תגובות המתפרסמות באמצעי תקשורת המזוהים עם הימין השמרני ניכר בהזדמנויות שונות בעבר. כך, למשל, שמרו שלטונות איראן על שתיקה כמעט מוחלטת במהלך ההתנגשויות שפרצו ביולי 2009 בין שלטונות סין לבין המיעוט המוסלמי האויגורי במערב המדינה במהלכן נהרגו למעלה מ-150 בני אדם. במחויבות האיראנית לסולידריות אסלאמית היה גלום איום לאינטרסים איראנים ממלכתיים על רקע מערכת היחסים האסטרטגית בין איראן לסין. איראן הסתפקה, איפוא, בהבעת דאגה מהרג האזרחים המוסלמים בסין והדגישה את הצורך בשמירת האחדות הלאומית בסין ואת התנגדותה לכל ניסיון להתערבות זרה בענייניה הפנימיים.

על רקע אדישותה היחסית של הממשלה לנוכח דיכוי המהומות בסין בלטו תגובות גינוי וביקורת חריפה מצד אנשי דת בכירים וכמה אמצעי תקשורת במדינה. כך, למשל, האשים האתר עצר-י איראן (Asr-e Iran) את ממשלת סין באפליה מתמשכת נגד בני המיעוט המוסלמי במדינה ובמדיניות דיכוי אנטי-אסלאמית. האתר תאבנאכ טען, כי עמדת ממשלת איראן ביחס לאירועים בסין מבטאת מוסר כפול ביחס לפגיעה במוסלמים בסין לעומת פגיעה במוסלמים בפלסטין. האתר תהה האם היחסים עם סין הקומוניסטית חשובים יותר מרציחתם של מוסלמים סינים.^[1]

תגובות הממשל האיראני לפגיעה בחייהם של מוסלמים בעולם ממחישות פעם אחר פעם, כי מדיניות החוץ האיראנית מבטאת שילוב מתמשך בין אינטרסים פוליטיים ממלכתיים לבין חזון מהפכני ותפישות אידיאולוגיות וכי כאשר איראן חשה שהחזון המהפכני עלול לפגוע באינטרסים לאומיים בסיסיים, היא נוטה לפעול בהתאם לשיקולים פרגמאטיים.

^[1]רז צימט, "סולידאריות מוסלמית במבחן המעשה: תגובת איראן למהומות במערב-סין","זמן איראן", גיליון מס' 14, 13 באוגוסט 2009, מרכז אליאנס ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב, http://humanities.tau.ac.il/iranian/he/home-he/9-iran-pulse-he/63-14.

מאמרים נוספים בתחום

כללי

1.    בעקבות כיבוש אלקציר פועל חזבאללה לבסס אחיזתו בשטח ובמקביל נערך לסייע למשטר הסורי להשתלט על חלב, העיר השנייה בגודלה ובחשיבותה בסוריה. על פי מפקד חזבאללה, שהתראיין (בעילום שם) לעיתון מערבי, נערך ארגון חזבאללה לסייע לכוחות הביטחון הסוריים בהשתלטות על העיר. לדברי אותו מפקד הקצה חזבאללה למבצע ההשתלטות כוח המונה 800 לוחמים, שתפקידו לסייע לצבא הסורי בהשבת השליטה על העיר ולנתק את קווי האספקה של המורדים מלבנון. לדבריו, הקרב על חלב ינוהל ע"י כוחות הביטחון הסוריים בעוד, שתפקידו של חזבאללה, יתמצה בפיקוח ויעוץ צבאי טקטי לצבא הסורי. אותו מפקד הוסיף: "חלב הינה יותר עניין [פנים] סורי" (16 ביוני 2013, Sunday Times).

2.    בכלי התקשורת הערביים פורסמו ידיעות אודות היערכות חזבאללה לקרב על חלב בעקבות ההשתלטות על מרחב אלקציר. על פי מקור באקדמיה הצבאית בחלב קבוצה של כ-300 פעילים לבנונים, המשתייכים לחזבאללה, ביניהם קצינים איראנים, הגיעה בתחילת יוני 2013 לאקדמיה. על- פי אותו מקור המדובר בתגבורת, שהגיעה כדי להשתתף במבצע הצבאי, שיתנהל בפריפריה הצפונית של חלב (דף הפייסבוק של חלב ניוז, 2 ביוני 2013). רמטכ"ל צבא סוריה החופשי, האלוף (לואא') סלים אדריס, מסר, כי במספר אתרים בחלב מצויים פעילי חזבאללה יחד עם פעילים איראניים (ראיון באמצעות Skypeלערוץ הלבנוני אלמיאדין, 12 ביוני 2013). בנוסף לכך פורסם בימים האחרונים, כי מתקיימת לחימה בפריפריה של העיר חלב, בהשתתפות כוחות מחזבאללה (alarabia.com).

3.    בשלב זה לא ברור לנו מהו היקפו של כוח חזבאללה, אשר אמור לפעול בחלב. כמו כן לא ידוע לנו האם כוח חזבאללה, אשר שוגר לחלב, נלקח מהכוחות, שהוקצו לכיבוש אלקציר, או שמא תגבר חזבאללה את כוחותיו בסוריה ביחידות חדשות מלבנון. מכל מקום, התבטאות אותו מפקד, כי חזבאללה ימלא בחלב תפקידי פיקוח ויעוץ עשויה להעיד, להערכתנו, כי הארגון מעוניין להתנהל בזהירות, בהיותו מודע לביקורת הפנימית ולקשיים הצבאיים, המדיניים והתדמיתיים הכרוכים בטיהור חלב. למרות זאת, בעצם ההשתלבות חזבאללה במהלך המשמעותי של טיהור חלב והמרחב הכפרי שלה טמון, להערכתנו, פוטנציאל של הישאבות נוספת של הארגון למלחמת האזרחים בסוריה, על כל ה"מחירים" הכרוכים בכך מבחינתן^[1].

נאום חסן נצראללה

4.    חסן נצראללה, בנאומו ב-14 ביוני 2013 לרגל "יום הפצוע איש ההתנגדות", הדגיש את מחויבותו של חזבאללה להמשיך ולסייע למשטר הסורי. מעורבותו של חזבאללה בסוריה, ציין נצראללה, לא נולדה בבת אחת אלא הייתה פועל יוצא של הערכת מצב מסודרת על בסיס ניתוח השתלשלות האירועים. המעורבות של חזבאללה נועדה, לדבריו, לסייע לסיכול "תוכנית אמריקאית-ישראלית-תכפירית מסוכנת"^[2], אשר מטרתה לא רק למוטט את סוריה אלא את כל האזור, לרבות לבנון. לפיכך החליט חזבאללה להתערב בלחימה בסוריה ולשאת בכל תוצאות מעורבותו, לרבות נכונות להקריב הרוגים ופצועים ("טרפוד תוכנית מסוכנת זו חשוב הרבה יותר מכל קורבן"). במישור המעשי, ציין חסן נצראללה, כי גם אחרי אלקציר לא השתנתה מדיניות חזבאללה: "היכן, שנצטרך להיות נהיה, ובאחריות שהתחלנו לשאת [קרי, סיוע למשטר הסורי] נמשיך, ואין צורך לפרט" (אלמנאר, 14 ביוני 2013)^[3].

5.    בנאומו של נצראללה הודגשה נחישותו של חזבאללה להמשיך ולסייע למשטר הסורי תוך ניצול המומנטום של הניצחון הצבאי והמוראלי באלקציר. עם זאת, בעוד שבאלקציר יכול היה חזבאללה לתרץ את התערבותו בהגנה על השיעים המתגוררים בסוריה, מעלה נצראללה בנאומו האחרון סיבה שונה לחלוטין, הרלבנטית יותר ללחימה על חלב: סיוע למשטר הסורי במאמציו לדכא מרידה הנתמכת ע"י המערב ואלקאעדה, העלולה לפגוע באינטרסים אסטרטגיים של איראן וחזבאללה בסוריה, לבנון ובאזור כולו. בהעלותו סיבה זאת מודה נצראללה, אף כי בעקיפין ובמרומז, כי חזבאללה הפך לשחקן במערכה רחבת היקף בעלת משמעויות כלל-אזוריות וכלל עולמיות וחושף את חזבאללה להעמקת הביקורת הפנים-שיעית, פנים-לבנונית וכל ערבית^[4].

אופי עדתי לחגיגות הניצחון באלקציר על רקע הסלמת הרטוריקה האנטי-שיעית בעולם הערבי-מוסלמי

6.    רצוף בזה מספר צילומים מתוך סרטון, שפורסם ע"י ערוץ אלערביה (המזוהה עם סעודיה) ובערוץ אלג'זירה, בו נראים פעילי חזבאללה חוגגים את ניצחונם באלקציר, בהניפם כרזות ודגלים בעלי אופי שיעי מובהק. כמו כן פורסם סרטון ביוטיוב המראה צעירים קופצים מעל לגופות באלקציר וקוראים קריאות עדתיות (אלספיר, 11 ביוני 2013). חסן נצראללה, שהבין היטב את פוטנציאל הנזק שבסרטונים הללו (על רקע הסלמת הרטוריקה האנטי-שיעית בעולם הערבי-מוסלמי), התייחס בנאומו לסרטון שפורסם באלערביה ואלג'זירה ונתן לאירועים פרשנות משלו (נאום חסן נצראללה, אלמנאר, ב-14 ביוני 2013).

7.    לטענת נצראללה המדובר במסגד שיעי, שהוקם לפני עשר שנים באלקציר בשם האמאם אלחסן אלמג'תבא ואין המדובר במסגד סוני בשם הח'ליף עמר אלח'טאב (כפי שנטען בסרטון). חסן נצראללה הוסיף כי באלקציר מתגוררים תושבים שיעיים אוטנטיים, מזה עשרות השנים או מאות שנים, בשכונה משלהם. לדבריו הפעולה בוצעה ע"י שני צעירים, אשר "עלו על דעת עצמם" לצריח המסגד, ותלו עליו דגל עם הכיתוב "הו חסין" ובכך ליבו את הטענה, כאילו הוכרז על אלקציר כעל עיר שיעית^[5]. חסן נצראללה גינה את הפצת המידע השקרי בתקשורת, שנועדה, לדבריו, ללבות מלחמה עדתית.

*בהמשך לפרסום מרכז המידע מה-4 ביוני 2013: "מעורבות חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה".
^[1]ראו לקט מידע מה-13 ביוני 2013: "בדרשה, שנשא לאחרונה יוסף אלקרצ'אוי, הנחשב לגדול הפוסקים של האסלאם הסוני, הוא השתלח באיראן וחזבאללה ("מפלגת השטן") וקרא למוסלמים לסייע למורדים בסוריה. דבריו מבטאים את העמקת השסע הסוני-שיעי בעולם הערבימוסלמי ואת האתגרים הקשים הניצבים בפני חזבאללה כתוצאה מהישאבותו למלחמת האזרחים בסוריה".
^[2]הקבוצות המזוהות עם אלקאעדה מכונות ע"י חסן נצראללה "תכפיריות".
^[3]ע'סאן בן ג'דו הינו יו"ר מעצת המנהלים של הערוץ הלבנוני אלמיאדין, התומך בחזבאללה ובמשטר הסורי. בפרשנות על נאומו של חסן נצראללה הוא הדגיש, כי כותרת הנאום הינה המשפט "חזבאללה יהיה בכל מקום בו הוא צריך להיות", כלומר- הארגון לא ייסוג מהחלטתו לסייע למשטר הסורי (אלמיאדין, 14 ביוני 2013).
^[4]כותב על כך ג'עפר אלעטאר במאמר בעיתון הלבנוניאלספיר (11 ביוני 2013): בשעה שהמערכה על אלקציר זוכה לתמיכה רחבה בקרב ציבור תומכי חזבאללה בצ'אחיה (הפרבר הדרומי של בירות), בדומה להזדהות הגלויה שלהם עם הלחימה במתחמי הקבר הדתיים (מתחם סת זינב), השאלה המרכזית המטרידה חלק מהציבור התומך בחזבאללה היא סביב עתידה של הלחימה בסוריה: "האם צעיריו יגנו על אסד בחלב? למה שאיראן לא תשלח את צעיריה להילחם במקום בנינו?". גם מתנגדי הלחימה בסוריה מציגים שאלות קשות: "למה שצעירינו ייקחו חלק בקרבות שאיננו מיודעים מהם סיכויי ההצלחה שלהם? ולמה עלינו להסכים ליצירות סביבה סונית עוינת לנו בלבנון ובמולדת הערבית? ומי אמר, שהשתתפות הארגון ביתר הקרבות, תהיה מכרעת כמו באלקציר?"
^[5]הקריאה "הו חסין" הינה קריאה שיעית, המביעה נאמנות לחסין בן עלי, אשר פיקד על תומכי עלי בן אבו טאלב בקרב כרבלא (680 לספירה). קרב זה מהווה אתוס מרכזי של הקרבה בקרב השיעים.

מאמרים נוספים בתחום

מאמרים נוספים בתחום

עלי ח'אמנהא'י, בשאר אסד וחסן נצראללה כהתגלמות השטן (28 במאי 2013, arabsnews.net)

כללי

1. עוצמת השסע הסוני-שיעי משתקפת בכל זירות המערכה באזור ומצאת ביטויה בהעמקת הלחימה של חזבאללה בסוריה; זליגת האש ללבנון; "שיאי קטל" עדתי בעיראק; הקו התוקפני שנוקטות מדינות המפרץ נגד איראן וחזבאללה. השסע הסוני-שיעי מתבלט כאחד מהמעצבים המרכזיים של המזרח התיכון בעידן הטלטלה אזורית.   

2. לבנה מרכזית בהתעצמות השסע היא הרטוריקה האנטי-שיעית המסלימה, שנוקטים בה אנשי דת סונים מאסכולות שונות. בולט במיוחד נאומו (31 במאי 2013 ) של שיח' יוסף קרצ'אוי, בעיני רבים "מורה הדור" הסוני בו הביע חרטה על השנים הארוכות שהשקיע במאמצי קירוב בין הסונה לבין השיעה. הוא הודה בצדקת דרכם של אנשי הדת הסעודים-והאבים ביחסם העקבי לשיעים ככופרים, ואימץ את שפתם ביחס לשיעה ("חזבאללה = "מפלגת השטן")^[1].  

3. הקו המסלים מזכיר את הלך הרוח בעולם הסוני כלפי השיעה גם ב"גלים" קודמים (ההתפכחות מהמהפכה באיראן; המערכה בעיראק; מלחמת לבנון השנייה) ומשקף הסכמה – המשותפת למורי הלכה המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים, לאנשי ממסד והאבים, למטיפים סלפים ולחוגי הג'האד – לפיה השיעה היא "אויב השעה".

משמעות הסלמה זו היא "תעדוף רעיוני", גם אם לא בהכרח מעוגן בביטויים אופרטיביים, של המאבק בשיעה – ובמיצגיה איראן וחזבאללה – כראשון במעלה, לפני המערב וישראל.זאת, באופן המתכתב עם המציאות הפוליטית והחברתית שיצרה הטלטלה האזורית – הבלטת קווי השבר הבסיסיים בעולם הערבי והמוסלמי.

נספח א

"תקריב אלמד'אהב" (קירוב האסכולות) – החזון וגוויעתו

1. רעיון הקירוב בין הסונה לבין השיעה מזוהה, בדרך כלל, עם "האגודה להתקרבות בין האסכולות" (ג'מאעת אלתקריב בין אלמד'אהב), שפעלה במצרים במחצית המאה הקודמת. שיח' אלאזהר באותה תקופה, שלתות, פרסם בשנת 1959 פתוא הקובעת שהשיעה היא "אסכולה שמותר לעבוד את אללה לפיה, כשאר אסכולות הסונים". בפתוא, כינה שלתות את השיעה "אלמד'הב אלג'עפרי" – האסכולה הג'עפרית, על שם האמאם השישי של השיעה התרי-עשרית, הנחשב למי שיצק את עיקרי התיאולוגיה השיעית. הייתה זו הכרה סונית ראשונה בשיעה כאסכולה הלכתית ותיאולוגית לגיטימית, לצד ארבע האסכולות הסוניות. 

2. הפתוא של שלתות –איש דת ממסדי ששירת (מתוקף משרתו) את מטרות המשטר המצרי ושימש שופר לרצונותיו – נולדה על רקע פוליטי מובהק, ו"בהזמנה". היא נועדה לשרת באותה עת את רצונו של נאצר להדק את היחסים עם עיראק (של קאסם), שרוב תושביה שיעים.  

3. לשלתות, הנחשב לדמות מפתח בקרב חסידי התקריב, מיוחסת גם ההחלטה להכניס את הוראת המשפט השיעי לתכנית הלימודים באלאזהר, כחלק אינטגראלי מהוראת אסכולות האסלאם. אולם, ההחלטה נוסחה באופן מעורפל, ולכן בפועל נלמד המשפט השיעי כחלק מלימודי משפט משווה ולא כאסכולה נפרדת. גם בעניין זה, גישת התקריב נבעה בראש ובראשונה מתועלתנות פוליטית. ביטוי לכך הייתה שקיעת תנועת התקריב בשנות הששים, על רקע מתיחות פוליטית בין מצרים לבין איראן.

4. באותה מידה, גם הגישה המנוגדת לתקריב יונקת משורשים פוליטיים. כך, למשל, הפתוא שפרסם השיח' הסעודי-והאבי עבדאללה אבן ג'בארין בשבוע הראשון של מלחמת לבנון השנייה, אינה ניתנת לניתוק מהעמדה הסעודית כלפי חזבאללה ומהמשטמה ההיסטורית העמוקה שבין הוהאביה לבין השיעה. בפתוא קרא אבן ג'בארין לסונים לנער חוצנם (בראא'ה) מהשיעים, קבע שאסור לעזור ל"אותה מפלגה (חזבאללה) מן אלראפצ'ון (הכופרים, כינוי לשיעים)" וסיים בציטוט מהקוראן (סורת אלמאא'דה, פסוק 51), כי "כל מי שיגלה נאמנות/ידידות (ולאיה) עמם – דינו כדינם". הפסוק במקורו מתייחס לאיסור על ידידות עם נוצרים ויהודים, וכאן למעשה הוחל על השיעים.

5. כמו פסקי הלכה אחרים, שעוררו הדים בעולם המוסלמי, ניסו אבן ג'בארין וחוג מקורביו "לקזז נזקים" ולחזור בהם מהפתוא. באתרי האינטרנט של בנו ושל תלמידיו פורסמה מעין התנצלות על הדברים וטענה כי "הוצאו מהקשרם". למרות זאת, התפתלויות אלו לא הסתירו את בהירות הפתוא ונחרצותה, ככזו המשקפת אל נכון את תפיסת היסוד של הוהאביה, המקדשת את ייחוד האל ועל כן רואה בשיעה חוטאת בחטא החמור ביותר – שיתוף (שרכ) לאל.

6. אחת התגובות הבולטות ומעוררות העניין בעולם הסוני לפתוא של אבן ג'בארין הייתה פתוא נגדית של שיח' יוסף קרצ'אוי, המזוהה עם תנועת האחים המוסלמים ונחשב בעיני רבים כ"מורה הדור" הסוני בימינו. קרצ'אוי קבע, כי כל מי שמעיד את שתי העדויות – כלומר אומר את נוסח השהאדה "אין אלוהים מבלעדי אללה ומחמד הוא שליח אללה", הוא מוסלמי לכל דבר ועניין ו"ניצל מאש הגיהינום". מכאן, לשיטת קרצ'אוי, שגם השיעים הם מוסלמים, והתוספת שלהם לנוסח השהאדה – "ועלי ולי אללה" (עלי נאמן/ ידיד האל) אינה גורעת.    

7. קרצ'אוי מבסס את פסיקתו על חדית' המיוחס לנביא מחמד, העומד בבסיס רעיון הג'האד: "צוויתי (ע"י אללה) להילחם בכופרים, עד שיעידו שאין אלוה מבלעדי אללה ומחמד שליחו. אם יעשו זאת, לא אפגע בהם וברכושם, שכן מעתה הם חסינים ומשפטם נתון לאללה לבדו". לשיטת קרצ'אוי, השיעים חולקים על הסונים רק בענפים ולא בשורשים, כלומר רק בזוטות.

8.    הפתוא האפולוגטית של קרצ'אוי, ביחס לשיעה, משקפת אינטרס דתי ופוליטי שלו לקדש את המאבק במערב וביהודים.לדידו, האויבים החיצוניים – היהודים, הנוצרים ועובדי האלילים – גיבשו חזית אנטי-אסלאמית, ולכן השיעים והסונים אינם יכולים לעמוד מנגד, ועליהם לגבש חזית משלהם נגד האויב. טענתו, כי המחלוקת בין שתי העדות אינה בעיקרי האמונה אלא בזוטות אינה נכונה, אך היא משרתת את מטרתו הפוליטית.

9. נאמן לגישה זו, פרסם קרצ'אוי בשנת 2005 "מסמך עקרונות לשיח ולקירוב בין השיעים לבין הסונים", ובו עשרה עקרונות ליישום תקריב. אחד מהם, לדוגמה, הוא עקרון ההבנה ההדדית הטובה: קרצ'אוי קבע שיש להבחין בין מה שמוסכם בקונצנזוס על כל השיעים, לבין מה ששנוי בקרבם במחלוקת. נושאים השנויים במחלוקת פנים-שיעית יכולים להיות בסיס להתקרבות בין חלקים מסוימים בשיעה, אולי אף על רובה, לבין הסונה. הבחנה זו יכולה להתבצע רק אם כל צד יבין את עיקרי האמונה של זולתו באמצעות לימוד ספרי ההלכה המוסכמים של הצד השני, ולא על בסיס שמועות, מיתוסים והתנהגות חיצונית של הזולת.

10. כך, לשיטת קרצ'אוי, אם למשל ילמדו הסונים לעומקה את תפיסת השיעה ביחס לקוראן, יגלו כי רק מיעוט השיעים סבור שהקוראן סולף בידי הסונים, בעוד רוב השיעים מקבל את הקוראן כמות שהוא ואינו טוען שסולף, אלא שהפרשנות המוסמכת ביותר שלו ניתנה בידי עלי. לכן, סבור קרצ'אוי, על הסונים לחבור לרוב השיעי בעניין זה, תוך הסכמה שהקוראן הוא דבר אלוהים חיים "שהבל לא קרב אליו". עובדה היא, מוסיף קרצ'אוי, שהקוראן המודפס באיראן זהה לקוראן המודפס בסעודיה או במצרים.

11.  עקרון אחר במסמך "תורת התקריב" של קרצ'אוי הוא ההתרכזות בנקודות ההסכמה בין השיעה לבין הסונה, הן ביסודות האמונה (ארכאן אלאימאן) והן במצוות היסוד (ארכאן אלאסלאם). כך, מגמד קרצ'אוי את ההבדלים המהותיים בתחום החדית' ופרשנות הקוראן, שאינם משרתים את מטרתו, ומנסה לטשטשם.

12. בשנים האחרונות יזם קרצ'אוי פעילויות שונות לקידום רעיון התקריב, להן היו שותפים גם אנשי דת איראנים, שהשתייכו לארגון התקריב האיראני-שיעי, הכפוף ללשכת מנהיג איראן. פעילויות אלו, עפ"י רוב כינוסים או הופעות משותפות בתקשורת הבינערבית, שימשו במה לקידום אינטרסים של שני הצדדים, אך גם חשפו והבליטו דווקא את המבדיל והשונה ביניהם.

13.כך, למשל, קרצ'אוי יצא נגד תופעת "המיסיון השיעי" והשיעיזציה במדינות בעלות רוב סוני, ונגד המנהג השיעי לגדף את שלושת הח'ליפים הראשונים ואת חברי הנביא, דמויות מופת בסונה. בעניין זה אף תבע מעמיתיו האיראנים להוציא פתוא, שתאסור מפורשות את המנהג. מנגד, דרשו אנשי הדת האיראנים, ובראשם איתאללה תסח'ירי, ראש ארגון התקריב האיראני, כי הסונים יתנערו מרעיון התכפיר (האשמת האחר בכפירה, המופנית לא פעם כלפי שיעים). במילים אחרות, לעתים אנשי התקריב באו לברך ונמצאו מקללים.

14. השילוב בין העדר התוחלת של שיח ההתקרבות בשנים האחרונות, לבין הטלטלה האזורית – שהבליטה, כי דווקא המערב וישראל(ראשוני האויבים בעיני קרצ'אוי) "אינם הסיפור" באזור – הפך את התקריב לחסר רלוונטיות פוליטית. זאת, שעה שבמציאות הולכת ונצבעת הטלטלה עפ"י קווי השבר המסורתיים של המזרח התיכון, ובמרכזם העימות הסוני-שיעי האלים. 

15. על רקע זה, נראה כי "הרהורי החרטה" הנוכחיים של קרצ'אוי מעצם רעיון התקריב, והודאתו בצדקת דרכם של שיח' ג'בארין ודומיו, סותמים את הגולל , לפחות לשנים הקרובות,  על שיח שגם כך היה רחוק מלייצג את "הגרעין הקשה" בסונה.

נספח ב

השיח האנטי-שיעי באסלאם הסוני הרדיקלי: מספרא לסייפא

1.    כאשר קבוצה קנאית מגדירה מיהו "האחר" שלה, קל לה יותר לחדד גם את זהותה שלה. מכאן מקור התפיסה שחוטאים "משלנו", כאלו המאיימים על הקהילה מבפנים, הם גרועים ומסוכנים יותר מחוטאים אחרים. על רקע זה, תופסים הרדיקלים הסונים את השיעה כגרועה יותר מהנצרות ומהיהדות.

2.    בעולם הסוני קיימת כיום ספרות עצומה בהיקפיה, שתכניה רוויים שנאה לשיעה. בעבר לא היו פני הדברים כך. העת'מאנים, למשל, תפסו את השיעים כחוטאים והיפלו אותם, אך עדיין ראו בהם מוסלמים. הם רדפו שיעים קיצוניים בלבד, אך לא פגעו בשיעים מהזרם התרי-עשרי (המרכזי). יוצאים מן הכלל, כבר באותה תקופה, היו הוהאבים בחצי האי ערב, שבלטו בשלילתם מן היסוד את השיעה ככופרת בעקרון ייחוד האל (תוחיד).

3.    ההתעוררות האסלאמית של סיד קטב ותנועת האחים המוסלמים במצרים, ומאוחר יותר באפגניסטאן ובמהפכה באיראן, העירה את המתח העדתי מתרדמתו. התנועות הדתיות הסוניות תמכו תחילה במהפכה האיראנית, אך הסתייגו ממנה בהדרגה ככל שהתברר להם צביונה השיעי-איראני המובהק. שיאה של התנערותם מהמהפכה היה לאחר שהמשטר האסלאמי תמך במשטר הסורי, כשזה טבח בתנועת האחים המוסלמים בחמאה בשנת 1982. קווי הדמיון לימינו ניכרים מייד, כשמעורבותן המעמיקה של חזבאללה ואיראן לצד המשטר הסורי עומדת בלב מתקפת הניגוח הסונית העכשווית נגד השיעה.

4.    בבסיס הפולמיקה האנטי-שיעית החריפה בשנים האחרונות עומד הפחד מאובדן ההגמוניה הסונית.הכלי הטכני, שסייע להפצתה בממדים כה עצומים הוא האינטרנט. הפולמיקה מקיפה שלושה נושאים: תיאולוגיה (למשל, יחס השיעה לראשוני האסלאם וההאשמות ההדדיות בין העדות בעניין סילוף הקוראן); הלכה (למשל, ההיתר השיעי לנישואי הנאה זמניים – "מתעה"); והיסטוריה (למשל, הצגת השיעה כביטוי לעבודת אלילים הממשיך את עידן הג'אהליה; ולאיבה פרסית לערבים). הרדיקלים הסונים מבקשים לחשוף באמצעות נושאים אלו את "פרצופה האמיתי של השיעה".

5.    כמה דוגמאות לטיעוני הפולמוס הסוני נגד השיעה:

א. רעיון ה"תקריב" אינו אלא מזימה של השיעים הצבועיםלהרדים את הסונים בסיסמאות פיוס, ובמקביל לפעול בחופשיות לשיעיזציה שלהם. לכן, פיוס עם השיעים אפשרי רק אם יוותרו על אמונתם ויהפכו לסונים.

ב. השיעים רוחשים משטמה עמוקה לסונים, ובמיוחד לוהאבים. זאת, במקום לאחד עמם שורות בשעה בה המוסלמים עומדים מול מתקפה חיצונית נוצרית-יהודית עזה. טיעון זה מהווה תשובה לטענת אינטלקטואלים ערבים בדבר האנכרוניזם שבסכסוך העדתי נוכח "מתקפת המערב". אדרבא, טוענים הסונים, הכדור במגרשם של השיעים.

ג. מנהג ה"תקיה", הסתרת הזהות הדתית האמיתית, המקובל בשיעה, הוא היפוכו המוחלט של רעיון "קידוש השם", בו מחויב כל מאמין מוסלמי. הוא מבטא באופן הברור ביותר את היות השיעים "העדה הכזבנית ביותר" ("אכזאב אלטואא'ף"), כפי שמכנה אותם התיאולוג הסוני בן המאה ה-14 אבן תימיה, מהמאורות הגדולים של הרדיקלים הסונים.

ד. השיעים אימצו רעיונות כפירה מהיהודים. כך, למשל, המהדי השיעי אינו אלא משיח השקר היהודי, הטוען לאלוהות אך מייצג את השטן. מהדי זה דובר עברית ושלטונו מבוסס על "השריעה של דוד המלך" – קוראן חדש שסולף בימי חכמי התלמוד. יתרה מכך, הפרסים והיהודים הם שהגו את הסכסוך השיעי-סוני, ובמיוחד יהודי שמוצאו מתימן ושהתסיס את המתח העדתי בימי החליף עת'מאן.

ה. השיעים גרועים מן היהודים,משום שהיהודים אינם רוצים לייהד את כל העולם, אך השיעים רוצים להחיל על כל הבריות את אמונתם.

ו. השיעים אינם אלא פרסים זורואסטרים ("נג'וס", אמגושים) בכיסוי ולא מוסלמים. הם אפילו עולים לרגל לקברו בכאשאן של העבד הפרסי שרצח את הח'ליף עמר. הפרסים הרסו את האסלאם הערבי הטהור (בעניין זה בולטת העתקת הטינה הסלפית המסורתית מן התורכים בתקופה העת'מאנית אל הפרסים בימינו, נוכח הדומיננטיות של איראן).

ז.  השיעים לכל אורך ההיסטוריה בגדו באסלאם: הסגירו את בגדאד לידי המונגולים והתנהגו בה אחרי הכיבוש כ"כלבים מטורפים"; ניסו לרצוח את צלאח אלדין; שיתפו פעולה עם האירופים נגד העת'מאנים ואחראים לכישלון המצור העת'מאני על וינה, שהביא לתחילת קיצה של האימפריה המוסלמית. גם בימינו, כיבוש עיראק בשנת 2003 לא היה אלא מעשה שיעי: השיעים הסתייעו באמריקנים כדי להפיל את המשטר ולהפיץ את אמונתם. "אין זה סהר שיעי, כי אם צלב שיעי שנגדו יש לזעוק", טוענים בעלי הפולמוס הסונים.   

6. טענות הפולמיקה הסונית, בחלקן הגדול, הן כמובן מופרכות מיסודן, מסלפות את המקורות וחסרות כל בסיס היסטורי. לעתים אף מסתמכים הרדיקלים הסונים על חוקרים מערביים – ההופכים לפתע ל"כשרים" – כדי לנגח את השיעה. תפיסות קונספירטיביות אלה, התולות כל רע בשיעים, חוסכות מהמוסלמים הסונים את הצורך לערוך חשבון נפש ולהתמודד באמת עם בעיותיהם ועם כישלונותיהם לאורך ההיסטוריה. 

7. הרטוריקה האנטי-שיעית הגיעה לשיאה אצלאבו מצעב זרקאוי, מנהיגה הקודם של אלקאעדה בעיראק. החידוש שלו התבטא בקריאה למלחמה טוטאלית נגד השיעה בעיראק, למעשה עד כדי ג'נוסייד. הכרזתו גררה ביקורת אפילו מצד הוגי ג'האד בולטים כמו מקדסי וטרטוסי, שאינם חשודים באהבת השיעה. אלו הצדיקו את הפגיעה בשיעים, אך אסרו להרוג את כולם, שכן לשיטתם לא כל השיעים משתפים פעולה עם האמריקנים נגד הסונים.

8. חילוקי דעות אלו בקרב בכירי הג'האד העולמי הצביעו, אז כהיום, על הפער בין התפיסות לבין המעשים בפועל. ייתכן שההסתייגות מעמדת זרקאוי הונעה משיקולים פוליטיים, וייתכן שמקורה בהבדל בין אנשי דת, הנוטים יותר לרעיון ושיש להם מעצורים פסיכולוגיים, לבין "ביצועיזם" חסר עכבות של בריון מלחמה מסוגו של זרקאוי. כך או כך, הסתייגות הוגי הג'האד לא השפיעה על מציאות הטבח בשטח, והרטוריקה הקיצונית של זרקאוי ממשיכה לעשות את שלה גם שנים אחרי מותו. המציאות הנוכחית בעיראק, כשמספרי ההרוגים במאבק השיעי-סוני הולכים וגואים, מהווה ביטוי לכך.

9. בפולמוס הסוני האנטי-שיעי קיימת מגמת המשכיות בין טיעונים מתקופות שונות. אבן תימיה היה ונותר מקור ההשראה העיקרי והחשוב ביותר של הרדיקלים הסונים, כשלצדו אבן עבד אלוהאב. טיעוניהם דאז נגד השיעה מועלים גם היום ע"י חסידיהם ללא שינוי. אולם, הדבר אינו נובע מתוך דבקות בהיסטוריה כדיסציפלינה מדעית. לא העבר חשוב, אלא השימוש בו לצרכי ההווה. לכן, הטיעונים כלפי השיעה הם במידה רבה א-היסטוריים, אפילו "אוריינטליסטיים".

10. גם השיעים, מצדם, מנגחים את הסונים באמצעות טיעוני קונספירציה חסרי אחיזה במציאות. לעתים קרובות, האשמות צד אחד את זולתו הן תמונת ראי להאשמות שמטיח הזולת בו. הסונים מסרבים להכיר בתמורות שחלו בשיעה ומתעלמים לחלוטין מהבדלים בין ענפי השיעה השונים. קיים גם דמיון רב לטענות אנטישמיות: למשל, אמונה סונית בקיומם של
"הפרוטוקולים של אנשי הדת בקום"; שגיאות של שיעים מוסברות כתוצאה אך ורק של היותם שיעים; ועוד תפיסות ברוח זו.

11. במציאות הפוליטית והדתית הנוכחית במזרח התיכון, הניגוח של השיעים אינו נשאר בתחום הרטורי, אלא מתורגם לדמוניזציה ולאלימות בשטח. הוא מוצא ביטויו במלחמת האזרחים בסוריה וב"זליגת" האלימות העדתית מסוריה ללבנון.

^[1]על נאומו של קרצ'אוי ראו פרסום מרכז המידע מ-12 ביוני 2013 :"בדרשה, שנשא לאחרונה יוסף אלקרצ'אוי, הנחשב לגדול הפוסקים של האסלאם הסוני, השתלח באיראן ובחזבאללה ("מפלגת השטן") וקרא למוסלמים לסייע למורדים בסוריה. דבריו מבטאים את העמקת השסע הסוני-שיעי בעולם הערבי/מוסלמי ואת האתגרים הקשים הניצבים בפני חזבאללה כתוצאה מהישאבותו למלחמת האזרחים בסוריה".

מאמרים נוספים בתחום

כללי

1.    ב-31 במאי 2013 נשא שיח' יוסף אלקרצ'אוי, בכיר פוסקי ההלכה בעולם המוסלמי סוני, דרשה בה תקף בחריפות את איראן וחזבאללה. הדרשה נישאה במסגרת כינוס, שנערך בדוחה בירת קטר, לאות הזדהות עם העם הסורי. אלקרצ'אוי האשים בדבריו את איראן וחזבאללה בסיוע למשטר הסורי העלוי הנלחם נגד בני עמו באמצעות אספקת אמצעי לחימה ושיגור פעילים מכל רחבי העולם השיעי. אלקרצ'אוי השתלח במילים חריפות בחזבאללה ("מפלגת השטן") השולחת לסוריה פעילים "כדי להרוג את תושבי אלקציר" בכנותו את מנהיג חזבאללה, חסן נצראללה (מילולית- "ניצחון אללה") בשם "ניצחון השטן". אלקרצ'אוי קרא למתנדבים מוסלמים ולמדינות מוסלמיות לסייע לאחיהם בסוריה בהוסיפו: "אני נשבע שלו יכולתי, הייתי יוצא להיאבק ללא היסוס" (עיקרי הדרשה ראו נספח).

2.    שיח' ד"ר יוסף עבדאללה אלקרצ'אוי, בכיר פוסקי ההלכה בעולם המוסלמי סוני, גורש ממצרים,מצא מקלט בקטר, וממנה הוא פועל ברחבי העולם הערבי מוסלמי. לאחר סילוקו של הנשיא מבארכ שב אלקרצ'אוי למצרים ונשא דרשה בכיכר אלתחריר שבקהיר.הוא נחשב בעיני רבים כסמכות האידיאולוגית העליונה של תנועת האחים המוסלמים, הגם שפורמאלית אין הוא מכהן כמנהיגה הרשמי של התנועה. אלקרצ'אוי מהווה גם מקור סמכות דתי ראשון במעלה עבור חמאס והוא תומך נלהב בטרור הפלסטיני. ב-8 במאי 2013 קיים אלקרצ'אוי ביקור, ראשון מסוגו, ברצועת עזה, שם יצא בהתבטאויות קיצוניות בהן שלל כל אפשרות של הכרה בישראל ומו"מ עימה וקרא למוסלמים "להתכונן להגנה על מסגד אלאקצא"^[1].

3.    דרשתו של יוסף אלקרצ'אוי בקטר הושמעה בתגובה לנאום חסן נצראללה (25 במאי 2013) בו הודה לראשונה במעורבות חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה^[2]. הדרשה נישאה בעיצומם של הקרבות כשבוע לפני שעלה בידי המשטר הסורי, באמצעות כמה אלפי פעילי חזבאללה, להשתלט על העיר אלקציר, ולזכות בניצחון צבאי ומוראלי גדול. ניצחון זה, בצד המשך הסיוע של איראן למשטר הסורי והמשך הישאבות חזבאללה למלחמת האזרחים הסורית, תורמים להגברת השסע בין הסונים לשיעים בעולם הערבימוסלמי כפי שמצאו ביטויים בדברים החריפים שהשמיע אלקרצ'אוי ובקריאות לג'האד נגד חזבאללה ונגד השיעים, שהשמיעו אנשי דת סונים נוספים. עם זאת, למרות היותו של אלקרצ'אוי פוסק פופולרי ומקובל, אין לדרשה שלו תוקף של פסק הלכה ואין לצפות שדבריו יניעו גל המוני של אלפי מתנדבים סונים משולהבים לג'האד נגד המשטר הסורי.

4.    דברי אלקרצ'אוי משקפים היטב את ה"מחירים" הכבדים שנאלץ חזבאללה לשלם בעולם הערבימוסלמי, ובלבנון גופא, על מעורבותו הגוברת במלחמת האזרחים הסורית^[3]. מעבר לפגיעה התדמיתית הקשה, שספג חזבאללה במדינות הערביות המוסלמיות (דמוניזציה של חזבאללה והפיכתו מנושא דגל ה"התנגדות" נגד ישראל ל"מפלגת השטן"), ניצב עתה חזבאללה בפני סיכון גובר של "זליגת" המתחים הסונים-שיעים ללבנון גופא. העימותים האלימים בטריפולי ובצידון, ירי הרקטות לעבר מעוזי חזבאללה והעדה השיעית בפרבר הדרומי של בירות ובבעל בכ, וההפגנה, שערכו לאחרונה מתנגדי חזבאללה בחזית השגרירות האיראנית בבירות- כל אלה מוכיחים בברור, כי מתנגדיו של חזבאללה בלבנון החלו "להרים ראש" וכי מלחמת האזרחים בסוריה החלה "לזלוג" ללבנון והגבירה בה את המתחים הבין-עדתיים (גם אם לקחי מלחמת האזרחים הקודמת עדיין צרובים עמוק בתודעתן של העדות השונות והצדדים היריבים, ומשמשים גורם מרסן).

כרזה, שהונפה ע"י מתנגדי חזבאללה בלבנון, בה הוסב סמל חזבאללה מ"חזב אללה [מפלגת אללה]" ל"מפלגת השטן" (ברוח דברי אלקרצ'אוי). המשפט "מפלגת אללה הם המנצחים" הוסב ל"מפלגת השטן הם המפסידים"molotovnews.com))

5.    השתלחותו של אלקרצ'אוי באיראן ובחזבאללה עלולה גם להקשות על התנהלות חמאס, בעלת האוריינטציה הברורה לתנועת האחים המוסלמים, אשר מנסה שלא "לשבור את הכלים" ולהלך בין הטיפות ביחסיה עם איראן. שכן, בעודה משתלבת עם מדיניות תנועת האחים המוסלמים, התומכת במרידה נגד המשטר הסורי, מעוניינת חמאס, להערכתנו, להמשיך ולהסתייע באיראן, שמילאה בעבר מקום מרכזי בבניין הכוח הצבאי ברצועת עזה (בדגש על המשך הספקה של אמצעי לחימה מתקדמים). חמאס לא הגיבה ישירות על הדרשה של אלקראצ'אוי (אשר הזכיר בדבריו את מאמצי בשאר אסד לרתום את חמאס לצידו) אולם צלאח אלברדאויל, דובר חמאס, הצטרף לגינוי החריף נגד איראן וחזבאללה. בראיון לעיתון הערבי אלשרק אלאוסט ציין אלברדאויל, כי חזבאללה שגה "שגיאה חמורה" בהתערבותו במשבר הסורי וטען, כי התמיכה בחזבאללה פחתה והוא "התמוטט לחלוטין". אלברדאויל הוסיף, כי תמיכת איראן וחזבאללה ב"התנגדות" "אינה מסמיכה את חמאס לחלק להם שטרי מחילה בכל הנוגע לאירועים בסוריה, ולשגיאות הקטלניות שנעשו בה" (אלשרק אלאוסט, 10 ביוני 2013).

6.    דברי אלקרצאוי הינם חלק מההחרפה הכללית בטון ההתבטאויות הסוניות (של פוליטיקאים, אנשי דת וכלי תקשורת) נגד השיעים. מעבר לרקע הקונקרטי של מעורבות חזבאללה בסוריה ניתן לראות החרפה זאת חלק מהקשר רחב יותר של עימות שיעי-סוני אזורי, המוצא ביטויו גם במוקדים נוספים: בעיראק (שיאי הרוגים בפיגועים הדדיים בין שיעים לסונים, שלא נרשמו מזה כמה שנים); בלבנון ( עימותים וחיכוכים בטריפולי, צידון ובירות) ובמפרץ הפרסי (שם מתנהלת מערכה בין איראן לסעודיה ומדינות המפרץ על בחרין ועל תימן).

מאמרים נוספים בתחום